טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשורר חתוך הנפש

שני אצנים לוקחים בשירת אמיר אור את הזמן על כתפיהם: האחד מוכר, השני יצא לדרך לפני מאות שנים

תגובות

מוזיאון הזמן אמיר אור. הוצאת הקיבוץ המאוחד/ריתמוס, 72 עמ', 52 שקלים

שני אצנים לוקחים בשירת אמיר אור את הזמן על כתפיהם. האצן האחד הוא גוף מוכר מאוד, אינטימי, מישהו שמבלים עמו את שעות היום והלילה, מריחים את זיעתו ואת בשמיו ולוחשים לו באוזן את הסודות. האצן השני יצא לדרכו לפני מאות בשנים, ספק עד כמה הוא מכיר אותנו, אבל אנחנו כרוכים אחרי מאוצו; הוא השתתף בקרבות, בתקוות ובלמדנות של עמים עתיקים ומשם הוא ממשיך בדרכו לידינו. שני המיאוצים השיריים האלה מקיימים בשירי הספר תנועה חזקה של מחשבות ותמונות. השירים אינם נתקעים במעצור, הם מתעניינים בכל מה שרואים בדרך, בין אם מדובר בריצת הנפש הפנימית ובין אם מדובר במיאוץ אל תקופות תרבותיות קדומות או רחוקות.

הנפש אכן צמחה לה מן ההעדר, אך גם נחתכה על ידי הסכין. החיתוך בוודאי לא היה סופי, שכן שיר זה מריץ אותנו לקוראו מחדש מתחילתו, ושוב אנו מביטים, רואים-לא רואים, את המשורר חתוך הנפש.

אבל האצן השני שתיארנו בתחילת דברינו ממשיך בדרכו. אין זה משנה לו אם המשורר מתעכב לשיר לפנינו את נפשו, לו יש את השליחות שלו. נביא כדוגמה את השיר "מנוח" (עמ' 48); שיר זה (אשר לשם הבנתו השלמה הוספו הסברים חשובים בסוף הספר) דן באי המנוח האישי והאנושי.

השיר ממשיך הלאה ומאותם היפרבוריאים (על פי היוונים - עם אגדי ששכן בארץ שטופת שמש מצפון לרוח הצפון) אנו מגיעים לאיבריה, לאבלון (האי האגדי שאליו נלקח המלך ארתור לאחר מותו), לקיסר סין, לורנאסי שבהודו ועוד. מאוץ רב יבשות ותרבויות זה מוצא גם ביטוי מרשים בשירים כמו "שלשלת" (עמ' 26) או "תפילת אורפאוס" (עמ' 27). שאלות פילוסופיות מתגלגלות לתיאור אישי-שירי, כך שאף הפילוסוף והחכם צורחים ומנגנים לפנינו.

האם שני מסלולי הריצה מגיעים לידי מפגש? את המבחן היסודי ביותר בוודאי ששירת אמיר אור חוצה בשלום: אי אפשר לטעון שהשימוש המרובה בדמויות ובאירועים היסטוריים, תרבותיים והגותיים, הוא מלאכותי. כל קורא הגון אכן ישתכנע ש"השמות" האלה אכן מצויים בחבורה הקרובה של המשורר ולא הוטלו לכאן באופן מלאכותי או סתמי. שיחתו של המשורר עם עולמם רלבנטית ומרכזית לחייו וליצירתו לפחות כמו אירועי הזמן והמקום "שלנו". אבל מעבר למבחן החיוני הזה נדמה לי שאפשר לטעון דבר נוסף: המאוץ במוזיאון ההיסטוריה האנושית הופך לחיוני עבור אור וזאת דווקא משום שהוא מקפיד (בצד הענייני ובצד האסתטי) לבחון את טבעו ואת שירתו שלו.

המשורר מחויב לעצמו לקיים ללא הרף גם את המסלול "הגדול", זה המבקר בהודו, ביוון וביפאן, וזאת מפני שהעומק הלמדני והשיחה ההיסטורית מקיימים את שירתו האישית והעכשווית. נובע מכך, שלא מדובר רק בנושאים שמעניינים את המשורר, אלא במרכיבים יסודיים בתודעתו ובאישיותו. ממילא בהיותו שר את השירים האישיים והאינטימיים הוא משתף את הדמויות והתרבויות האחרות, אשר כבר ממילא נמצאות שם ומכתיבות את דרך הלמדנות, ההקפדה והזהירות. עד כדי כך רלבנטית הריצה ההיסטורית והתרבותית למרחקים, שהמשורר מסוגל לעתים להגיע למסקנה שמקומו הנוכחי אינו "נכון":

זה לא אומר שבעולם קדום היה המשורר במקום נכון יותר. אבל זה כן אומר שחכמי הדורות והתרבויות המעסיקים את תודעתו, הם בסופו של דבר מקומה וגם שפתה של שירתו היפה. אמיר אור ממשיך ומפתח בספר הזה את אופיה המוכר והמיוחד של שירתו; זן שירי זה משתלב היטב גם בעולמו הספרותי והתרבותי הכולל של אור, המאגד השכלה נרחבת ורגישות שירית מרשימה.

אמיר אור בין ספריו הקודמים של המשורר, המתרגם ועורך השירה אמיר אור (יליד 1956): "פנים" (עם עובד, 1991), "פדיון המת" (הליקון, 1994), "שיר" (הקיבוץ המאוחד, 1996). מאז 1990 אור הוא עורך כתב העת "הליקון" וסדנאות השירה שמתקיימות בחסותו

ספרו של מירון ח. איזקסון, "מבחר ושירים חדשים", ראה אור בימים אלה בהוצאת הקיבוץ המאוחד




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות