בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נוסעים ביחד מתוך בדידות מוחלטת

איזה סופר נפלא הוא דוד ברגלסון, שכתב ביידיש, נרצח בידי סטלין וזכרו דעך

תגובות

כתבים דוד ברגלסון. תירגם מיידיש: ד"ב מלכין. שני כרכים, ספריית פועלים, 1962

איזה סופר נפלא דוד ברגלסון. אם דינם של סופרי "דור התחייה" שכתבו עברית נגזר לשכחה ולמחיקה בישראל, על אחת כמה וכמה שיהא זה דינם של סופרי יידיש בני אותו דור. ברגלסון נולד באוקראינה ב-1884, שנים ספורות אחרי גנסין וברנר, שנים ספורות לפני עגנון. הוא נרצח בידי סטלין ב-1952 עם עוד סופרים יהודים. אולי משום שהציונות לא יכולה היתה לעשות שימוש פוליטי ברצח, בניגוד למקרה של רצח ברנר, דעך זכרו של ברגלסון.

"פעם אחת התעוררתי באישון לילה בתוך קרון הרכבת האפל, הגדוש והדחוס והנוחר בכבדות. מיד הבחנתי בו שהוא יושב על הספסל שממולי ובו-ברגע הכרתיו". פתיחה זו של הסיפור "בלילה" היא הד לסיפורי רכבת יהודיים, ובייחוד לסיפוריו של שלום עליכם. אלא שכאן התפאורה משתנה. השיחה היהודית הטיפוסית, המפוטפטת, ברכבות של שלום עליכם, נצבעת מיד אפלה. "יהודי-הלילה... מפשפש ומחפש משהו בעיני כל איש ותובע משהו מנשמתו של כל איש, תובע בלי מלים". עיניו "מימיות, נוגות תמיד". והוא חוזר ושואל את המספר שאלה אחת: "לאן אתה נוסע?". גם אצל שלום עליכם שואלים "לאן נוסע יהודי" (למשל, בסיפור הנהדר "המאושר שבקודני"), אבל ההבדל עצום. אצל שלום עליכם אומר המספר במפורש: "לא אכפת לו כל כך לאן אני נוסע, כשם שמתחשק לו לספר לי לאן הוא נוסע" (תרגום אריה אהרוני).

אצל ברגלסון השאלה אינה ניתנת להדיפה אל השואל ("ואתה לאן?", עונה שלום עליכם) מפני שהיא שאלה קיומית. אחרי שהיא נשאלת, פעמיים, הסיפור ממשיך: "ומשפקחתי בשנית את עיני בתוך הקרון האפל, הנוחר בכבדות, עדיין דהרה הרכבת מעל לפני ביצות שחורות בשדות שוממים ספוגי מים, והלילה עדיין הוסיף להצליף בדמעות-מטר על פני החלונות, ובקרן הזווית הרחוקה שבקרון עדיין דעך האור, דעך וכלה בלי הרף. מנגד למחיצת הדלת הדקה המוליכה אל המדור השני שבקרון התייפח בצריחות ארוכות ובלתי פוסקות תינוק מחותל בעריסה". הרי לכם גנסין ביידיש. אני מקווה שיש בדוגמה הקצרה הזו, מתוך סיפור צדדי ומבעד למסננת התרגום הישן, כדי להבהיר במה מדובר.

שיחת הרכבת העליזה של שלום עליכם (עליזות שמפעם בה, כפי שהראה דן מירון, גם צד אפל) הופכת מקומדיה למשהו אחר לגמרי. ברכבת של ברגלסון השועטת בתוך הלילה נפגשים שני יהודים, אבל השיחה הטבעית כבר אינה אפשרית. יהודי אחד שואל מה לעשות בנסיעה הארוכה; היהודי הלילי עונה לו את המובן מאליו: "עיין בספר, למד". אבל היהודי השואל כבר אינו יודע ללמוד. ואז, ברגע מדהים ועצוב, מלמד היהודי הלילי את היהודי שאינו יודע את פתיחת ספר "בראשית", והרכבת עולה פתאום על הקו לתוהו ובוהו: "מסביב-סביב עדיין היה הקרון האפל הרץ בכבדות מלא נחרה של הישנים שנתם לאור הנר הדועך... פנים מיוזעות הזדקרו אדמומית... לחיים התנפחו, אפים שרקו, וכל אחד בנוסח משלו": מיד עוברת הרכבת מהתוהו ובוהו של הבריאה אל מגדל בבל, אל השינה של כל אחד המבדילה אותו מזולתו - ומיד לאחר מכן אל סיפור תיבת נח, שגם אותו מלמד היהודי הלילי לחברו.

אבל הבריאה, בבל, תיבת נוח - כל אלה קמים ברכבת כדי להתנדף. הניסיון לחזור בבת אחת ל"אלף-בית" היהודי, להתחלה, לבסיס, דרך סיפורי "בראשית", לא מצליח לגשר על הפער, על השבר, לא מצליח ליצור שיחה בין יהודים. ואכן, "היהודי עם הבחור ישבו כקפואים והביטו זה בפני זה". היהודים נוסעים "ביחד", אולי אף למקום אחד, אבל הם נוסעים מתוך בדידות מוחלטת. כך, בסיפור אחר ("המשומדת") יהודי קורא בחיבה, ביידיש, לילד של יהודייה שנישאה לגוי. אבל הילד נבהל מן היהודי ומן היידיש ובורח משם בפחד.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו