בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך הופכים גן מוזנח ל"סלון" שכונתי

20 גינות קהילתיות פורחות בי-ם

תגובות

הילדים בשכונה של אלעד פרסוב מגדלים עגבניות ותבלינים. ההורים שלהם נטעו בוסתן, בנו טראסה ושתלו מעליה צמחים. בל"ג בעומר הם הבעירו מדורה שכונתית וגם ימי הולדת הם חוגגים יחדיו. כל הפעילות הזאת מתרחשת בגינה קהילתית בשכונת רסקו בירושלים.

"בשטח הזה, שאף אחד לא פקד אותו 20 שנה, התחילו להסתובב ילדים", מתאר פרסוב את השינוי שחל בגינה הציבורית המוזנחת, עם התחלפות אוכלוסיית הוותיקים במשפחות צעירות. "לאט-לאט, סביב ארגז החול, נוצר חוג של הורים שהתחילו לחשוב מה אפשר לעשות כדי לשפר את המקום". לפני כשלוש שנים חברו יחדיו כ-20 משפחות לנקות את השטח ולדחוק בעירייה שתנקה אף היא. אך היה ברור שיש צורך במימון נוסף, והקבוצה פנתה לחברה להגנת הטבע - שם התוודעה לרעיון הגינון הקהילתי והאקולוגי.

בשלב ראשון הכינו התושבים תוכנית אב וחילקו את השטח לייעודים שונים: בוסתן, משחקייה, גינת ירק ועוד. בהמשך רכשו קומפוסטר - מכל לייצור דשן באמצעות זבל אורגני ואדמה.

הקבוצה קובעת ימים לפעילות מאורגנת של שתילה, עדירה, זיבול, אבל מאמציה חורגים מגננות אקולוגית. "הגינה הפכה להיות הסלון שלנו. זה מאוד משפר את יחסי השכנות. בשביל הילדים ממש נוצר קיבוץ - הם נכנסים ויוצאים מהבתים של החברים לגינה כל הזמן". פרסוב מוטרד שמא הגרעין הקשה של ההתארגנות יעזוב או יהיה עסוק מדי, והפעילות תיפסק: "זה טרנד וזה כיף אבל אני חושש שזה לא בר-קיימא", הוא אומר.

בשבוע הבא יציגו הגננים מרסקו את פעילותם בכנס הארצי הראשון על גינות קהילתיות עירוניות, שיתקיים במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים. מטרת הכנס לברר כמה גינות כאלה פועלות ברחבי הארץ ולהקים רשת ארצית של תמיכה והדרכה. יום העיון יחשוף גישות וזרמים שונים, בהם הטהרנים - אקולוגים שדוגלים בכמה שפחות התערבות אנושית בטבע, או אלה ששואפים להפיץ באמצעות הגינות את עקרונות זרם ה"פרמקלצ'ר" האופנתי, שמטפח את הקשר בין החברה לסביבה.

גינות החלו להתפתח לאורך מסילות הברזל באירופה כבר באמצע המאה ה-19, במקביל לתהליכי התיעוש והעיור, ושתי מלחמות העולם נתנו דחיפה לתופעה כמקור מזון למשפחות שהמפרנסים שלהן היו מגויסים. הגינות לבשו אופי חברתי, תרבותי ואקולוגי רק בעשורים האחרונים - במיוחד כשהחלו לפרוח בניו יורק (שם אגף בעירייה מופקד על הנושא ועוזר לספק את צרכיהן של הקהילות המגננות).

בישראל, הגינון הקהילתי המפותח ביותר נמצא בירושלים, שם פועלות כ-20 גינות, חלקן בשכונות חרדיות וערביות, בהדרכתה של החברה להגנת הטבע. את הסיוע מספק גרעין קטן של בני ובנות שירות לאומי, שהתארגן לפני שנתיים ופנה לחברה כדי לבדוק אפשרות לעסוק במנהיגות סביבתית. שבעת חברי "גרעין דבש" חיים יחדיו בהתאם לעקרונות אקולוגיים כמו מחזור מים ומגדלים שתילים בחממה שהקימו במרפסת הבית ושאותם הם מספקים לגינות הקהילתיות.

לכל גינה יש אופי שונה בהתאם לאופי הקבוצה ורצונותיה, אומרת ד"ר מיכל יובל, ראש החוג לביולוגיה-כימיה במכללת דוד ילין ומרכזת הגן האקולוגי במכללה. "אין כל קשר בין גינה יפה במובן הקונוונציונלי של המלה לבין גינון קהילתי. כל קבוצה מחליטה מה היא רוצה - פירות, ירקות, תבלינים, פרחים, מקלט לצמחים נכחדים. כל גינה גם מתפתחת בקצב שלה. לא מביאים קבלן גינון שישתול כמה פרחים יפים וזהו".

הגינות נועדו בין השאר לשמר שטחים ירוקים ופתוחים, אבל לא רק. ישנן גינות שפועלות בחצר של בניינים משותפים, במוסדות לימוד וכן על גגות בניינים. "הרעיון הוא שקהילה או קבוצה מאמצת שטח ומטפחת אותו", אומרת יובל.

הגן האקולוגי במכללת דוד ילין משמש למה שיובל מכנה "חינוך לקיימות" - חיזוק הקשר בין החברה לסביבה. מטפלים בו הסטודנטים להוראה, העובדים וחברי הסגל. הוא מנוהל ומתוחזק על בסיס עקרונות של אחריות ואתיקה סביבתית ומתנהלים בו קורסים לסטודנטים להוראה בגננות אקולוגית, קורסים בהכרת הסביבה ובבוטניקה, השתלמויות בסיוע לבעלי מוגבלויות בעזרת גינון, ועוד. "פעם, חברי הסגל היו יושבים במשרדים שלהם בהפסקות. היום יש הרבה שבאים לגינה, לוקחים אדמה, דשן אורגני, ממלאים עציץ ולוקחים אתם חזרה למשרד", היא אומרת.

יש גינות קהילתיות שמשמשות לאירועים מוסיקליים או פעילות לילדים ונוער, לפעילות גופנית, להעצמה אישית ושכונתית, למניעת עבריינות וונדליזם ועוד. הן גם נועדו לעצור את ההגירה של אוכלוסייה חזקה מהעיר לפרברים, אומר עדיאל שניאור, מרכז תחום הגינות הקהילתיות ותחום האקולוגיה המעשית בחברה להגנת הטבע. כמו יובל, גם הוא רואה בגינות הקהילתיות כלי חינוכי.

עדיאל עצמו חבר בגינה הקהילתית הוותיקה ביותר בירושלים, "בוסתניה", השוכנת בין קרית יובל לקרית מנחם. בט"ו בשבט פוקדים את הגינה מאות בני אדם, בשבת יפה באים עשרות ומקבלים הדרכה מנציג של החברה להגנת הטבע. תמורת סכום שנע בין 5-40 שקלים בחודש (עלות השימוש בכלי עבודה והמים), יכול כל תושב לקבל ערוגה שגודלה תואם את יכולתיו ורצונותיו. שניאור, למשל, מגדל עגבניות וקישואים לצריכה עצמית. "כל אחד יכול לעשות מה בראש שלו. גם אמנות סביבתית. האיסור היחיד הוא על דשן כימי וחומרי ריסוס", הוא אומר.

רותי סיני

גינון קהילתי

הקהילה מאמצת שטח ומטפחת אותו, וכך נוצרת גינה קהילתית.בשבוע הבא ייערך כנס ארצי ראשון על גינות קהילתיות עירוניות, שיתקיים במכללה בירושלים. יום העיון יחשוף גישות וזרמים שונים, בהן אלה הטהרניים יותר, של אקולוגים שדוגלים בכמה שפחות התערבות אנושית בטבע. יש גינות שפועלות בחצר של בניינים משותפים, ישנן כאלה במוסדות לימוד ובניו יורק יש גם גינות של דיירים על גגות



הרכז עדיאל שניאור בגינה בי-ם, שלשום. מנסים למנוע מעבר מהעיר


הגינה הקהילתית בשכונת רחביה, שלשום. הגן במכללת דוד ילין משמש לחיזוק הקשר בין חברה לסביבה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו