שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רחל רוז'נסקי
רחל רוז'נסקי

מנהטן, ניו יורק, צהרי יום שישי, אביב 2007. רחוב איסט-ברודוויי שבלואר איסט סייד שוקק חיים כתמיד. מזג האוויר הנפלא מביא אל פארק סוארד המון אדם, ובבניין מספר 175 שממול נשלמים השיפוצים. לא מזמן הוסב הבניין לבית דירות, וכל הדירות, מספר אנתוני השומר, כבר מאוכלסות. מגוון אתני רחב, בודדים, משפחות - ניו יורק.

רק המבואה לא הושלמה עדיין. פעם היתה כאן מבואה רחבה עם שני גרמי מדרגות, כעת צריך להתאים אותה לדיירים החדשים, וגם לשמור על אופיו של הבניין. שנים עמד הבניין בשיממונו. הוא מתנשא לגובה עשר קומות ועדיין, כמו ב-1912, שנת בנייתו, זה הבניין הגבוה ביותר בסביבתו. אכסדרת עמודים משוחזרת עם קשת כניסה רחבה מעידה על עברו המפואר. מעליה, צמוד לכותרות העמודים, חקוק באבן שם הבניין באנגלית: "Forward Building", ומשני צדי הבניין, ניבטים - חמורי ארשת - דיוקנאותיהם המשופצים של קרל מרקס ופרידריך אנגלס. 62 שנים היה הבניין ביתו של ה"פארווערטס", יומון היידיש שגיליונו הראשון הופיע בניו יורק ב-22 באפריל 1897, ושהיה ברבות הימים לעיתון היידיש החשוב בעולם, לעיתון הלא-אנגלי הנפוץ ביותר בארצות הברית. בראש הבניין ניצב שלט ניאון שהאיר מדי ערב את שם העיתון באנגלית לנוסעים על גשר מנהטן לכיוון דרום העיר, וביידיש - ליוצאים ממנה לכיוון ברוקלין.

הורתו של ה"פארווערטס" במאבקים בתוך מפלגת הפועלים הסוציאליסטית האמריקאית. בינואר 1897 פרשה קבוצה מבין דוברי היידיש של המפלגה, הקימה ארגון משלה, וב-22 באפריל החלה להוציא יומון חדש: "פארווערטס" (קדימה). הפרישה היתה בבחינת קריאת תיגר על הנהגת המפלגה ועל האסטרטגיות שלה ביחס לתנועת האיגודים המקצועיים, אך היו מבני התקופה שסברו כי היה זה מאבק גלוי על השליטה בעיתונות היומית. לעורך העיתון נתמנה מיד אברהם (אב) קאהן (1860-1951), שעמד בראשו כחמישים שנה ונעשה - כפי שנכתב עליו ב"ניו יורק טיימס", ל"מוסד, ממש כמו ה'פארווערטס' עצמו".

קהאן נולד בעיירה סמוכה לווילנה, היגר לארצות הברית ב-1882, התפרנס כפועל בייצור סיגריות, והיה פעיל במפלגה הסוציאליסטית ובעריכת עיתוני יידיש שלה. זמן קצר לאחר בואו לארצות הברית כבר למד אנגלית, וב-1896 פירסם רומאן באנגלית, "Yekl", שעל פיו נעשה כעבור שמונים שנה הסרט "הסטר סטריט". בסוף המאה ה-19 כתב קהאן סיפורים קצרים באנגלית, וב-1917 פירסם את הרומאן הנודע "עלייתו של דייוויד לווינסקי". קהאן לא הקדיש איפוא את חייו ליידיש מחוסר ברירה, אלא מתוך אידיאולוגיה.

אף על פי שה"פארווערטס" בא לעולם כעיתון מפלגתי, קהל היעד שלו היו המהגרים היהודים ממזרח אירופה, שבאו בהמוניהם לניו יורק במפנה המאות ה-19 והעשרים. ה"פארווערטס" הביא מידע מעשי מועיל למהגר, אך מיומו הראשון היה עיתון מהגרים במובן רחב הרבה יותר. הוא ניזון מהעולם הרוחני שנשאו עמם האינטלקטואלים היהודים ממזרח אירופה, והתבסס על התאמה לאמריקה של הרעיונות הפוליטיים והתרבותיים שנבטו שם. בכך מילא לא רק את התפקיד הקלאסי של סוכן אמריקניזציה, אלא טיפח במשך השנים זהות יהודית חילונית ותרבות יהודית.

ראשית דרכו של ה"פארווערטס" היתה קשה, ואולם לקראת 1905, עם התגברותה של ההגירה היהודית ממזרח אירופה, התייצב העיתון. ב-1907 עמדה תפוצתו על כ-72 אלף עותקים ביום, ובשנות העשרים - על כ-275 אלף עותקים. אב קהאן הצהיר, כחלק ממדיניות העריכה, כי העיתון ישמור על נימה סוציאליסטית אנטי דתית; לשונו תהיה יידיש פשוטה, שווה לכל נפש; יתפרסם בו חומר פופולרי "צהוב" לצד פובליציסטיקה רצינית, וספרות טובה לצד ספרות "שונד".

לפרסום רב זכה מדור הייעוץ הפופולרי "א בינטל בריעף" (צרור מכתבים) שהחל להופיע ב-1906 ואף נעשה מזוהה עם ה"פארווערטס". במסגרתו התפרסמו פניות של קוראים בענייני יומיום אופייניים. כך, למשל, פועלת בסדנת יזע התייעצה כיצד לנהוג ב"בוס" המטריד שלה, ועורך "פארווערטס" יעץ לה להפיץ ברבים את הדבר ולבייש את האיש. צעיר שאל אם לעזוב את לימודיו כדי לסייע בפרנסת המשפחה; העיתון יעץ לו שלא לוותר על לימודים והתקדמות בארץ החדשה. אשה שאלה אם להתגרש מבעלה שנישאה לו בשידוך בעולם הישן, והעיתון השיב שאין לפרק משפחה יהודית. "פארווערטס", ככל עיתוני יידיש, היה עיתון לכל בני המשפחה, והדגיש את חשיבות המשפחה. הוא גינה גברים שנטשו את נשותיהם ונעלמו, ופירסם את תמונותיהם במדור קבוע.

ביטוי מורכב ומעניין יותר ליחס של העיתון למשפחה היה הדף השבועי לאשה, שמעבר למידע שהביא מתחומי הבית, המשפחה ושוק העבודה, היה לו חלק חשוב בעיצוב תפקידה של המהגרת היהודייה כמובילת האמריקניזציה של המשפחה לצד שמירת יהדותה. ה"פארווערטס" ייחס חשיבות ראשונה במעלה לספרות יידיש ולתרבותה. אמנם הוא נתן בימה קבועה לספרות "שונד", אך בה בעת הקפיד גם על פרסומה של ספרות ברמה גבוהה. שלום אש, אברהם רייזן, זלמן שניאור, י"י זינגר, מאני לייב, מוריס רוזנפלד וחתן פרס נובל לימים, יצחק בשוויס-זינגר - חייבים את ראשית פרסומם ל"פארווערטס". כן הקפיד העיתון לפרסם מאמרים בתחומי אמנות שונים: תיאטרון, מוסיקה וציור.

אך מעל לכל היה "פארווערטס" עיתון פוליטי. הוא מילא תפקיד פעיל במאבקיהם של האיגודים המקצועיים, במתן בימה למאבקיהם ואפילו בהתגייסות אישית של עובדיו למאבק, בעיקר בשנים 1909-1911. הוא מילא תפקיד חשוב במאבקים הציבוריים על ההנהגה ביהדות ארצות הברית בימי מלחמת העולם הראשונה; נאבק בהגבלת ההגירה לארצות הברית והתייצב ב-1935 מאחורי מדיניות ה"ניו-דיל" של רוזוולט. אף ש"פארווערטס" הריע למהפכה הבולשוויקית ב-1917, ואחד מעובדיו הקבועים בשנה זו היה לב טרוצקי, ששהה באותה עת בניו יורק, משנות העשרים אימץ העיתון קו אנטי-קומוניסטי, ובשנות השלושים נאבק בקומוניסטים היהודים באמריקה. בראשית ימיו נחשב ה"פארווערטס" לבעל גישה לא-ציונית. אבל לאחר הצהרת בלפור, וביתר שאת אחרי ביקורו של קהאן בארץ ב-1925, נעשתה ארץ-ישראל נושא קבוע, וכותבים חשובים - כמו לייסין, צביון, אלגין ואחרים - הירבו לדון בעתידה ובאפשרויות ההתיישבות היהודית בה.

הפסקת ההגירה החופשית לארצות הברית בראשית שנות העשרים הביאה לירידת היידיש ועיתוני יידיש באמריקה, ועמם גם ה"פארווערטס". בשנים הללו עדיין החזיק העיתון בתפוצת שיא, והשבועון "The Nation" הגדירו כ"יומון המעניין ביותר באמריקה", אך מראשית שנות השלושים החלה תפוצתו לרדת בהתמדה. ב-1939 הגיעה התפוצה ל-170 אלף גיליונות ביום, וב-1962 - לכ-60 אלף בלבד בסופי שבוע. בשנה זו, כאשר מגזין "טיים" קבע כי ה"פארווערטס" הוא עדיין העיתון בשפה זרה הנפוץ ביותר בארצות הברית, החליטה המערכת להוסיף לעיתון מוסף יומי באנגלית, כדי לנסות ולמשוך אליו את הדור הצעיר. בכל זאת המשיכה התפוצה לרדת. ב-1983, לאחר שנותר יומון היידיש האחרון בניו יורק, החליטה הנהלתו לעשותו לשבועון. כך הוא מתקיים עד היום, ותפוצתו מגיעה לאלפים בודדים.

ב-1990 החליטו המוציאים לאור של ה"פארווערטס" להוציא לאור שבועון עצמאי באנגלית, שייתן ביטוי לשאלות הנוקבות המעסיקות את העולם היהודי וישמש בימה לסופרים ואינטלקטואלים יהודים מובילים. בראשית המאה העשרים ואחת הצליח ה"פארווערטס" באנגלית לבצר את מעמדו כעיתון מוביל ביהדות ארצות הברית ולתת ביטוי - ממש כמו אביו מולידו "פארווערטס" ביידיש - לריבוי פניה של החוויה היהודית האמריקאית, אך הפעם באנגלית.

בניין ה"פארווערטס" באיסט ברודוויי נמכר ב-1974 והעיתון עבר למערכת צנועה יותר במרכז מנהטן. משפחת לאו הסינית, שרכשה את הבניין, השתמשה בשתי קומותיו הראשונות בלבד. רוב הבניין, שעיריית ניו יורק הכריזה עליו בינתיים כעל בניין היסטורי המיועד לשימור, נותר כאבן שאין לה הופכין. לקראת סופה של המאה העשרים - יותר ממאה שנה לאחר הופעת הגיליון הראשון של ה"פארווערטס", הוחלט להסב את הבניין לבית מגורים, בתוך שחזור החזית המקורית. כיום שומר בניין ה"פארווערטס" על תפארת עברו. עדיין גבוה משכניו, השעון בראשו, ומתחתיו חקוק ביידיש: "פארווערטס". שלט הניאון באנגלית וביידיש כבה זה מכבר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ