בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרי זה אני הבוער

ספרו השביעי של חיים לפיד, "הצבי הבוער", הוא ספר בלשי פסיכולוגי מרתק

תגובות

הצבי הבוער, מאת חיים לפיד, הוצאת חרגול ועם עובד, 2007, 266 עמודים

ספרו השביעי של חיים לפיד, "הצבי הבוער", הוא ספר בלשי פסיכולוגי מרתק הגורם לקוראים להפוך את דפיו במהירות, לדלוק אחר העלילה המתפענחת אט אט כראוי לספר בלשי ולגלות כי בצד התפענחותה מסתבכת העלילה ומעלה מחשבות חדשות. זה המקום לבקש ממי שעדיין לא קראו את הספר, כמו בכל בלש טוב, שלא לקרוא את המשך הדברים לפני קריאת "הצבי הבוער".

ערן חפץ, גיבור הספר, מהנדס חשמל מצטיין ובעליו המשותף של משרד המבצע פרויקטים גדולים, מגלה יום אחד שחורים שחורים נפערו בזיכרונו. הם נחשפים בשיחות משפחתית או מקצועיות, והוא מגלה בהן שאירועים שהסובבים אותו מכירים היטב ושהוא עצמו היה שותף בהם נמחקו כליל מזיכרונו ולא הותירו עקבות כלשהם. ערן פותח במסע בלשי, ומגלה במהלכו כי בצמוד לתאריכו המשוער של כל אחד מן החורים השחורים התרחשה שריפה ברחבי הארץ והמצית הסדרתי יושב בכלא וטוען לחפותו. אמנם רבים מהיושבים בכלא טוענים לחפותם, אך ערן הולך ומשתכנע כי היושב בכלא מרצה את עונשו שלו. בחיפושיו אחר עדויות נוספות לאשמתו נחשפות מערכות יחסיו עם הסובבים אותו ובעיקר עם אשתו חוה, פסיכולוגית במקצועה, ועם חברו דורי, שהוא אוהבו אהבת נפש.

עמדת המספר בספר מעניינת. אמנם עמדתו היא של מספר כל-יודע, אך בו בזמן הוא צמוד לתודעתו של ערן. כך, עם התקדמות העלילה מתגנב ללב הקוראים החשש שפרטים רבים, חלקם בלתי קשורים לכאורה לפיענוח התעלומה, מנוצלים להוכחת אשמתו מעל לכל ספק של ערן עד שהיכולת לפרשנות אלטרנטיווית מושהית. כל זאת עד לסופו של הספר. ביד אומן מוביל לפיד את הקורא יחד עם ערן אל פתרון התעלומה, שומר את המתח עד למלותיו האחרונות של הספר.

הנה, החור השחור המאוחר ביותר שמתגלה לערן קשור ברומאן שניהלה אשתו הפסיכולוגית עם מטופל שלה, שטיפולו הסתיים זה מכבר ושאתו ברחה מהבית לימים אחדים. "בתום היום השלישי להעדרותה לקח ערן מארון התרופות עשרים וחמש גלולות שאשתו היתה משתמשת בהן מדי פעם, הותיר פתק מגומגם שכלל דברי התנצלות לילדיו, בלע את כולן ונשכב על הספה בסלון" (עמ' 27). רק לאחר סוף הספר נזכר הקורא בניסיון ההתאבדות הכושל הזה: "אלא שערן נשאר כאן, בטוב שבכל העולמות" (עמ 28). הדוק הציני המחוכם של לפיד, אימרתו האלמותית של פנגלוס, הפילוסוף של "קנדיד" לוולטר, מתבררת בסוף הספר כמלאת משמעות אף יותר מבמקור הקלאסי.

מאחר שיש כמה נקודות כניסה לבחינת הספר, תכונה המבדילה אותו מבלשים אחרים המתפרסמים תדיר, אסתפק בשני צירים משמעותיים. הציר הראשון, ציר היחסים: לאורך עלילת הספר שזורים זה בזה יחסיו של ערן עם אשתו חוה ועם חברו הקרוב מילדות, דורי. אם יחסיו עם חוה מתוארים לאורך העלילה כיחסים מנוכרים, ושוב ושוב עולה השאלה "האם היא אוהבת אותו? האם אהבה אי פעם? היש בלבה ולו ניצוץ אחד של אהבה כלפיו?" (עמ' 130) - יחסיו עם דורי משאירים מקום לספק באשר לסוג האהבה שמתקיימת בהם: "לפני שנה חלמתי עליו, חלום מופרע לגמרי. אני נשוי לאשתי, אבל שוכב עם דורי" (עמ' 148). במהלך הספר מתגלים אזכורים נוספים למורכבות יחסיו של ערן עם גברים ונשים, המתבטא בבלבול ממשי בין המינים; הוא רואה את בתו מתגופפת עם בחור ומגלה שבתו לסבית והבחור הוא בחורה, ובמועדון שהוא מבקר בו עם שותפו למשרד מתרחשת תקרית אלימה שבה תוקף ערן אשה בעלת גוף ומגלה שהיא בעצם גבר.

הצבי, שערן מספר כי דורי חברו ניסה "להרוג את היופי הזה, להבקיע את בטנו וצלעותיו... ולבסוף התנפלותו של ערן על ההגה כדי להציל בכל מחיר את הצבי, ואפילו ימותו כאן שניהם" (עמ' 146) עומד בבסיס היחסים של השלישייה הזאת. לא בכדי מספר ערן לאווה העובדת במשרדו על "במבי", הסרט הראשון שראה: "היער בוער, החיות בורחות, אבל האש מהירה מהן. גם אמא של במבי נשרפת", ועל הצלקת שהותיר בו הסרט, הצלקת במקום שהאם הנשרפת הותירה בן בוער שבינו ובין אשתו מתקיים מרחק תמידי. כשדורי, חברו היחיד, מבקש להרוג את הצבי נלחם ערן על חיי הצבי, שהם אולי חיי אמו וחייו שלו. גם מטענתו של דורי, שלפיה ערן מאשים אותו בניסיון הריגת הצבי כתירוץ לפחד עמוק יותר של לקיחת אשתו, נודף ריח אדיפלי חזק.

והציר השני: תנועה אופקית מול תנועה אנכית בעלילת "הצבי הבוער", רעיון הלקוח ממאמר קולנועי של חיים לפיד עצמו ובו השוואה בין הסרט הרוסי "השיבה" של אנדריי ז'וואגינצב והסרט "ורטיגו" של היצ'קוק, שציטוטים ויזואליים ממנו מופיעים בספר. שני הסרטים מתחילים ומסתיימים בנפילה ממקומות גבוהים. "בחלומו נופל ערן לאורכו של בניין רב קומות. נפילה אטית וארוכה... שתיכף תסתיים בהתרסקות, אלא אם כן ייחלץ מישהו לעזרה... ואכן מדי פעם מנסה אחד הדיירים להושיט יד, אך ערן שב ונשמט מאחיזת היד המושטת" (עמ' 6). סצינת החלום בתחילת הספר מזכירה את סצינת הפתיחה של "ורטיגו". אך אין זו הנפילה היחידה בספר: "היתה זו רדיפה על גגות העיר שהסתיימה בנפילה ארוכה" (עמ' 116); זה חלומו של ערן על מכר ותיק שהפסיד בגללו פרויקט חשוב.

לעומת הציר האנכי, עלילת הספר, הכתובה בסגנון מותחן בלשי, היא לינארית, אמנם עם דגרסיות רבות, והתרחשותה במישור התל-אביבי מוסיפה לניגוד שבין הצירים, האנכי והאופקי. ניגוד זה מופיע גם בדמות המתח שבין העלילה הבלשית הלינארית, שבה חוקר ערן מוקדי הצתות ואת האדם היושב בכלא בגינן, לבין החקירה המקבילה, הפנימית-האנכית, המנוגדת לטבע אדם שחי בניכור פנימי עמוק ושחייו חולפים ללא אירועים מיוחדים.

שני צירים אלה, המפלסים את דרכם אל לב הקורא גם אם אין הוא מודע להם כלל, רחוקים מלהכיל את עושר הרעיונות, ההקשרים והעלילה המרתקת של הספר. דוגמה מאלפת לאזכור המעשיר את העלילה הוא ציטוט חבוי מסיפורו הקצר והנפלא של נתניאל הותורן "ויקפילד": "עשרים שנה יחלפו. יום אחד יתדפק על דלת ביתו. אשה כפופת גו, שתווי יופיה עדיין ניכרים בה, תפתח לו, תעיף מבט בגבר הזר, ו..." (עמ' 252). הציטוט מעצים את תחושת הניכור הפנימי שחש ערן מול אשתו ומול עצמו (ויקפילד עצמו מחליט בסיפורו של הותורן לעזוב את ביתו ללא הסבר ולעבור לגור ברחוב הסמוך לביתו, מבלי שהדבר יתגלה. במשך עשרים שנה הוא מביט באשתו ובחיים שהיו עשויים להיות לו כצופה. לאחר עשרים שנה הוא שב לביתו). גם סיפור אחר של הותורן, על אדם היוצא לחפש את החטא שאין עליו מחילה ותוך כדי חיפוש מבצע אותו, מופיע בספר במרומז.

יש ב"צבי הבוער" עלילה המושכת את הקורא אחריה, פרטים סתומים שייחשפו לאורך העלילה ודמויות המוכרות לנו מחיינו על הפנים והחוץ שבהן. אך כמו בשירה של דליה רביקוביץ - "אבל הבגד, אמרה, הבגד בוער באש. מה את אומרת, צעקתי, מה את אומרת? אין עלי בגד בכלל, הרי זאת אני הבוערת" - עטיפת העלילה המושכת מסתירה בעירה פנימית, של ערן חפץ ואולי גם של הקוראים.



חיים לפיד. בלש פסיכולוגי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו