בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פתאום הומצא דור חדש של מזרחים

בימים אלה רואה אור הספר "תהודות זהות" (עם עובד), הכולל מאמרים של סופרים ואמנים צעירים המנסים לברר מהי עבורם "מזרחיות". אחד המאמרים בספר נכתב על ידי סיגלית בנאי, בימאית, משוררת ואמנית פלסטית, שמלמדת קולנוע באוניברסיטת תל אביב ובמכללת ספיר וכותבת מחקר על מאפיינים של קולנוע מזרח תיכוני בסרטיהם של יוצרי "בורקס" מזרחיים

תגובות

איזו אישיות ספרותית השאירה עליך את הרושם העז ביותר?

אדוארד סעיד. התשוקה, הברק, המקום שבו הרגש, היצר והאינטלקט נפגשים. ספרו "אוריינטליזם" השפיע ושינה את תפיסת עולמי בצורה כמעט מבהילה.

עם איזה אמן או אמנית היית נפגשת לארוחת ערב?

עם במאי המלודרמות ג'ורג' עובדיה ("נורית"). היינו יושבים על כוס ערק ומזטים בטיילת של בת ים ומשוחחים על קולנוע ערבי, איראני וישראלי. הייתי מנסה להבין את המעבר התרבותי הטבעי שעשה ממולדתו (עיראק) לקריירת בימוי בתעשיית הקולנוע הפרסית, ומשם למולדת החדשה, ישראל, שבה למרות הפופולריות העצומה של סרטיו הוא נקטל על ידי המבקרים. הייתי שואלת אותו במה מתבטא החיבור שלו לקולנוע במזרח התיכון, מה הוא חושב על המושג "יהודי-ערבי" ומה יחסיו עם ה"ישראליות".

מהי בעינייך חשיבותו של הספר "תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית"?

הכותרת. פתאום הומצא דור חדש של "מזרחים", שמעמיד שאלות בצורה אסרטיבית ונוקבת לא רק כלפי זהותו שלו, אלא גם כלפי החברה המגדירה מהי "ישראליות". עצם הבחירה של העורכים לקבץ כותבים, שחלקם דמויות מוכרות בתרבות הישראלית כמו המוסיקאית דקלה והסופרים דודו בוסי ושמעון אדף, יחד עם פרחי אקדמיה מזרחים צעירים, לצד כותבים שהם בכלל "חצי חצי" (כמוני), כשכולם מדברים על עצמם ועל זהותם בגילוי לב, מסמנת דור חדש עם מאפיינים ושפה משלו.

מיהם בעינייך היוצר או היוצרת המזרחיים המעניינים ביותר?

קשה לי לבחור. ז'קלין כהנוב שהגדירה "לבנטיניות" בכתיבה אישית וכנה שנעה בין קהיר, ניו יורק, פאריס ובת ים; המשורר ארז ביטון, שעיוורונו האיר את הדרך למישוש הגדרות הזהות המזרחית; סמי שלום שטרית, שהפך את הכתיבה לגרזן המהפכה; רוני סומק עם הרטט הפנימי שמצליח לגעת בכל אחד; וויקי שירן, שרוקמת ברגישות את רגעי היומיום של נשים מזרחיות.

מהו בעיניך המשפט החשוב ביותר במאמרך "תל אביב-קהיר-איסטנבול"?

"אני מתחילה ללמוד ערבית, פרשת שבוע. לשיר פיוטים. האוזן נפתחת לקולות חדשים. עבד אל-והאב והרב חיים לוק... אני מתחילה לנוע במרחב התרבותי הקרוב, בערים שכנות, קהיר, איסטנבול, הגבולות נפרמים הלב מתרחב האפשרויות נפתחות".

ממי היית מבקשת לקרוא את הספר?

מאלה שוחט, שניסחה מניו יורק מושגים והגדרות של מזרחיות, ומיהודה שנהב, מורה הדרך האינטלקטואלי שלי ושל רבים מהכותבים. הייתי רוצה לדעת האם הצלחנו לאתגר את המושגים והשפה שלמדנו מהם.

מי את מצטערת שלא יוכל לקרוא את הספר?

אמי, נורית בנאי לבית יפה ז"ל. אני לא יודעת איך היתה מקבלת את זה שהמצאתי את עצמי כמזרחית, כשבעצם בחיבור הטבעי והנפלא כל כך בינה לבין אבא קיוותה שיתאפשרו לי חיים נטולי דיבור על זהות.

אילו היית כותבת היום אוטוביוגרפיה, באיזה משפט היא היתה מתחילה?

"בדמיוני נולדתי בליבה של קהיר הפריסאית למשפחה יהודית אמידה ששורשיה במרוקו הספרדית. אבל אני נולדתי בבית חולים 'הדסה' בירושלים, בת בכורה למשפחה ותיקה שמקורותיה הרחוקים בתימן, עיראק, אוקראינה וליטא הותכו למשהו חדש, 'ישראלי', חסר עבר ומלא הבטחה לעתיד, שקוראים לו 'אני'".



תצלום: מיכה שמחון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו