שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שני שילה
שני שילה

היום יתכנסו שועי תל אביב בהיכל נוקיה - היכל הספורט הלאומי על שם יוסף בורשטיין או יד אליהו, כפי שנקרא בעבר - לחגוג את פתיחתו החגיגית והמחודשת של האולם אחרי השיפוץ המורכב והיקר שעבר במשך כשלוש שנים. לאחר שיסיימו לצפות במחזמר "ממה מיה", מנכ"ל חברת היכלי ספורט, ניר פרצלינה, יוכל לטפוח לעצמו על השכם - זה לא פשוט להוציא לפועל פרויקט בקנה מידה כה גדול במבנה ציבורי, בלי להוציא כסף מהעירייה. ומדובר בהרבה כסף, ליתר דיוק 123 מיליון שקל, לפי תחקיר של עיתון "תל אביב".

על אף שחברת נוקיה השקיעה בשיפוץ ההיכל ובשינוי שמו כ-110 מיליון שקל, האולם שהוקם בתחילת שנות ה-60 נשאר בבעלות עירונית וממשיך להיות מנוהל בידי החברה העירונית היכלי הספורט. הקיבולת של האולם המחודש הוגדלה ל-11 אלף צופים, הוא כולל 3,000 מ"ר שטחי מסחר וכעשרת אלפים מ"ר שטחים ציבוריים. החניון הענק שהקיף אותו הוסב לפארק והחניון החדש, שבנייתו עדיין לא הושלמה, יהיה תת-קרקעי. למעשה, אוהד מזיע יוכל לצאת ממשחק ליגה, לקנות דיאודורנט בפרפומריה ולהגיע לפגישה רומנטית בבית קפה - בלי לצאת מההיכל.

דניאלה פוסק, אדריכלית העיר תל אביב יפו: "לעירייה יש כמה תפקידים בשיפוץ היכל נוקיה. מדובר ברכוש עירוני. היכלי הספורט היא חברה עירונית והיכל הספורט הוא מבנה חשוב, שחשיבותו גברה בעקבות השיפוץ - והוא קיבל תפקיד משמעותי יותר בחיי הקהילה".

האדריכל אסף לרמן, שהצעתו לשיפוץ ולהרחבה של היכל הספורט נבחרה מבין כמה הצעות, מסביר: "כורח המציאות מחייב גופים ציבוריים ותיקים להגדיר עצמם מחדש בהתאם להקטנת המימון והתמיכה מהמדינה. חברות חייבות לחפש דרכים חדשות למימון ולכן נדרשות לבחון מחדש את נכסיהן. נכסים שבעבר היו ציבוריים צריכים להיפתח לפעילויות פרטיות בשביל לייצר את המימון הנדרש לפעילות הציבורית. לדוגמה, שיעורי הערב בבתי ספר, החתונות במוזיאון וכנסי ש"ס ביד אליהו.

"זוהי הזדמנות לבחון מחדש פורמטים אדריכליים קשיחים כגון בית ספר, אצטדיון, מוזיאון - להתאימם לצרכים החדשים ולנסח מענה חדש וספציפי לכל מקרה ומקרה. לכן המציאות המשתנה יוצרת הזדמנות לאדריכלות הישראלית לסמן דרכי פעולה חדשות, המובילות ליצירתה של שפה אדריכלית רלוונטית, המתאימה לאופני ייצור החלל בתחילת שנות האלפיים", מדגיש מתכנן ההיכל המחודש.

הלוויתן מתעורר לחיים

בפרויקט השיפוץ וההרחבה של היכל הספורט נעשתה בחינה מחודשת של מושגים כגון פרטי-ציבורי ופנים-חוץ, במטרה להגדירם מחדש כמשלימים זה את זה.

בתצורתו הקודמת ההיכל היה סגור רוב הזמן לציבור והתעורר לחיים רק בזמן משחקים ומופעים. בממוצע, ההיכל היה פתוח ארבע שעות בשבוע - מה שהביא את לרמן לכנותו "לוויתן שהתאבד באמצע מגרש חניה".

"מטרת הפרויקט היתה לקחת את היכל הספורט ולהפוך אותו מבפנים החוצה. להקרין את תנועת הקהל ואת הפעילויות שמתקיימות בתוכו החוצה - ועל ידי כך להעיר את המרחב סביבו ולהפוך אותו לאייקון של ציבוריות מסוג חדש", מספר לרמן.

הסכימה הארגונית שהגה לרמן להיכל המחודש מחלקת אותו לשלוש טבעות תפקודיות עיקריות, בהתאם לשני מצבי הקצה של הפעילויות בו: משחק או בין משחקים. הטבעת הפנימית כוללת את זירת המופעים ואת הפונקציות התומכות בה ישירות, כגון חדרי הלבשה. הטבעת החיצונית היא המסחרית, כשבתווך ממוקמת טבעת מעברים המאפשרת חיבור או ניתוק של הטבעות האחרות בהתאם לצורך - כך שניתן להפעיל את השטחים המסחריים והציבוריים בכל ימות השבוע, גם כשאין משחק או מופע.

"הפעילות המתקשרת עם הסביבה נמצאת בדופן החיצונית, שהיא דופן פעילה. שילוב של חנויות ובתי קפה יוצר מרחב פעילות בהיקף האצטדיון - פעילות שלא היתה שם קודם", מוסיפה פוסק.

"זהו פרויקט מעניין ומתוחכם באופן שבו הוא מביא בחשבון את המשא ומתן בין הציבורי לפרטי - ומציג אותו", מוסיף האדריכל שרון רוטברד. "הפרויקט יושב על קו התפר שבין הפונקציה הציבורית לפעילויות פרטיות ומסחריות. הוא מבטא בצורה מעניינת את ההתמקצעות וההפרטה שעברו על הספורט, בעיקר על הכדורסל. אין הרבה גופים בישראל כמו קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב, שהצליחו להגיע להישגים בקנה מידה אירופי. העיצוב הנקי, המוקפד והעכשווי של ההיכל המשופץ מבטא זאת".

עירוב השימושים הזה הוא גם הסיבה שאין להיכל התוויה מבנית-מסורתית. הבניין המקורי לא היה שונה אדריכלית מהאב טיפוס הקלאסי של האצטדיון, הקוליסואום ברומא, שלמעשה שוחזר בצורות שונות מאז ועד היום. טיפוס בניין זה ייצר את המנגנון הראשון להפרטת החלל דרך יצירת מתחם פנימי מבוקר, המאפשר את העלאת המופע. במקביל לרצון להעצים את החוויה ואת הרווחיות של מתקני הספורט, תפחו האצטדיונים לממדי ענק ובגלל צורכי חניה - הוצאו אל מחוץ לעיר.

"מאחר שהיכל הספורט התל אביבי נמצא בלב מרקם עירוני פעיל, עמדו תכונותיו של אב הטיפוס לבחינה מחודשת במטרה להגדיר מחדש את קשרי הפנים-הפרטי עם החוץ-הציבורי. המטרה היתה להפוך את הפרויקט החדש למבנה ציבורי מרכזי ופעיל בלב השכונות המזרחיות של העיר", מפרט לרמן .

"החלוקה המסורתית לציבורי ופרטי באדריכלות היא תוצר אנכרוניסטי, הגוררת חלוקה לטיפוסי מבנים מוגדרים שהתחדדה עם השנים. משרדי אדריכלים מתמחים כיום במבני ציבור, תעסוקה, חינוך, תעשייה ועוד, כשלכל אחד מהתחומים מערכת תקנים וחוקים משלו. ההתמחות אמנם לכאורה מייעלת את הפתרון האדריכלי הספציפי - אבל מגבילה את התוצר האדריכלי ומבטלת מראש את האפשרות של החידוש ואת היכולת להתאים את הבניין לדרישות הסיטואציה הספציפית.

"זה מאוד לא פשוט לקחת בניין ציבורי ולהכניס לתוכו ספונסר, להשכיר חלקים למסחר ועדיין לשמור על הצביון הציבורי. התוצר הוא מבנה כלאיים, מסוג חדש, שבו האדריכל הוא שותף עיקרי להגדרות המבנה - כמו מידת הציבוריות ומידת הפרטיות ויצירת היחסים ביניהם, ולכן הוא נושא על עצמו אחריות ממין חדש", מסכם לרמן.

להעיר את יד אליהו

המשפטן איל פלג, דוקטורנט בתחום המשפט הציבורי, מרצה במכללת ספיר ומחבר הספר "הפרטה כהצברה": "האדריכל צריך לפעול בפרויקט דוגמת היכל נוקיה, כמו מפרק חברות - עורך דין פרטי שמוגדר כפקיד בית המשפט, והתפקיד שלו לשמור על האינטרס הציבורי".

פלג גורס כי הפרטה היא תהליך שמרחיב את התחום הציבורי: "בחברה ובמשפט יש הפרדה מושרשת בין הציבורי לפרטי. ציבורי הוא מה שמחוץ לבית ופרטי הוא מה שבפנים. אנחנו חיים בעידן של הפרטה, של אידיאולוגיות ניאו-ליברליות. בהנחה שכבר מפריטים, צריך לקיים תהליך הגון כשהשאלה היא איך מפריטים לטובת הציבור".

רוטברד: "מה שמעניין בפרויקט הוא האופן שבו נעשה ניתוח נבון של סיטואציה מסוימת והבנה שארכיטקטורה זה לא רק עיצוב, צורה ופונקציה - אלא גם כלכלה ופוליטיקה. הפרויקט הטמיע את ההבנה הזאת של תהליכים כלכליים ואפילו חשבונאיים, והצליח להפוך אותם לבניין".

היכל נוקיה המחודש אמור להקרין גם על השכונות הסמוכות. "היכל נוקיה שייך לתאגיד עירוני ומטרת העירייה אינה להעשיר גופים פרטיים, כמו נוקיה, אלא לשדרג את הנכס הציבורי ולהעצים את האזור. הפרויקט צריך לתת דחיפה לשכונת יד אליהו. השתמשו בגוף פרטי כדי לחזק תשתיות ציבוריות", אומר פלג.

לדברי פוסק, בהיכל לא התקיים שיפוץ רגיל. "המבנה 'ממוחזר', כלומר הותאם לצרכים מודרניים, תוך הקפדה על ערכים אדריכליים. גם הסביבה שודרגה. הכיכר והפארק שהם חלק מהפרויקט, התאמת המבנה לפעילות שהיא יותר מכדורסל ויצירת מרחב לחיי הקהילה, שלא היה קודם".

רוטברד לא ממהר להצטרף לחגיגה: "יד אליהו תמיד היה בניין יוצא דופן בשכונה, מופרד בגלל החניון הגדול שהקיף אותו. במובן זה, המצב לא השתנה מהותית. יכול להיות שבמקרה של היכל הספורט, הפונקציות המסחריות יגבירו את שיתוף הסביבה המיידית, שבעצמה עוברת שינויים מתעשייה זעירה למתחם היי-טק ומשרדים. שיפוץ ההיכל לא מהווה שינוי משמעותי של המצב באזור - תפקיד הבניין לא ממש השתנה, רק השם, וזו אותה קבוצה שמשחקת שם.

"למרות זאת, אין ספק שהבניין שודרג משמעותית ונראה כי הדברים עובדים בו טוב יותר. נראה כי השפעתו על השכונה תהיה חיובית, מכיוון שהוא איפשר את קבירת החניון ואת הרחבת הפארק שמתוכנן בסמוך".

ומה עם אוסישקין

שיפוצו המקיף של היכל נוקיה התאפשר בין השאר בשל הזהות הכמעט מוחלטת בין האולם לקבוצת מכבי תל אביב. "הפרויקט מצביע על מה אפשרי ומה לא אפשרי כיום במתקני ספורט העירוניים, שאינם קלים לתחזוק או לפיתוח", מסביר גלברד.

"סגירת בריכת גלית הסמוכה (שבמקומה יוקם הפארק, ש"ש) יכולה להיות דוגמה לכך. בריכה ציבורית ומתקני ספורט עם מטרות יותר פדגוגיות וציבוריות מחזיקים פחות מעמד לעומת מתקני הספורט ששייכים לספורט המקצועני. ההשוואה בין שיפוץ היכל הספורט להריסת מגרש אוסישקין מצביעה קודם כל על ההבדל במצבן של הקבוצות - אבל אסור לשכוח שמיקומו של אולם אוסישקין ברחוב מגורים לא היה מותאם לפעילות בסדר גודל של ליגה אירופית".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ