בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הלקוח העתיק בעולם

לקוחות תעשיית המין נמצאים בכל מקום, אך נעדרים כמעט לחלוטין מהדיון הציבורי בזנות. האם הם מודעים למצבן המקומם של הנשים? האם הוא בכלל מזיז להם? ולמה יחסים, נישואים ואהבה לא מונעים מהם להמשיך לערוג למין הנקנה בכסף? מסע אל קצה הלילה

תגובות

פינת הרחובות הגליל והשרון בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב מצחינה משתן ושוממה מלקוחות בשתיים בלילה. אני עומד על המדרכה עם קבוצה קולנית של טראנסג'נדריות שעומדות ביחד עם סרסור נמוך קומה שדואג לבידור, כמו לביטחונן ולענייניהן הכלכליים. הן הבטיחו לי שאם יעצור לקוח הן ינסו לשכנעו לענות על שאלות לכתבה על גברים המשלמים על מין, או כדבריהן "אם מישהו כבר יעלה, כוסאמק, לפני שעולה השמש". מכונית אחת מתקרבת, אך הנהג עושה סיבוב פרסה חד לפני הצומת ואוסף את יוסף, ערבי ישראלי בן 19, שממתין ברחוב הסמוך עם קונדום ביד.

רק בארבע לפנות בוקר מתקרב הלקוח הראשון של הטראנסיות הלילה, מכונית לבנה ומרווחת שעולה מעט על המדרכה. משונה, אני חושב, שהמכונית נעצרה ואף אחת לא מתקרבת אל הנהג. כשאני מביט סביב מתברר שעיני כל העומדות בצומת נעוצות בי. שרון, המבוגרת בצומת, בת יותר מ-40, ניגשת אלי ומגלה לי שהנהג עצר בשבילי. כולן מגחכות.

אני ניגש אל המכונית בחשש, רוכן אל החלון ומגלה בפנים לקוח צעיר משדמיינתי, באמצע שנות ה-20, ונאה למדי. "כמה", הוא שואל, ואני עונה אוטומטית "80" ומיד נוזף בעצמי על התעריף הזול. "יאללה תעלה", הוא שמח על המציאה ומזרז אותי פנימה, בהדליקו את המנוע.

בתוך המכונית הוא מציג את עצמו, בן 26, נשוי זה שנה ועוסק בחלוקת סחורות. תוך שהוא מנסה להפעיל מכשיר די-וי-די שמקרין סרטי פורנו סטרייטיים על מסך זעיר שבתוך המכונית, הוא ממשיך לענות על שאלותי. נמרוד (כל השמות בכתבה בדויים) מופתע מעט מהשאלות הרבות שאני מפנה אליו ומופתע עוד יותר על התעקשותי לכתוב את תשובותיו. אף על פי כן הוא משתף פעולה, אם כי ככל שהשיחה מתקדמת תשובותיו הופכות לקוניות והוא נעשה קצר רוח. אני עוד לא מספר שאחסוך לו 80 שקל הלילה ולעצמי התנסות כעובד מין, ואולי עוד לא מחליט אם לחסוך.

אדם, ירושלמי בן 21 שעובד כזונה, סיפר לי יום קודם שרוב הלקוחות שמחפשים גברים לא חווים את עצמם כהומואים, אלא רק כגברים ששוכבים עם גברים לעתים רחוקות. נמרוד אינו שונה. לדבריו הוא מגיע לרחוב לעתים רחוקות, "פעם בשנה, טוב אולי קצת יותר, פעם בכמה חודשים, אבל באמת שלא יותר מדי. אני באמת אוהב את אשתי, לא הופך את זה להרגל ממש".

במרבית המקרים הוא מחפש בחור או קוקסינל, "אבל זה לא אומר כלום, אני גם שוכב עם הרבה נשים חוץ מאשתי". בטח שיש הנאה מכך שהמין הוא עם זונה, שילוב של בושה ושל הנאה מהבושה, הוא מסביר. "יש הצורך של לשכב עם נשים, ולפעמים יש הצורך של לשכב עם זונה. זה משהו אחר לגמרי". ולפעמים יש הצורך לשכב עם בחור, אני מוסיף, והוא מגחך במבוכה.

כשאני שואל אם הוא מחפש גם סקס חד-מיני שאינו בתשלום, הוא נעלב. "מה אני נראה לך, הומו?" הוא מטיח. "כולה בא לפה מדי פעם, אבל אני סטרייט. מאה אחוז סטרייט. אף אחד בעולם לא יודע שאני בא לכאן, אף אחד. עוד לא פגשתי מישהו שאני מכיר, ואם זה יקרה, אוי ואבוי. אם אני רואה אותך או מישהו אחר מכאן ברחוב מחר, אין סיכוי שאני מתייחס. אני ממשיך ללכת".

מפרוסט ועד נוה שאנן

"סבא היקר,

אני מצטער שעלי להטרידך בענייני כסף, אך אני זקוק בדחיפות למענק של 13 פרנקים. הנה הסיבה: כל כך הייתי צריך אשה, כדי להפסיק עם הרגלי האוננות הרעים שלי, שאבא הסכים לתת לי 10 פרנקים כדי שאלך לבית זונות. אבל מרוב התרגשות שברתי שם סיר לילה, שלושה פרנק, ומכוח אותה התרגשות לא הצלחתי לזיין. לא סיפרתי עדיין לאבא כדי לא להכעיסו. אם תשלח לי את הכסף עד סוף השבוע, אשתדל לתקן את המעוות ולמלא אחר מצוות הורי. שלך באהבה, מרסל" (מכתב של מרסל פרוסט לסבו)

פקק תנועה קטן חוסם בלילות סוף השבוע את רחוב פין הזעיר, שממשיך את הסירחון של רחוב הגליל במתחם הזנות של התחנה המרכזית. כשהגברים יורדים ממכוניותיהם כדי לבחון מקרוב את הזונות שברחוב ובמכוני הליווי, מתברר שאוכלוסיית הפקק אינה שונה במיוחד מהאוכלוסייה בכל פקק תנועה רגיל: נערים צעירים וחיילים, חלקם עם מדים ונשק, חרדי בכיסא גלגלים שטוען, ביידיש, שהוא רב מירושלים ובא "לטייל קצת", איש היי-טק ונכה צה"ל כבן 60. בין בעלי המכוניות מסתובבים מהגרי עבודה רבים שבאו לרחוב הזונות ממדרחוב נוה שאנן הסמוך; נהג משאית תובלה, שביקש לנוח בדרכו מקרית שמונה לאשדוד, מתנצל בפני הנהגים האחרים על שמשאיתו חסמה את הכביש שעה שבילה במכון הליווי.

לקוחות התחנה המרכזית, שמסתפקים בזונות זולות יחסית (100-200 שקל למשגל), רבות מהן מכורות לסמים, הם רק חלק קטן מאוכלוסיית הגברים צרכני המין. רוב הלקוחות יעדיפו נערות ליווי יקרות יותר, שאותן יזמינו לביתם או יבקרו בדירות דיסקרטיות. המחירים גבוהים משמעותית ממחירי הרחוב ומתחילים ב-300 שקל למשגל שגרתי. חלק מדירות האירוח מציעות שירותים יקרים יותר, למשל אכילת צואה (600 שקל) או מימוש של פנטזיות מפורטות ומורכבות (יותר מ-1,000 שקל). כפי שאפשר ללמוד מיוקר התענוג, הלקוחות הם גברים מכל שדרות החברה, כולל אנשי ציבור ואנשי חוק; 47 קורבנות סחר בנשים שנמכרו לעיסוק בזנות מתוך 100 סיפרו לעו"ד נעמי לבנקרון מ"מוקד הסיוע לעובדים זרים" שהיה להן לפחות לקוח אחד שוטר.

לקוחות תעשיית המין נמצאים אמנם בכל מקום, אך נעדרים כמעט לחלוטין מהדיון הציבורי. אין להם זכר בפשיטות המשטרה או בבתי המשפט, ובכתבות בתקשורת העוסקות בזנות הם נוכחים נפקדים. לא עוד. גברים שעושים את זה עם זונות עומדים במרכז סדרת מפגשים ותערוכה יוצאי דופן שיתקיימו באוגוסט בגלריה "ברבור" בירושלים ובבית הספר לאמנות "מנשר" בתל אביב, בשיתוף עם מוקד הסיוע לעובדים זרים. במפגשים ירצו בין היתר האוצרת וחוקרת התרבות אריאלה אזולאי, האמן רועי רוזן ולבנקרון. אנשי הגלריה כבר קראו לאמנים לשלוח אליהם יצירות בנושא, לקראת תערוכה שיערכו בחודש אוגוסט. אם ירצו האוצרים לשלב בתערוכה יצירות ספרותיות בנושא, יהיה להם קשה לבחור.

"מעודי לא שכבתי עם אשה בלי לשלם לה, ואת המעטות שלא היו מנשות המקצוע שיכנעתי אם בדברי טעם ואם בכוח שיקבלו ממני כסף ולו כדי להשליך אותו לפח. כשמלאו לי 20 התחלתי לערוך רישום של השם, הגיל, המקום וסיכום קצר של הנסיבות ושל הסגנון. עד שנתי ה-50 תועדו 514 נשים שהייתי איתן לפחות פעם אחת. הפסקתי את הרשימה כשגופי לא היה מסוגל לעמוד ברבות כל כך" (גבריאל גרסיה מארקס, "זיכרונות מהזונות העצובות שלי", תרגום: טל ניצן)

ג'י-אף-אי

קובי, רווק מאזור המרכז כבן 30, העושה כעת הסבה מקצועית למחשבים, מבקר אצל זונה כל שבוע-שבועיים. מאז ביקורו הראשון לפני ארבע שנים, הוא מחשב, הוציא על שירותי מין כ-20 אלף שקל. מצאתי אותו בפורום אינטרנט שבו ממליצים לקוחות על זונות שביקרו אצלן.

בראיון על כוס קפה מספר קובי שהוא מעדיף נשים מלאות ומבוגרות יחסית, בנות 35-50, ורוצה מידה מסוימת של אגרסיוויות במגע עמן, "אבל לא ממש אלימות". הוא מבקר רק אצל זונות עצמאיות ו"לא במכון עם שורה של חבר'ה בחוץ. לי חשובה הדיסקרטיות, וגם היחס. בחורות עצמאיות נותנות יחס יותר אישי, לא ממהרות, סבלניות".

ביקורו הראשון אצל זונה היה לאחר שנעתר להפצרות חברו, שניסה לשכנעו ללכת לזונה כדי להתגבר על קשיים במגעיו עם נשים. "זה לא שאני בא לדבר עם בחורה ונכשל, אבל ברגע של חדר המיטות מתחיל הקושי. זה לדעת איך לגעת בה, מה היא רוצה, מה הציפיות שלה. דברים כמו תנוחות.

"לפני הביקור הראשון", הוא ממשיך, "שאלתי את החבר מיליון שאלות - איך לעשות את זה ואת זה, באילו תנוחות, דברים שכמעט לא ידעתי, וגם דברים אישיים, כמו אם היא אוהבת רזים, ומה אם יש לי שערות על הרגליים שלא ימצאו חן בעיניה".

אתה חושב שמראה הלקוח חשוב לזונה?

"אולי אני טועה, אבל אני בטוח שהן מעדיפות לקוחות שנראים חסונים, שריריים, אסתטיים, יפי תואר. אבל אתה לא יכול לשים שלט בחוץ 'אין כניסה למכוערים'. בעצם אולי הדבר הראשון שחשוב לה הוא שמישהו יהיה נקי ושיריח טוב".

אתה מתכונן לפני יציאה לזונה?

"אני מתקלח ומתגלח, שם אפטר-שייב, חשוב לי שכמו שלי יהיה נעים, גם לה יהיה נעים".

יש לך ציפיות ממנה מעבר לסקס?

"אני לא מצפה שעכשיו היא תהיה החברה הכי טובה. יש כאלה שבאמת רוצים שהיא תחליף את החברה. אני לא צריך שתבוא בנשיקות ותהיה ממש חברה, אבל לפחות שתיתן את היחס המינימלי. שלא תהיה עצבנית, חיוך על הפנים. בהמלצות של החברים בקבוצה (באינטרנט) חשוב המושג Girlfriend Experience ,GFE, כלומר יחס של חברה מהזונה, שלא תהיה אפתית, שלא ייראה כאילו היא מזייפת הכל בשביל הכסף".

ויש זונות שמעניקות חוויה כזו?

"בטוח שבמגזר הרוסי הן מתייחסות יותר טוב מהישראליות, כי יש להן תרבות אירופית. נפרדים אז היא נותנת נשיקה לשלום, מכבדת אותך בכוס קפה לפני הכל, מדברת איתך ושואלת עליך. לא סתם להיכנס לחדר וזהו".

איך אתה מגיע לזונה?

"יש מודעות באינטרנט ובעיתונים ובחוברות כמו 'בננה'. היום בגלל שיש את הקבוצה, חלק גדול מהזונות הן כאלה שקיבלתי המלצה עליהן. אתה מתקשר, היא עונה, אומרת אני 'גרה ברחוב הזה והזה', אתה בא לרחוב, היא מזהה אותך מלמעלה ומסתכלת מהמרפסת - יש כאלה שמפחדות מהמשטרה ורוצות לדעת מי האדם שנכנס. אחר כך היא מקבלת אותך בדלת, חלקן לבושות חזייה ורק תחתונים, חלק חצי עירומות. היא מפנה אותך לחדר המיטות, שואלת אם אתה רוצה מקלחת. ברגע שהיא פותחת את הדלת היא מריחה אותך, שמה לב איזה מין בן אדם אתה".

קרה פעם שחשבת שזונה עיקמה את האף, לא היתה מרוצה ממך?

"אף פעם לא. אני חושב שהן תמיד הרגישו טוב".

אתה חושב שהיית פעם אצל זונה שעבדה בזה שלא מרצונה?

"לא מרצונה זה רק בדרום תל אביב. שם יש העניין שזה תחת כפייה, רואים את זה. אם הייתי רואה שזה לא מרצון, זה לא היה מתאים".

פגשת פעם זונה מחוץ לעבודה?

"כן, עברתי במעבר חציה וראיתי אותה. החלפנו מבטים, חיוך כזה, מבט של מה העניינים, אבל לא דיברנו. אולי לא נעים בשבילה, בסך הכל החלפנו מבטים והמשכנו. לא הרגשתי רע, לא עשיתי שום דבר רע".

פסל בשדה התעופה

אמיר, מוותיקי חיי הלילה בתל אביב, מספר שב-17 השנים האחרונות, מגיל 30, הוא שכב עם זונות בלבד ולא ניהל מערכת יחסים עם אשה. "בכסף שתרמתי לתעשייה", הוא מתבדח, "צריך להיות פסל שלי בשדה התעופה בקייב על עשרות המשפחות שעזרתי להן בהשלמת הכנסה".

למה זונות?

"כשאתה חוזר מהעבודה בשלוש בבוקר זה מאוד נוח. אתה מסטול וחרמן, באה מישהי פצצה שתבוא לפנק אותך ואתה הולך לישון מת. מה רע? התרוקנת, קיבלת גוד טיים. גם הנערות-ליווי בארץ ברמה, אם אתה מחובר טוב אתה מקבל רמת שירות גבוהה, שזה יתרון אדיר".

מה זה שירות טוב?

"אני לא מדבר בקטע הטכני, של מה היא יודעת לעשות, יותר בקטע של ההרגשה. למרות ששניכם יודעים שזה בשביל הכסף, אתה מקבל משהו כמו חברה או ידידה".

בסצינת המועדונים אוהבים להזמין גם בחבורה, לא?

"כן, למרות שזה קטע אחר. לפעמים אחרי בילוי כשכולם קצת מסטולים, או בקטע יזום של מסיבת רווקים, מזמינים לבית של מישהו. יכול להיות סבבה של דבר אם יש זרימה, אם כולם בראש טוב, כולל הבנות. פורקן יצרים מוחלט".

וגם מייל בונדינג.

"מייל בונדינג זה חלק משמעותי, מרגישים שנמצאים ביחד בקטע הזה".

זונה יכולה להחליף קשר עם חברה?

"במקרה שלי זה יותר מורכב. אחרי כמעט 17 שנות רווקות יש לי חברה, אז אני כבר לא הולך. יותר מ-90% מהקשרים שהיו לי עם נשים מאז גיל 30 היו עם נערות עובדות. אין ספק שיש בזה התמכרות. מתמכרים לנוחיות שבזה, לקטע של מתי שאתה רוצה במחיר סמלי יש לך בחורה כוסית שבאה ונותנת גוד-טיים לכמה שעות. אתה חושב שיש לי כוח עכשיו להתחיל לשווק את עצמי ולמכור את עצמי? עזוב. טלפון, שלום וביי, מי פנויה".

אבל זה רק תחליף או גם צורך בפני עצמו, להיות עם זונה?

"אני מכיר אנשים שיש להם חברות פצצות ועדיין הם הולכים לנערות ליווי. זה לא רק תחליף".

זה גם קשור למה שזונה תעשה?

"ודאי שאם יש בנות עם ניסיון עשיר ופתיחות אתה יכול הרבה פעמים להגיע למצבים שיהיה לך קשה להגיע אליהם עם מישהי רגילה, אבל זאת לא הנקודה".

יצא לך לנסות משהו שלא היית רגיל?

"הייתי פעם אחת עם קוקסינל, אבל רק מציצה, לא שכבנו".

קטינות?

"גם בחו"ל לא הלכתי, למרות שכל הזמן מציעים לך ילדות. כל מקום יש לו הקטעים שלו. למשל בקולומביה, אולי היום זה קצת השתנה, אבל פעם בשביל כמה שהיית משלם לבחורה לשנה, היית מקבל אותה כאן ללילה".

אתה נוסע לחו"ל בשביל זה?

"אין ספק שזה חלק מהעניין, זה לא הסיבה לנסיעה אבל זה דבר עיקרי".

אתה חושב שהיית פעם עם זונה שהועסקה בכוח?

"אני לא חושב שהייתי בחיים עם מישהי לא מרצונה. אם הייתי אז אין לי מושג מזה".

מה דעתך על לקוחות שיודעים, שרואים זונה כשהיא מאחורי סורגים?

"אללה יוסתור, קארמה רעה מאוד. זה כמו לזיין ילדות. אני יש לי כבוד לבני אדם, לא הייתי מסוגל להיות עם מישהי, גם אם היא זונה, אם אין לי כבוד בסיסי אליה כבן אדם. לא יעמוד לי, גם אם נסיבות החיים שלה הובילו אותה למקום שאין לה ברירה".

"בדרך כלל הסיפורים של הבחורות הם לא עצובים כמו שנהוג לחשוב", מתערב אסף, בן 40, חבר וקולגה של אמיר, נשוי עם ילד. "בכל עסק יש גבעול אחד מלוכלך, אז יש בחורות שלא טוב להן. כמו בכל עסק תמיד יש עשבים שוטים או אנשים שלא נהנים אז גם פה יש נשים שפחות נהנות. בכלל עבודה זה לא רחוק מעבדות ורוב האנשים רוצים להתקדם ולא להישאר בעבודה שלהם. גם הזונות רוצות להתקדם".

למה אתה הולך לזונות?

אסף: "יש גיל שבו אתה רוצה להיות שעה בעולם הפנטזיות. כל זוגיות נעשית בסוף משעממת, אז זה עושה לך טוב. אם אתה לא רוצה לחפש זוגיות אחרת אז זה מה שיש".

ממה אתה הכי נהנה?

"לדעתי הרגעים הכי יפים והמתח הכי גדול זה לפני שהיא באה, כשאתה מחכה לה. מהרגע שאתה מתקשר אתה כל הזמן מדמיין איזו בחורה תבוא. זו הפנטזיה האמיתית".

אמיר: "אסף רוצה לדעת שהוא מקבל תמורה לכסף אז הוא תמיד מנסה לגמור פעמיים. הוא מנסה ישר לגמור מהר ואז שיהיה לו עוד חצי מהזמן. הוא רוצה שהיא תקלל את היום שהיא באה. אם היא יוצאת ולא כואב לה והיא לא מרגישה שהוא קרע לה את הצורה אז הוא לא קיבל תמורה לכסף".

זונה יכולה גם ליהנות?

אסף: "כנראה שלא. מתוך 59 דקות שנותנים, ב-57 אני מנסה להיות או בפה או בתחת או בכוס, אז רוב הסיכויים שהיא לא נהנית. לפעמים אני מפתה אותה במתנה שאני נותן בהתחלה, אז היא נותנת לי עוד שלוש דקות ופחות מלחיצה אותי. זה יפה".

כמו וירוס

בקיוסק של רחוב פין יושבים אשרף (19) והאדי (23), שניהם ערבים ישראלים מכפר בצפון. אשרף לומד רפואה ברומניה ובא לביקור מולדת של חודש, האדי עובד בדירות נופש באזור ים המלח. "יש לי חברה ברומניה והתגעגעתי לזה", מספר אשרף. "התרגלתי לזה שיש לי (מין) כל יום. אבל כל הזמן יש לי אשמה על החברה. אני מרגיש שזה לא טוב. היא מאמינה לכל מה שאני מספר, ואני מספר משהו אחד ועושה משהו אחר. אבל זה לא מרצון, זה מחוסר שליטה עצמית. כל פעם אני אומר שאם אני רוצה אני יכול להפסיק עכשיו, לתפוס קוראן ולחזור בתשובה. אבל כנראה שאין באמת רצון".

האדי: "קורה לא מעט שאני מצטער אחרי וסוגר עם עצמי שלא אחזור, אבל השטן משחק בנו בכל פעם מחדש, אומר לנו היא יפה, לך על זה, ועושים את זה שוב ושוב".

כמה כסף אתה מוציא על זונות?

האדי: "אולי 1,000 שקל בחודש, אם כבר אתה הולך לא תלך רק לזונה אחת".

מה אם יראה אותך פה מישהו שאתה מכיר?

אשרף: "לא נעים. קרה לי פעם בבאר שבע, בכלל לא נעים. חוץ מאשרף אף אחד לא יודע שאני הולך לזונות. מיד כולם היו מדברים עליך, זה חרמן, לא יודע להתאפק. אם יש לך חברה יהודייה זה לא בושה. הבושה זה כי אתה מזיין תמורת כסף. לא שיש לך אפשרות אחרת".

יצא לך לדבר עם זונה?

האדי: "יש כאלה שמספרות לך מה הביא אותן לכאן. אחת סיפרה לי איך באה מגבול מצרים והבטיחו לה עבודה בבית מלון, בדואי מכר אותה למישהו בתל אביב ועכשיו מזיינים אותה תמורת 100 שקל ומאיימים עליה בחיים שלה אם תנסה לברוח".

ואחרי כל זה שוכבים איתה?

"בשביל זה היא מספרת לך את הכל בסוף. אם היתה מספרת בהתחלה, היית בדיכאון".

לא עדיף להתחיל עם בחורה בבר?

אשרף: "בבר אין ערביות. אם אתה ערבי אין מצב שיהודייה תלך איתך. אולי רק אם אתה עשיר ויכול לשים לה כסף על הכל. זונה אתה משלם 150 שקל וזהו".

האדי: "שמע, חייבים פתרון. יש לנו בעיה שאי-אפשר לצאת עם בחורה, מתוך מאה ערבים אולי לשלושה יש חברה. אני למשל הייתי במסעדה בים המלח וראיתי מישהי יפת תואר. התחלתי לדבר איתה, הכל בסדר, מדברים, עד ששאלה אותי אם אני ערבי, אמרתי שכן והיא אמרה שאין מצב. הן חושבות שאנחנו נגיף, וירוס".

והזונות?

"להיפך, דווקא פה עושים כבוד לערבים. יודעים שאין לערבים חברות ושהם מוציאים כסף על זונות. הזונה יודעת שהוא בטח נקי כי הוא לא שוכב עם אחרות".

חיים לא מלאים

עומר, עיתונאי, היה לרגע אחד בעת שירותו הצבאי, לפני כשבע שנים, לקוח של תעשיית המין. "הייתי חייל בקורס בצריפין", הוא מספר, "הגעתי לצבא בלי ניסיון מיני ועברה שנה ועדיין הייתי בלי ניסיון וידעתי שזה יכול להימשך ככה לנצח, לא הייתי אפילו קרוב לזה. אני זוכר שחברים בצבא היו מספרים 'ישבנו בחדר ומפה לשם'. אני לא מבין, מה זה מפה לשם? אני ישבתי מפה לשם עם בחורות בחדר ולא קרה כלום. ידעתי שיש שם איזו קפיצת דרך שאני לא יכול לעשות, משהו מיסטי".

ואז?

"אני זוכר שנסעתי יום אחד ברכבת וקראתי את פרוסט, ב'בעקבות הזמן האבוד' יש פסקה שבלוך מסביר לו שעניין הנשים הוא לא עניין בלתי מושג, ולוקח אותו לבית זונות. אז התחילה להתגבש פנטזיה כלשהי של ללכת עם זונה. זה לא שפינטזתי על מין עם זונה. אם הייתי יכול לשכב עם בחורה זה היה עדיף, מצד שני לא יכולתי אפילו לדמיין את זה. זה לא היה קורה". יום אחד היה כל הקורס שלו בפעילות מחוץ לבסיס והוא קיבל יום חופשי. "לקחתי אוטובוס לתל אביב, הוצאתי כסף, קניתי קונדומים בחנות מין בתחנה המרכזית, לא ידעתי שזה כלול במחיר. הסתובבתי באזור של נוה שאנן, ובמקום שקראו לו 'בת הים' עשיתי את הצעד. הלכתי כמו אדם רגיל וחציתי את הכביש. הייתי במדים, ולא לבשתי כלום מתחת למדים. אם אתה מדבר על פנטזיה, זה היה קצת חלק מזה".

ובפנים?

"הייתי די מבוהל. היה שם האדם שרושם והוא אמר לי 'תיכנס, חייל'. הן ישבו בשורה, שלוש או ארבע, וזה נראה לי די מבהיל, רציתי כמעט לסגת. אני חושב שהוא אמר לי 'אל תפחד', ושאל את מי אני רוצה. שלוש היו די מבוגרות ושמנות ואחת היתה די צעירה, בת 30 ומשהו. הצבעתי עליה והלכנו לחדר. היה בו מין מקלחון ומיטה שמעליה תמונה של ציד, כלבים בציד, מין משהו סרוג ודי מכוער. נזכרתי בה הרבה פעמים אחר כך.

"היא ביקשה ממני קודם כל לשים את הכסף, אז הוצאתי 200 שקל, שמתי ואז היא אמרה 'תתפשט', בענייניות. עשיתי את כל הטעויות האפשרויות, רציתי לנשק אותה והיא אמרה לא, ואז ניסיתי לעשות משהו עם השדיים שלה, מה שגם לא עושים. ואז התחלנו, והתרגשתי... בקיצור, לא עמד לי. הייתי מאוד לחוץ וזה נמשך חצי שעה, היא די התאמצה, אמרה לי 'נו, נו', לא בקוצר רוח, יותר כאילו ניסתה לעודד אותי. היא נתנה לי מין בוקס קטן בבטן של 'נו כבר' ואמרה אולי משהו ברוסית וזהו. יצאתי ואני זוכר שהיא כנראה צחקה עלי עם האחרות. לא הרגשתי ממש מושפל. העניין הוא שהייתי בנתק, בגלל שכל זה היה חוויה מנתקת. הסתלקתי משם והלכתי לקנות ספר בחנות יד שנייה".

חשבת שתנסה שוב?

"לא, לא. הרגשתי שמה שחשוב זה שעשיתי משהו בכל השדה הזה, שעשיתי את זה. זה שנכשלתי לא היה ממש משנה. הרגשתי שללכת לזונה היה סוג של הקרבה, ובגלל שיש דרישה של החברה להזדיין. אמרתי רק תעזבו אותי, מילאתי את הציווי לחיות חיים מיניים ויכולתי לחזור למצב הנייח שלי".

מה אומר הציווי הזה?

"מנסים לשכנע את כולם שכל אחד יכול לנהל את המיניות שמופיעה בסרטים, מנסים לשכנע במיתוסים אורבניים שאנשים נפגשים במקומות בילוי, באינטרנט. זה פשוט שקר וחוסר לקיחת אחריות, כי זו לא באמת אופציה שפתוחה בפני כולם. אולי צריך לשאול בחורה: 'האם היית מוכנה לשכב עם כל אחד?' השאלה היא האם מישהו מוכן לחשוב על האופציה של ביטול המין, או לפחות על חברה שיש בה לגיטימציה יותר גדולה לאוננות. עד שזה יקרה המצב לא יהיה הוגן והזנות תשגשג. הרי זו הנחה די בסיסית בחברה שלנו שיש אנשים יותר אטרקטיוויים ופחות אטרקטיוויים. אז יש אנשים שמרגישים שהם ממש אזרחים טובים ובכל זאת הם לא יכולים להשיג את זה. הם אומרים לעצמם: 'אני עובד קשה, אני מרוויח כסף, אני בכסף הזה אקנה את זה'. למה שיהיה למישהו אחר ולי לא? זה לא שהוא לא אדם יותר טוב ממני. זה לא שמישהו דואג לי לזה".

ברגע שנכנסים לכלוב

בין הלקוחות הרבים של תעשיית המין לא נפקד מקומם של אנשי ציבור וידוענים. חלקם, כמו שלומי גבריאלי או השחקן הנרי דוד, תיארו זאת בראיונות עיתונאיים, אבל זהותם של אחרים, למשל שחקני כדורגל או בכירים בתקשורת, נחשפת ברמיזה בלבד כאשר הללו נתפסים במחיצת זונות בפשיטות של המשטרה. בכל זאת, מדובר בגיבורים.

פועלה המפוקפק של המשטרה בתחום הזנות לא נגמר בזה, טוענת עו"ד לבנקרון, ומציגה תמונה עגומה של שיתוף פעולה הדוק בין שוטרים לבין סרסורים. זונות רבות אמרו לה שסרסורים מקבלים התרעה מוקדמת על ביקורות של המשטרה. במקרים רבים, היא מוסיפה, מדובר בבתי בושת ששוטרים נהנים משירותיהם, במדים או מחוץ לשעות העבודה. "אנחנו לא יודעים אפילו שמץ ממה שקורה בארץ", היא אומרת, "בגלל שהמחלקה לחקירות שוטרים היא אחד הגופים הרופסים והעלובים ביותר שקמו למדינת ישראל".

אבל מה המשטרה יכולה בכלל לעשות נגד הלקוחות?

"מה שאנחנו אומרים זה שאפשר להסתכל על עבירת האונס בצורה אחרת, שברגע שלקוח יכול לדעת וצריך לדעת שהאשה היא קורבן סחר, הוא מבצע עבירה. יש אוסף של סימנים שמעבר לו הלקוח לא יכול להגיד לא ידעתי. איך יכול לקוח להיכנס לכלוב ולחשוב שהנשים שם מבחירה? ברגע שאתה נכנס לכלוב חלה עליך אחריות כלשהי, אתה צריך להבין שיש פה איזו בעיה קטנה. אז אם אתה, כשוטר, נכנס לתוך כלוב בעת פשיטה, אתה צריך לעשות כל שניתן כדי להשיג פרטים על הלקוחות שהיו במקום, ואם אתה מוצא שם לקוחות אז אתה צריך גם לעצור אותם".

בתגובה לטענות על שיתוף פעולה בין שוטרים לבין סוחרי נשים ועל שוטרים המקבלים מין בתשלום מקורבנות סחר, מסרה דוברת המשטרה כי הטענות "הנן לפתחו של משרד המשפטים (המחלקה לחקירת שוטרים)", וביקשה להדגיש כי "משטרת ישראל אוכפת את עבירות המוסר בהתאם לחקיקה הקיימת. הזנות כשלעצמה אינה מהווה עבירה, אך קיימת אכיפה מוגברת של העבירות הנלוות לכך". במחלקה לחקירת שוטרים מגלגלים את האחריות בחזרה ומוסרים כי האחריות על בדיקת מקרים שבהם שוטרים משתמשים בשירותי זנות אינה בסמכות המחלקה. "הטיפול במקרים אלו הנו במישור המשמעתי, ויש לפנות למשטרה באשר ליישום של החלטה זו", נמסר ממח"ש.

באשר לשיתוף פעולה של אנשי משטרה עם בעלי מכוני ליווי נמסר כי כאשר מקרים כאלה מובאים לידיעת מח"ש, הם מטופלים בחומרה. בעבר נחקרו כמה מקרים כאלו, הוגשו כתבי אישום וגם בימים אלו מתנהל תיק בבית המשפט המחוזי בתל אביב שעוסק ביחסים כגון אלו בין קצין לבין בעל מכוני ליווי. "על אף הקושי האינהרנטי הקיים בחשיפת עבירות כגון אלו, מח"ש עושה ככל שניתן במטרה לחשוף ולטפל במקרים המתאימים", נמסר.

בצד טענותיה כלפי המשטרה יש ללבנקרון טענות קשות גם ללקוחות. "כל אחד חושב שקורבן הסחר זאת מישהי אחרת", היא אומרת. "'הנטשה הפרטית שלי', הם אומרים, 'מאושרת לפתוח לפתוח רגליים כל ערב במכון שבו אני מבקר, היא לא קורבן סחר'. זה בדיוק הדימוי שמפתחים במודעות לשירותי מין - היא עושה קיקבוקסינג, היא עובדת בהיי-טק, זה מה שעובר להם בראש. היא נהנית מכל הלקוחות".

אריאלה אזולאי מצדה מציעה לדבר באופן מפורש יותר על לקוחות כעל אנסים. "כשמדברים על 'תעשיית מין' ועל 'לקוחות', אי אפשר להכיר באונס שנשים נסחרות מעידות שוב ושוב שעברו במסגרת 'הבדיקה' של טיבן כסחורה. המחשבה שצריך לחוקק חוק נוסף כדי שאפשר יהיה להעמיד לדין את האנסים, שהם במרבית המקרים סוחרי השפחות, מוטעית מן היסוד. הבעיה אינה החוק - החוק ישנו ואונס אסור לפיו. הבעיה היא שנשים משוללות מעמד אזרחי (קורבנות סחר) אינן יכולות ליהנות מחסות החוק, בוודאי לא כשהתוקפים אותן הם גברים ישראלים בעלי מעמד אזרחי".

מה דעתך על השימוש במלה לקוח בהקשר של גברים ההולכים לזונות?

"בכל הקשור בסחר בנשים, המושג 'לקוח' מרחיק את המבט מהעיקר - מהעובדה שמדובר כאן בחידוש העבדות. הנשים אינן מוכרות שירותים ואין להן לקוחות, מדובר בנשים ששועבדו בכפייה, ואפשר לומר לאור יום, לאדון שמחזיק בהן כשפחות. המושג לקוח מקנה לכל העסק הזה כסות של נורמליות, כשלכל היותר יש לבחון את תנאי ההתקשרות. עם זאת חשוב להדגיש: המאמץ לחלק את תשומת הלב בין הזונה לבין אלה שנהנים מהשעבוד של נשים כמותה הוא חשוב בצורה בלתי רגילה, אבל צריך להיזהר פן יישכח שמדובר קודם כל במבנה חברתי, משפטי ופוליטי שמאפשר את התופעה ומשמר אותה. ואת המבנה הזה צריך לתקוף".*



עומר: "יש אנשים שמרגישים שהם ממש אזרחים טובים ובכל זאת הם לא יכולים להשיג את זה. הם אומרים לעצמם: 'אני עובד קשה, אני מרוויח כסף, בכסף הזה אני אקנה את זה'. למה שיהיה למישהו אחר ולי לא?"


אסף: "לדעתי הרגעים הכי יפים והמתח הכי גדול זה לפני שהיא באה, כשאתה מחכה לה. מהרגע שאתה מתקשר אתה כל הזמן מדמייין איזו בחורה תבוא. זו הפנטזיה האמיתית"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו