בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נאום המיליונים של נסראללה

איך מציינים את יום השנה למלחמה?

תגובות

"אתכם נשנה את העולם, אהובי גיבורי התהילה, אתכם ננצח", כך שרה הזמרת הלבנונית הפופולרית ג'וליה בוטרוס בסינגל הנושא את השם "אהובי" (אחיבאאי), שהוציאה אחרי מלחמת לבנון. את השיר הזה, שחלק ממלותיו לקוחות מתוך נאומו של חסן נסראללה מ-12 ביולי 2006, הקדישה בוטרוס לקורבנות מלחמת לבנון. היעד היה להשיג דרך מכירותיו כמיליון דולר ולחלק את הכסף בין משפחות הקורבנות האזרחיים. בשבוע שעבר הודיעה בוטרוס כי ההכנסות מהסינגל הגיעו ל-3 מיליון דולר, ועכשו היא יכולה לסייע למשפחותיהם של יותר מ-1,200 חללים לבנונים - אזרחים, חיילים ואנשי חיזבאללה.

כ-50 אלף תורמים, אנשי עסקים לבנונים, נסיכים ממדינות המפרץ, עיתונאים ואזרחים מן השורה השתתפו במסע ההתרמה הזה, והכסף, כך הבטיחה בוטרוס, יעבור ישירות למשפחות ולא דרך הביורוקרטיה הרגילה. בוטרוס, נוצרייה מדרום לבנון, החלה את הקריירה המוסיקלית שלה כבר בגיל 12, ובגיל 14, כאשר לבנון היתה נתונה בסבך מלחמת האזרחים, היא הוציאה את האלבום "כאלה הם החיים", שחיבר בשבילה המלחין הנודע אליאס רחבאני, אחד משלושת האחים רחבאני שכתבו רבים משיריה של הזמרת פיירוז. באלבום הזה בוטרוס שרה על ההרג חסר התוחלת של ילדים ואמהות והפכה בכך לזמרת בעלת מסר לאומי ששיריה מושמעים בכל מדינות ערב. אחרי נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 זכתה בפרס נשיא לבנון על תרומתה למדינה ומאז היא ממשיכה להשמיע שירים שמחבר אחיה זיאד בוטרוס.

למרות ההצלחה הגדולה של הסינגל של בוטרוס, שעושה קריירה משירה לאומית, לבנון עדיין מתקשה לציין במופעי תרבות את יום השנה למלחמה. כך למשל שני הפסטיבלים השנתיים החשובים ביותר, זה של בית א-דין וזה של בעל-בק, נדחו זו השנה השנייה, ואירועים נוספים שתוכננו להתקיים במרכז ביירות, כמו פסטיבל סרטים, ספגו גם הם מכה בעקבות ההתנקשות בחייו של חבר הפרלמנט וליד עידו בחודש שעבר.

באין פסטיבלים וטקסי ציון אחרים שבהם יכולים אמנים להזכיר לציבור הלבנוני את המלחמה, עברו יוזמות ההנצחה אל מחוץ למדינה. אחת מן החשובות בהן היא הוצאת אנתולוגיה של שירים בהפקת מוסד "ערבסק" ובית ההוצאה אורוביה שפועלים בפאריס. האנתולוגיה הזאת, שיצאה לאור בחודש שעבר, נושאת את השם "תעתועי השתיקה: שלושים ושלוש פואמות לשלושים ושלושה ימים של מלחמה בלבנון". בין הפואמות שאסף וערך ד"ר חלדון זרייק מאוניברסיטת קאן בצרפת מצוי גם שירו של מחמוד דרוויש "הבית הרוג", שאותו הוא הקדיש ל"בית בעזה ובית בביירות", ובו הוא כותב: "ברגע אחד הסתיימו חייו של בית שלם. הבית ההרוג הוא גם מוות קולקטיווי גם אם הבית היה ריק מיושביו". המשורר הסעודי ראזי אל-קוסייבי, שהוא גם שר העבודה של הממלכה, כתב בשירו "שלום עליך" על חתונת קאנא שבה רקדה "אם התרבות" (הכוונה בלעג לישראל) על "דם הילדים".

"קשה לנו לציין את יום השנה הזה באופן לאומי", מסבירה עיתונאית לבנונית באי-מייל ל"הארץ". "הפלגנות הפוליטית יצרה כל מיני גיבורים במלחמה הזאת. אבל איך אני יכולה לתרום כסף ולרכוש את הדיסק ששרה ג'וליה בוטרוס לפי מלים של חסן נסראללה, כאשר אני יודעת מי גרם למלחמה הזאת? האם אני יכולה להשתתף בערב קריאה של שירים לכבוד המלחמה בשעה שחלק מכותבי השירים הללו אינם בדיוק כאלה שתמכו בלבנון בזמן המלחמה?"

לאותה עיתונאית, כמו לעורך העיתון "אל-חיאת", רסאן שרבל, שקונן בשבוע שעבר על המצב שלבנון הגיעה אליו בעקבות המלחמה, לא יכולה האנתולוגיה שיצאה בפאריס לספק נחמה, אבל היא לפחות מנסה לאחד את הנרטיב הלבנוני של המלחמה הזאת ולצרף אותה למלחמות נוספות באזור, ובמיוחד אל מה שקורה בשטחים. "זו בדיוק הבעיה שלנו", פוסקת העיתונאית הלבנונית, "חשבנו שנוכל לקיים עצמאות תרבותית לבנונית מבלי להצטרף למלחמות האזור. שנוכל לשיר רק את השירים שלנו, לאומיים או אחרים, ולייצא תרבות לבנונית ייחודית למדינות ערב. מתברר שטעינו. המלחמה הזאת שוב צירפה אותנו אל תרבות המלחמה הערבית".



הזמרת ג'וליה בוטרוס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו