שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

ספרה של האדריכלית הד"ר מירה ורהפטיג "They Laid The Corner Stone" (הם הניחו את אבן הפינה) יצא לאור בימים אלה במהדורה אנגלית. הספר, שנכתב במקורו בגרמנית, הוא פרי מחקר שעליו שקדה ורהפטיג במשך יותר מ-20 שנה ומגולל את קורות חייהם ויצירותיהם של אדריכלים יהודים, חניכי בתי ספר גרמניים לארכיטקטורה, שבאו לארץ ישראל ופעלו בה בשנים 1918-1948. האדריכלים דוברי הגרמנית - "האשכנזים" במובן המילולי ביותר של המלה - היו מחלוצי האדריכלות המודרנית הציונית בארץ, והיה להם חלק מרכזי בעיצוב דמותה של מדינת ישראל עד היום.

המהדורה הגרמנית של הספר יצאה לאור ב-1996 (בהוצאת ואסמות, שהוציאה גם את המהדורה האנגלית) במימון פרטי. מאז עשתה ורהפטיג מאמצים לגייס תמיכה למהדורות באנגלית ועברית. לפני כשנתיים יצרה קשר עם התעשיין סטף ורטהיימר (ישקר), שניאות לסייע לתרגום לאנגלית, בשיתוף עוד שלושה מאילי התעשייה וההון הייקים הגדולים בישראל: בני משפחת פדרמן (מייסדי ובעלי רשת מלונות דן), בני משפחת הכט מממגורות דגון (שהאדריכל יוסף קלרווין, מגיבורי הספר, תיכנן בעבורם את בניין הממגורה בחיפה) ובני משפחת שטראוס ממחלבות שטראוס. קורות חייהן של השושלות ומפעלותיהן בגרמניה ובישראל צורפו למהדורה האנגלית כפרק מרתק בזכות עצמו. למהדורה עברית עדיין לא נמצא מימון.

תיעוד קורות חייהם של האדריכלים היהודים בגרמניה הוא מפעל חייה של ורהפטיג, ישראלית ילידת חיפה, בוגרת הטכניון שמתגוררת ועובדת בברלין. בעיר מגוריה פזורים עשרות רבות של בניינים שתיכננו אדריכלים יהודים, שחותמם בולט בנוף הבנוי. עם זאת, שמם נמחק מההיסטוריה האדריכלית. בעבודת מחקר ממושכת עלתה ורהפטיג על עקבותיהם של כ-500 אדריכלים יהודים שפעלו בגרמניה מתחילת המאה ה-20 ועד עליית הנאצים לשלטון, ובמיוחד בתקופת רפובליקת ויימאר. רובם עבדו בברלין, אך גם בעוד עשרות ערים בגרמניה. אחרי עליית המשטר הנאצי ופרוץ מלחמת העולם השנייה הם עקרו מגרמניה ונפוצו בעולם.

הספר, שאפשר לרוכשו בישראל, שם דגש על חייהם ותהפוכות הגורל של 47 מבין האדריכלים שהגיעו לארץ ישראל. "החלוצים", כשם הפרק המוקדש להם בספר, הגיעו עוד בעשורים הראשונים של המאה ה-20 ממניעים ציוניים מובהקים. רבים אחרים הגיעו כפליטים אחרי עליית הנאצים לשלטון, ובהם מתמקד הפרק "הנרדפים". פרק מיוחד בספר מוקדש לתלמידי בית הספר הבאוהאוס (שהעניק את שמו לאדריכלות התקופה בכללה ונהפך למותג). יצירתם בכללה מייצגת זרמים ותת-זרמים בתוך האדריכלות המודרנית והשקפות עולם חברתיות שונות, וכן ניב מקומי ואישי במסגרת התנועה הבינלאומית.

עם מניחי אבן הפינה נמנים בין היתר אלכסנדר ברוולד, ריכרד קאופמן, אריה שרון, שמואל מיסטצ'קין, ארתור גליקסון, אוסקר קאופמן, ליאופולד קרקואר, אריך מנדלסון, היינץ ראו, יוסף קלרווין, מוניו גיתאי, אלכסנדר קליין, לוטה כהן, אלזה גדעוני-מנדלשטם, יהודית שטולצר-סגל, אל מנספלד, דב קוצ'ינסקי, מקס לב, משה גרסטל ואויגן שטולצר. המורשת שהותירו הדמויות הללו ועוד רבים - שפעלו בכל תחומי המקצוע, במגזר הפרטי והציבורי, בהוראה ובכתיבה - נוכחת עד היום.

בהעדר תיעוד מסודר, המחקר התבסס על איסוף מידע בארכיוני מרשם אוכלוסין, אוספים משפחתיים ושיחות עם קרובי משפחה ומכרים ועם מעט מבין האדריכלים שהיו עדיין בין החיים. האדריכלים היהודים למדו בבתי ספר החשובים לארכיטקטורה בגרמניה, לרבות בית הספר הבאוהאוס בדסאו, היו חברים בארגונים מקצועיים, פירסמו ספרים ומאמרים והיו הראשונים בגרמניה שאימצו את האדריכלות המודרנית ואת מסריה החברתיים, "אולי בגלל הרצון להתרומם מעל הלחץ החברתי והאפליה שהיו נתונים בהם גם לפני עליית הנאצים לשלטון, ולשאוף לעולם טוב יותר", כדברי ורהפטיג.

רבים מביניהם התבססו במקצועם עוד בגרמניה ועשו בה קריירה מפוארת. בימי הנאצים הם גורשו מהארגונים המקצועיים ואיבדו את רישיון העבודה שלהם, וגם את מקומם בהיסטוריה. רבים מהם עקרו למדינות אחרות באירופה, שם המשיכו בעבודתם. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, רובם נמלטו למדינות מחוץ ליבשת והיו שם ממובילי המודרניזם הבינלאומי. עשרות נספו בשואה. האדריכלים שהגיעו לארץ ניסו לממש בה את האוטופיה המודרנית בלבושה הציוני, עלי אדמות, אומרת ורהפטיג. יצירתם בישראל ובגרמניה מוצגת בספר בתצלומי ארכיון ובתצלומים עכשוויים, בשחור-לבן עגמומי הולם.

את קורות החיים של מאות האדריכלים היהודים בעידן המודרני בגרמניה שעלתה על עקבותיהם פרשה ורהפטיג בספרה "אדריכלים יהודים בגרמניה לפני שנת 1933 ולאחר מכן" שיצא לאור ב-2005 (בהוצאת דיטריך ריימר, בגרמנית בלבד), במטרה להשיב את הפרק היהודי האדריכלי האבוד להיסטוריה. לאותה מטרה היא הקימה בברלין עמותת מתנדבים, המנחים סיורים במבנים שתיכננו אדריכלים יהודים בעיר. בשנות ה-90 אצרה תערוכה המבוססת על המחקר, שהוצגה בברלין, בניו יורק ובישראל.

בימים אלה ורהפטיג שוקדת על הכנת גרסה מורחבת ומעודכנת של התערוכה, המושתתת על שני הספרים. התערוכה תתמקד בהיבט הביוגרפי-האישי של אדריכלי התקופה ובקשר שבין ארכיטקטורה לפוליטיקה על רקע אירועי הזמן. יש לקוות שתימצא לה אכסניה הולמת בארץ. המחקר של ורהפטיג, המצוי בתהליך תמידי של השלמת החסר, משרטט תמונת עולם מרתקת, הרואית וטרגית, של דור שלם. הוא מציג עמדה היסטורית קוסמופוליטית ודיאספורית שאינה בהכרח ישראלית-לאומית, ונהנית מהיתרון של מרחק גיאוגרפי ומנטלי מהזירה המקומית הרוחשת. הספר, שאמנם מצריך יתר עריכה, הוא אבן יסוד ראויה בזכות עצמו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ