שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ענת אור, צילום: שי איגנץ
ענת אור, צילום: שי איגנץ

בגיל ההתבגרות הבגד שהיה הכי חשוב לי היה החולצה הכחולה של השומר הצעיר. הייתי חלוצה בגיל צעיר מאוד, כשהייתי בת 16 באתי לארץ לקיבוץ. המשפחה שלי היתה דתית וזה היה אסור כי זה ניגוד מוחלט. הודעתי להם שאו שיתנו לי ללכת לתנועה, או שאני בורחת מהבית. היתה לי תמיד מזוודה קטנה ארוזה. גדלתי באנגליה בסביבה נוצרית וכשהיו עושים בבית את הקטע של הכפרה עם התרנגולת הייתי פורצת בצחוק היסטרי.

"כשהלכתי לפעולות בתנועה הייתי יוצאת מהבית לבושה ילדה טובה ונכנסת לחדר מדרגות או פתח חשוך של חנות ומחליפה בגדים לחולצה עם השרוך וחצאית נייבי בלו. בקיבוץ לא היה מה לדבר איתי על בגדים ועל איפור, ואחר כך חזרתי לאנגליה והתקבלתי לאקדמיה המלכותית לאמנות הבמה. שנות ה-60 באנגליה היו תקופה נהדרת, הפריחה של לונדון. היה כיף להתלבש, דברים חדשים התחילו, לבוש זרוק ומיני. היתה אווירה מאוד כייפית, כולנו היינו מתלבשים באופנה, זה היה שייך לאווירה. חזרתי לארץ לתמיד ב-67' בעקבות המלחמה.

"גדלתי בבלומסברי, שגרה בו שכבת האינטליגנציה שנטתה להתלבש מסוגנן. כילדה תמיד לקחו אותי להיות שושבינה, וזה היה היום של השנה בשבילי. גם אחר כך, באקדמיה, חברות רצו שאהיה השושבינה שלהן. זה התפקיד הגדול של חיי. עשיתי את זה מינימום תריסר פעמים, כנראה שמשם רכשתי את הכמיהה לבגדים רכים ונשפכים. זאת היתה יופי של הזדמנות להתלבש לא לעניין. הכלה תמיד שילמה על הבגד, שנשאר אצלי, ואחר כך התופרת התלבשה על הכל ועשתה מזה שמלת יום.

"לא פעם יצא לי לחשוב למה אני נמשכת לדברים רכים, ללבוש בלי משקל, ואני חושבת שזה בגלל שאני כל כך מודעת לקושי של החיים. החיים קשים מדי בשביל שאתלבש באופן נוקשה, בחליפות מחויטות. יכול להיות שזה מתאים לי אבל זה לא מתאים לרוחי. זה מין אנטי: כמה שיותר מכות, ככה אני מתלבשת ביותר רכות. איזו מין התנגדות פסיווית כזאת שלא מפריעה לאף אחד אחר, אם בכלל זה מפריע לי. זה נכון שזה יוצר דימוי ואני מקווה שאין לי דימוי שמפריע לי לקבל תפקידים טובים. אני מאוד אוהבת תפקידי אופי ולא שמלהקים אותי לפי איך שאני נראית. למראה הזה אין תפקידים טובים, חוץ מיוליה, ואני כבר לא בטווח הגיל.

"אני חושבת שנכון להתלבש לפי הנשמה שלך ולא ללכת לתצוגות אופנה וללבוש מה שמישהי אחרת לובשת כי זה מה שאין עכשיו. אני נורא צוחקת כשחברה אומרת לי: 'עכשיו לא הולכים באורך הזה'. אני עונה שאני לא בתחרות עם דוגמניות ושמה שהן לובשות זה לא מתאים לי. אני רוצה להוסיף 'זה גם לא מתאים לך', אבל אני לא אומרת את זה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ