בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פתאום השיר פורש כנפיים

יוני בלוך

תגובות

לידיעת משטרת הלשון של רשת ג': באלבומו החדש של יוני בלוך יש שלוש טעויות בעברית, שעלולות להשחית את שפתו של הנוער אם לא יסולקו לאלתר מעל גלי האתר. בשיר "אנבל-לי" בלוך טועה בהגיית המלים "ערפילי" ו"שרפי" ואילו ב"בדרך לגיהנום" הוא שר את המשפט "השקיעה שבחוץ והזריחה שבפנים הם לא אותו דבר". בהתאם לסנקציה שהוטלה השבוע על הראל מויאל (הוא נדרש להקליט מחדש שיר שרשת ג' סירבה לשדר בגלל שגיאת הגייה), יש לדרוש מבלוך להקליט שוב את השירים ואולי אף לשלול ממנו רטרואקטיווית את ציון הבגרות בלשון. את אותן גזירות יש להטיל כמובן על חצי מזמרי ישראל, מעברייני החיריק ועד מחללי בג"ד כפ"ת בראש מלה.

למעשה, זה קצת מוזר שבלוך נתפס בטעויות כאלה. על אף גילו הצעיר, הוא יוצר רהוט ואחראי מאוד, אחד שאפשר לסמוך עליו. לא סתם הוא יושב בחבר השופטים של "כוכב נולד", ניהל מוסיקלית את ערב השירה בציבור בכיכר רבין בערב יום הזיכרון, ניצח על מופע רב משתתפות ב"פסטיבל הפסנתר" האחרון, התבקש לכתוב את שיר הפתיחה של הסדרה "השיר שלנו" - וכל אלה עוד לפני שהוציא אלבום שני. מוסיקאי אחראי זה לא כינוי גנאי. בכל הנוגע לכתיבת מנגינות, זה יתרון גדול. בלוך הוא לא מלחין מבריק, אבל יש יסוד הגיוני ומובנה בכתיבתו, שהופך כמעט כל מנגינה שלו לאלגנטית לכל הפחות. המומחיות שלו, כך נדמה, היא אותה נקודה קריטית שבה הבית נשפך לתוך הפזמון. חשבו, למשל, על שיר הפתיחה של "השיר שלנו": זה בסך הכל פופ חסר משקל, אבל משהו קורה שם במעבר מהבית לפזמון, שמטיס את השיר למעלה.

אותה תנועה מתרחשת ברבים משירי האלבום החדש. השיר מתקדם לאטו, כלוא בתוך בית מדוד, ופתאום, בד בבד עם יצירת דרמה טקסטואלית, הוא פורש כנפיים וממריא. הדוגמה הכי טובה היא "בדרך לגיהנום", עם שורת הפזמון "אני חושב עלייך בדרך לגיהנום", שנישאת על גבי מהלך מוסיקלי מנצח. האסטרטגיה הזאת - בית אטי ופזמון מתלקח - היא כמובן שיטה ותיקה ומוכרת. בלוך לא המציא שום דבר. אבל הוא מיישם אותה במיומנות מרשימה, וזה לא דבר של מה בכך.

בעידן אחר המקצוע של בלוך היה מחבר שירים. הקול שלו לא היה מקנה לו מקום ליד המיקרופון. זאת בעיה שאי אפשר להתעלם ממנה בעת ההאזנה לאלבום החדש. ליהודה עדר יש קרדיט באלבום על "הפקת שירות", אבל קשה לעמוד על התרומה שלו. בחלק מהמקרים השירה של בלוך סתם אנמית וחסרת ייחוד, במקרים אחרים הדיקציה הבעייתית שלו ממש גוררת את השירים למטה. מרגול כבר היתה מראה לו.

עם זאת, בשני שירים קורה לקול של בלוך דבר מעניין: הזמר המבויש שואג. כשזה קורה בשיר שפותח את האלבום, "הרגלים רעים", נדמה בתחילה שיש איזו בעיה במערכת הסטריאו, אבל לא. בלוך באמת זועק מהקרביים, מחווה שמשקפת את הדגש הרוקיסטי הקל של המחצית הראשונה של האלבום. שאגה דומה נשמעת גם ב"אנבל-לי".

בלוך הוא לא רוקר טבעי, אבל אם התחשק לו ללכת לכיוון מעט מחוספס, זה בסדר גמור. הלהקה שלו מממשת את השאיפה הזאת בצורה מניחה את הדעת, אבל לא מצליחה לגבש צליל עצמאי. לפעמים זה מזכיר את "מוניקה סקס", לפעמים את "מופע הארנבות של ד"ר קספר" ואפילו את "שייגעצ", כשמעל הכל מרחפת רוחה הבלתי מושגת של ה"פיקסיז", שאף מצוטטת באופן מפורש בשיר "אחריות", לא ברור למה.

הצליל הרוקיסטי נזנח לקראת המחצית השנייה של האלבום, שהיא יותר רגועה, עם נוכחות חביבה עד מקסימה של כלי מיתר, פעמונים ושירת מקהלה. התנועה בין שני הלכי הרוח האלה לגיטימית - בלוך לא חייב להתבצר בתוך סגנון אחד - אבל יש לה מחיר: נדמה שהיא מבטאת חוסר מחויבות בסיסי שמאפיין את בלוך. כשם שהמוסיקה חותרת גם לקלילות וגם לעוצמה ומתפשרת לעתים קרובות על איזו נקודת אמצע, כך גם מלות השירים (רובן של ברק פלדמן) נעות שוב ושוב בין תמימות לפיכחון, בין ילדותיות לתובנה בוגרת, בין כמיהה לזוגיות לבין רצון להיות לבד, בין "אני פה כדי למחות על הכל" לבין "אני עושה מה שאומרים לי כמו תמיד". אלה מן הסתם חומרי החיים של בלוך, ומאוד אחראי מצדו לשקף אותם כפי שהם, בלי לנקוט עמדה חד-משמעית. אבל אמנות אחראית באמת היא אמנות שנוקטת עמדה, פועלת על פיה ומסתכנת בהשלכות. זה מה שחסר לבלוך כדי להיהפך ליותר מאשר כותב שירים מוכשר מאוד. ___________________________________________________________ "הרגלים רעים" - יוני בלוך. אן-אם-סי

לביקורות נוספות של דיסקים ישראליים



יוני בלוך. לא נוקט עמדה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו