בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה שיותר כחול יותר אדום

טרוריסטים שמאלנים שעושים סקס עם גברים למען המהפכה הם גיבורי סרטו האחרון של ברוס לה ברוס. בביקור בישראל כאורח הפסטיבל לקולנוע הומו-לסבי מסביר הבמאי הקנדי מה היתרונות של הפורנוגרפיה ואיך התגלגלה "התקוה" לאחד מסרטיו

תגובות

בטלנים ניאו-נאצים וטרוריסטים ניאו-מארקסיסטים, פאנקיסטים ונערים המתפרנסים מזנות, אנדי וורהול ופליני, פאסבינדר וסטנלי קובריק, גבר המאונן על גבי "מיין קאמפף" ובחור המנשק בחושניות קנה אקדח מתחת לתמונתו של צ'ה גווארה, מדונה ואליזבת טיילור, ז'אן ז'נה והרברט מרקוזה - כל אלה נשזרים יחדיו בסרטיו של ברוס לה ברוס, הבמאי הקנדי הפרובוקטיווי, שמבקר כעת בישראל.

יצירתו של לה ברוס, שכבר זכה לכינוי "ג'ון ווטרס הקנדי", מקבצת שלל דימויים ורעיונות הלקוחים מהתרבות הפופולרית, מסרטי מופת, מספרי פילוסופיה ומאירועים היסטוריים, ומשלבת לצדם אמירות פוליטיות רדיקליות וסצינות סקס בוטות. אף שסרטיו מסווגים לא פעם כפורנוגרפיה בגלל הסקס המפורש שמוצג בהם, אי אפשר להתעלם מהדומיננטיות של המרכיבים האמנותיים והפוליטיים שלהם. המרכיבים האלה מבדילים אותם ממרבית תוצריה של תעשיית הפורנו העולמית.

אפילו הממסד הקולנועי הבינלאומי כבר הכיר בסרטיו של לה ברוס. סרטו האחרון, "אימפריית הפטל" ("The Raspberry Reich"), למשל, הוקרן בפסטיבלים בינלאומיים יוקרתיים - ובהם "סאנדאנס", ברלין וטורונטו - וסצינות האוננות והמשגלים הבוטים לא מנעו מעיתונים נחשבים, כמו "ניו יורק טיימס", לפרסם ביקורות על סרטיו.

ואולם לה ברוס, שבא לישראל כאורח הפסטיבל לקולנוע הומו-לסבי המתקיים השבוע בסינמטק תל אביב, מודה כי העירוב של אמנות ופורנו ביצירתו מרחיק ממנה חלק מהצופים הפוטנציאליים. "זו בעיה, כי חובבי הפורנו אומרים לפעמים שהסרטים שלי יותר מדי אמנותיים או אינטלקטואליים או פוליטיים, וקובלים על כך שזה מסיח את הדעת מהסקס. בעולם האמנות, לעומת זאת, אומרים הרבה פעמים שאני עושה סרטים שהם יותר מדי פורנוגרפיים וקיצוניים, ושמתאימים יותר מדי לקונוונציות של פורנו. כך שלפעמים אני נשאר תקוע בין שני המחנות האלה".

אינתיפאדה הומואית

לה ברוס נולד לפני 43 שנה כג'סטין סטיוארט בחווה באונטריו שבקנדה. בשנות העשרה שלו עזב את חיי הכפר לטובת לימודי קולנוע בטורונטו (העיר שבה הוא מתגורר גם כיום). בתחילת דרכו בחר בלימודי קולנוע מעשיים, אך לאחר שנתיים עבר לאוניברסיטת ניו יורק והחל ללמוד תיאוריה של הקולנוע וחשיבה פוליטית וחברתית לתואר שני.

כבר בזמן לימודיו בטורונטו התעוררו הנטיות הפוליטיות של לה ברוס, והוא התפרסם כעורך של פנזין קווירי-פאנקיסטי, "J.D.s". בעת הראיון השבוע בתל אביב, שרווליו הקצרים חושפים זרועות המכוסות בכתובות קעקע. לה ברוס מספר כי הצטרף לסצינת הפאנק של טורונטו כי הוא וחבריו התאכזבו מסצינת הגייז השמרנית שהיתה בעיר באותם ימים. "אנחנו רצינו להיות הרבה יותר רדיקליים מבחינה פוליטית, אבל עד מהרה גילינו בסצינת הפאנק הומופוביה חזקה, והבנו שהפאנקיסטים בכלל לא כל כך קיצוניים מבחינה פוליטית כפי שחשבנו".

בעקבות הגילוי הזה יצר לה ברוס את סרטיו הראשונים, שכבר אז שילבו פוליטיקה וסקס. "ההומופוביה והשמרנות של סצינת הפאנק עודדו אותי לעשות סרטים בוטים, סרטים הומואיים שכללו פורנוגרפיה. השתמשנו בחומרים פורנוגרפיים קיימים וגם התחלנו לצלם חומרים כאלה בעצמנו. ב-1991 עשיתי את הפיצ'ר הראשון שלי, 'ישבן מגולח'. מכיוון שהיה בו הרבה סקס, ציפיתי שהוא יוקרן רק במועדוני אנדרגראונד ובחללי תצוגה אמנותיים, אבל המפיק שלי שלח אותו לכמה פסטיבלים, ובסופו של דבר הסרט זכה להצלחה ונדד בפסטיבלים ברחבי העולם".

מאז "ישבן מגולח", המתאר את יחסיהם של ספר בודד ונער גלוח ראש, יצר לה ברוס ארבעה סרטים נוספים באורך מלא, שכולם מוקרנים בפסטיבל השבוע: "סופר שמונה וחצי" (1993), המתכתב עם סרטו הנודע של פליני, ובו לה ברוס מגלם במאי פורנו השרוי במשבר יצירתי; "הג'יגולו הלבן" (1996), העוקב אחר סוציולוג שמגיע ללוס אנג'לס כדי לחקור את ההיסטוריה של הזנות ההומואית, אך אינו מסתפק במחקר עיוני; "סקין פליק" (1999), שבו קבוצה של ניאו-נאצים גלוחי ראש פורצת לביתם של זוג הומואים בורגנים; ו"אימפריית הפטל" (2004), שבמרכזו קבוצת פעילי שמאל גרמנים רדיקליים, הקוראת תיגר על יחסי הדיכוי בחברה הקפיטליסטית ומעודדת "אינתיפאדה הומואית".

מארקסיסטים שלובשים גוצ'י

"אנחנו מכריזים על מלחמה מהפכנית נגד המעמד הקפיטליסטי הפאשיסטי", צועקת גודרון, מנהיגת קבוצת הטרוריסטים השמאלנים, בעודה מקיימת משגל סוער עם בן זוגה ליד הקיר, "ונגד כל סוכני הרצח, הדיכוי והניצול שלהם", היא ממשיכה תוך כדי שהיא מנופפת את אגרופה בלהט באוויר. גודרון, גיבורת הסרט "אימפריית הפטל", משדלת את חבריה לקבוצה - כולם גברים הטרוסקסואלים - לקיים יחסי מין עם גברים למען המהפכה. "לא תיתכן מהפכה חברתית ללא מהפכה מינית", היא מנמקת ופותחת בכך צוהר לשלל משגלים הומואיים שיבואו בהמשך.

באופן מפתיע מעט, גם בסרטים אחרים של לה ברוס רבים מהגיבורים אינם מגדירים עצמם כהומואים, אף שהם מקיימים (ללא הרף) יחסי מין עם גברים. "תמיד משך אותי הרעיון של קבוצות שמתנסות בהומואיות, אבל לא מגדירות עצמן ככאלה. זה מאפשר לבחון אלמנטים פוליטיים של הזהות ההומואית ולראות כיצד נוצרים ומתפתחים מבנים של זהות כזאת", הוא מבהיר.

השילוב של סקס ופוליטיקה אינו דבר חדש, ובמשך ההיסטוריה קבוצות מהפכניות שילבו לא פעם פרקטיקה מינית לצד זו האידיאולוגית, מזכיר לה ברוס. "רבות מהתנועות המהפכניות של שנות ה-60 האמינו באהבה חופשית, התנסו בסקס הומואי, במשגלים מרובי משתתפים ובכל מיני סוגים של התנסויות מיניות. זה היה חלק מהפלטפורמה המהפכנית שלהם". לכן גם גודרון וחבריה, המייצגים את ממשיכי דרכה של קבוצת המחתרת המערב-גרמנית "סיעת הצבא האדום" (שכונתה "כנופיית באדר-מיינהוף"), מאמינים כי הסקס הוא שלב הכרחי בדרך למהפכה.

עם זאת, הסרט משדר דואליות. גודרון אמנם מטיפה את תורתה בלהט מהפכני מנומק, אך בה-בעת נדמה שדמותה נלעגת מעט ושהסיסמאות המרדניות המהבהבות על המסך לכל אורך הסרט משוות לו מראה של תשדיר תעמולה שקוף. "גודרון מאמינה במה שהיא עושה ובאמת רוצה לשנות, אבל בה-בעת היא מגוחכת ולא מבינה את הצביעות שלה בכך שהיא מטיפה לאנשים לעשות דברים שהיא עצמה לא עושה", מסביר לה ברוס. "כשהייתי באוניברסיטה הכרתי כמה פרופסורים מארקסיסטים ופמיניסטים, שנהגו להטיף נגד מונוגמיה ונגד אורח חיים בורגני, אבל היו נשואים וחיו בבתים יפים. בסרט הזה רציתי לעקוץ את השמאלנים האינטלקטואלים האלה, להתייחס למארקסיסטים שלובשים גוצ'י ולסוציאליסטים ששותים שמפניה".

ישראלי כניאו-נאצי

"פורנו זו תעשייה ענקית, היא נמצאת בכל מקום, ומפתיע אותי שאנשים לא משתמשים בה יותר כדי להעביר מסרים וכדי לזכות בתשומת הלב של אנשים", אומר לה ברוס. כשהוא נשאל מדוע לדעתו יש כל כך מעט קולנוענים שמשלבים אמנות עם פורנוגרפיה, הוא טוען שיש סנוביזם כלפי פורנו: "אנשים חושבים שזה ז'אנר זול, לא מתוחכם, שאנשים צריכים לצרוך אותו רק באופן פרטי. בנוסף לכך, הרבה אנשים מתייחסים לסקס באופן פרטי ואינטימי ולא תמיד רוצים לצפות בו בחלל ציבורי".

אבל לה ברוס מזכיר שפעם היו אמנים ששילבו את שני התחומים. "יוצרי הסרטים ההומואים הגדולים של שנות ה-60 וה-70, כמו וורהול וקנת אנגר, עשו כולם סרטים אמנותיים שכללו סקס מפורש", הוא אומר. את הדעיכה של הז'אנר הזה הוא תולה בגל של שמרנות שלדבריו שטף את הקהילה ההומואית בצפון אמריקה ב-15 השנים האחרונות. "עכשיו הם לא רוצים שאנשים יקשרו בין מיניות בוטה לבין החוויה ההומואית, ולכן מנסים לשדר תדמית פחות קיצונית ופוגענית. זה מרחיק הרבה גייז מפורנו, ולדעתי זה חבל, כי אלה בעצם הדברים שתנועת הגייז התבססה עליהם - גישה פתוחה ולא מתנצלת בכל הקשור לסקס".

כעת לה ברוס עובד על סרט חדש, שייקרא "Otto" ואמור לצאת עד סוף השנה. הוא מספר כי הסרט יספר על נער מלנכולי הפוגש קולנוענית לסבית, שמביימת פורנו פוליטי ומאמינה שהקפיטליזם ותרבות הצריכה הרגו את הנעורים. לדבריו, הוא ינסה בסרט זה לשלב רעיונות מכל הסרטים שעשה עד כה וליצור מעין סיכום של מכלול יצירתו. אחרי ההצלחה של סרטו האחרון, הוא עובד הפעם בתקציב "גדול פי שלושה או ארבעה ממה שהיה לנו עד עכשיו", כדבריו.

ולסיום, מפתה לברר עם לה ברוס מה גרם לו לשלב באחד מסרטיו סממן ישראלי מובהק. דווקא בסרט "סקין פליק", שבו מככבת קבוצה של ניאו-נאצים גלוחי ראש, נשמע בפסקול ההימנון הלאומי הישראלי, בעיצומה של סצינת התעללות מינית. כשמזכירים זאת ללה ברוס, הוא מחייך. לדבריו, כאשר ליהק את השחקנים, לא ידע שאחד מהם - עדן מילר - הוא ישראלי. הדבר נודע לו רק תוך כדי העבודה על הסרט ובעקבות זאת החליט לשלב בפסקול, לצד "האינטרנציונל" וההימנון הגרמני, גם את "התקוה", בביצועו של מילר. "כשהבנתי ששחקן ישראלי יגלם בסרט את אחת הדמויות הניאו-נאציות, חשבתי שזו אירוניה דרמטית מופלאה", הוא אומר.



ברוס לה ברוס: "מפתיע אותי שאנשים לא משתמשים יותר בפורנוגרפיה כדי להעביר מסרים"


מתוך "אימפריית הפטל". לדעת גיבורת הסרט, "לא תיתכן מהפכה חברתית ללא מהפכה מינית"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו