בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הייתי מלחין עוד לפני שהייתי מלחין

"את הבסיס של הפתיחות לכל מוסיקה באשר היא קיבלתי מאבי", אומר מנחם ויזנברג. בפתיחת פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון יושמע קונצרט המוקדש לכל היבטי היצירה המגוונים שלו, לרבות בכורה ליצירת המחול-מוסיקה "מונודיאלוג"

תגובות

1987 היתה שנה דרמטית למנחם ויזנברג. כפסנתרן קלאסי וג'ז שהנהיג טריו בניו יורק נדמה היה שאין גבול להתקדמותו בביצוע בתחום זה, כמעבד וירטואוז בכל הסגנונות - בין היתר אלבום יידיש של חוה אלברשטיין - נדמה היה שתעשיית המוסיקה פתוחה בפניו, וכמרצה במדרשה למוסיקה בלוינסקי נדמה שעתידו האקדמי והפדגוגי מובטח לא פחות.

שלושה נתיבים קרצו לו כך, והוא בחר ברביעי. את המטען המוסיקלי והנפשי לבחירה הוא אמנם נשא שנים רבות, אבל היה צורך בניצוץ שיצית אותו, וזה בא באותה שנה בדמות בקשה משתי סטודנטיות, מנצחות מקהלה, שיכתוב יצירות למקהלות שלהן.

"מצאתי את עצמי מתרחק מהפסנתר, שוקע בתוך טקסט ומלחין", הוא אומר. ומאז - בנוסף להיותו מחנך מוסיקלי ומרצה באקדמיה בירושלים ובמרכז למוסיקה משכנות שאננים - ויזנברג מלחין מוסיקה קונצרטית; לכאורה מלחין צעיר למרות גילו (יליד 1950), למעשה מוסיקאי שההלחנה תמיד קיננה בו ורק חיפשה דרך לעצב עצמה במדיום הקונצרטי.

הערב (שישי), בפתיחת פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון (כפר בלום, 21:00, ובשידור ישיר בקול המוסיקה), יעשה הפסטיבל מחווה לויזנברג בקונצרט המוקדש לכל היבטי היצירה שלו: כמלחין מוסיקה כלית וקולית, כפסנתרן, כמעבד וכמאלתר, וכמי ששואב השראה מקשת מוסיקלית סגנונית רחבה ממזרח ומערב, מהקלאסי והקל, מהעממי והליטורגי.

שיר ערש לטביאה צימרמן

יש עוד היבט ליצירתו של ויזנברג: העבודה המשותפת עם הכוריאוגרפית מימי רץ-ויזנברג, אשתו, שתוצג בקונצרט בדמות ביצוע בכורה ליצירת המחול-מוסיקה "מונודיאלוג".

"לעבודה שלנו כמה פנים", אומר ויזנברג. "הלחנתי בעבר מוסיקה לכוריאוגרפיה קיימת של מימי, עבדנו שנינו על יצירה משותפת, וכמו כאן: היא יצרה כוריאוגרפיה ליצירה קיימת שלי".

"מונודיאלוג", שיצאה לאור בהוצאה המהוללת "שוט", נכתבה לוויולנית בעלת השם העולמי טביאה צימרמן, שותפה ותיקה של ויזנברג לנגינה והוראה. אחר כך התאהב ביצירה הצ'לן הלל צרי והחליט לבצע אותה בצ'לו. "כך תועלה היצירה פעמיים, לשתי כוריאוגרפיות שונות", אומרת מימי רץ-ויזנברג, "האחת בביצוע טביאה ורקדנית, השנייה בביצוע הלל ורקדן".

"'מונודיאלוג' צמחה מהאישיות של טביאה", מעיד ויזנברג, "הגרעין המלודי נובע מתרגום ההברות של שמה לתווים. המקצב מבטא גם הוא את השם שלה; וכשכתבתי אותה חשבתי על שיר ערש, כי טביאה בדיוק ילדה אז".

השם מביע ניגוד פנימי.

"כן, כי יש ביצירה יותר מקול אחד ואפילו יותר משניים: כששמעתי פעם את טביאה מדגימה בשירה משהו לתלמידים, ידעתי שאיכשהו הקול הנפלא שלה ימצא את מקומו יום אחד ביצירה שלי, וזה קרה כאן: היצירה וירטואוזית, תובענית, וכשהרגשתי שאמרתי את כל מה שאפשר על הכלי והאפשרויות שלו, הבנתי שנותרה רק השירה לסיום. לכן היצירה נגמרת בשלושה קולות: היא שרה ובאותו זמן מנגנת בקשת ביד ימין ופורטת על המיתרים ביד שמאל".

איך כותבים כוריאוגרפיה למשהו מעין זה?

מימי רץ-ויזנברג: "שינויים מהירים בין איפוק לאינטימיות, בין קפריזיות לגוויעה ודממה, כמו אריג של בגד שמתפורר - זה האופי של היצירה, ולכך התייחסתי בכוריאוגרפיה. זו לא הפעם הראשונה שאני יוצרת למוסיקה של מנחם, אבל כאן הכל היה שונה וקשה יותר - בגלל המעברים הפתאומיים, הדרמטיים, הקוטעים את הרצף שבדרך כלל אני מכירה אצלו.

"לקח לי זמן להרגיש שאני בשלה לגעת במוסיקה הזאת, אף על פי שאני כל כך אוהבת אותה; ולהבין איך לא לתרגם אותה באופן ישיר לתנועה, מתי לייצג אותה ומתי דווקא ללכת נגדה".

זוג נשוי יכול לעבוד וליצור אמנות ביחד?

ויזנברג: "שנים צריכות לחלוף כדי שזה יקרה, נחוצה הבשלה. לכל שני אמנים מדיסציפלינות שונות קשה לעבוד ביחד, והקירבה מקנה לזה ממד נוסף - ומצד שני זה הדבר הכי טבעי: יצירה משותפת של שני אנשים שיש ביניהם קשר עמוק כל כך".

רץ-ויזנברג: "מבחינתי, היותנו זוג נשוי מאוד מקל על היצירה המשותפת, כי אפשר לומר הכל באופן פתוח, ואין מה להסתיר. זה כמו לגדל ילד ביחד: הוא החשוב וטובתו הכי חשובה. כך העבודה המשותפת עניינית יותר, לא פוגעים זה בזה כמו שקורה עם אנשים אחרים. וחוץ מזה, קשה לעבוד עם מישהו שאין אתו שפה משותפת, ובעקבות השנים של מנחם ושלי ביחד התפתחה בינינו התחושה המשותפת של טעם ואנחנו מדברים באותה שפה אמנותית".

אבל ארליך ידע

קונצרט הפתיחה של פסטיבל המוסיקה הקאמרית בכפר בלום - עשרה ימים של מוסיקה וחזרות פתוחות בניהולו המוסיקלי של מיכאל מלצר - נולד משיחה של ויזנברג עם הפסנתרן עמית דולברג מאנסמבל "מיתר", המסור למוסיקה יהודית וישראלית ויצירות בנות זמננו. הקונצרט צמח לאירוע רב משתתפים שישקף את פניו המוסיקליות המגוונות של ויזנברג: ישתתפו בו הזמרות מירה עוואד ותהילה גולדשטיין, נגן העוד תייסיר אליאס וכן הלל צרי, טביאה צימרמן, ויזנברג עצמו בפסנתר, הרקדנים ורביעיית "מיתר".

בתוכנית אפשר למצוא את הרביעייה "בין קודש לחול", את השירים "ציפור כלואה" ו"על משכבי בלילות" ובכורה לשירי המחזור "שיר ארץ" בעיבוד לזמרת ואנסמבל כלי - אותו מחזור של שירי הזמר העברי שעיבד ויזנברג לקול ופסנתר, יצר מהם לידר אמנותיים לכל דבר, ובקונצרט בלתי נשכח ב-1988 הוא וזמרת האלט מירה זכאי הפכו אותם ליצירת מופת ברפרטואר הישראלי.

החוויה המוסיקלית המוקדמת של ויזנברג מסבירה את ריבוי הפנים שלו: "אני מרגיש קירבה למושג הכליזמר כפי שאבי, דניאל ויזנברג, הנחיל לי אותו", הוא אומר. "'כליזמר' בפיו היה מונח שמבטא את ההערכה הכי גדולה שאפשר לרכוש למוסיקליות של אדם. אבי היה כליזמר: מוסיקאי טבעי אמיתי, בעל שמיעה מצוינת, שמסוגל לנגן בסגנונות שונים כמו אופרטה, ג'ז וקלאסי, ובכמה כלים: כינור, קלרינט וסקסופון.

"אותי הוא זרק למים: כילד ליוויתי אותו בפסנתר, בכל סגנון שבחר, וההוראה שלו שאותה חזר ושנה היתה 'אל תפסיק'. זו היתה כמעט כל התורה כולה. לפיכך אני מגדיר גם את עצמי ככליזמר, ואני אומר זאת בצניעות - אבל גם בחוסר צניעות. לא כליזמר במובן הפופולרי, נגן מוסיקה חסידית שמשתייך ל'מוסיקת העולם', אלא כזה שניחן בתכונות של אבי. וזה תורשתי: את הבסיס של הפתיחות לכל מוסיקה באשר היא קיבלתי ממנו. אני ממשיך את אבי, אבל בניגוד אליו אני לא אוטודידקט, רכשתי השכלה ונהפכתי למלחין בעוד שהוא היה ונשאר בתחום הביצוע".

ויזנברג החל לנגן בפסנתר כשהיה בן ארבע. לפני שעלה לכיתה א' ניגש אליו וניגן את "התקווה" כפי ששמע ברדיו, עם כל ההרמוניות בעיבוד של ברנרדינו מולינארי, ובן תשע כבר ניגן בהופעות עם אביו. "גם היה לי המזל להיות תלמיד של המורה לפסנתר אנה פינשטיין, שבזכותה, כמו אלפי תלמידים אחרים שהיו לה, למדתי לאהוב מוסיקה ולאהוב את העולם", הוא אומר.

בצבא שירת בתזמורת צה"ל וניגן בסקסופון, ושם פגש את מימי רץ שניגנה בקלרינט. ואחר כך: לימודים באקדמיה למוסיקה בתל אביב, תארים אקדמאיים בבתי הספר ג'וליארד ומאנס בניו יורק ונגינה במועדונים בניו יורק - מוסיקה קלה והרבה ג'ז. לחניו מבוצעים בכל העולם, והפרויקטים האחרונים שלו כוללים הזמנה ליצירה לפסנתר מתחרות רובינשטיין וקונצ'רטו כפול לוויולה וצ'לו בהזמנת התזמורת הפילהרמונית של ברמן, מהתזמורות המשובחות באירופה. "הייתי מלחין עוד לפני שהייתי מלחין", הוא אומר, "והמורה שלי, המלחין אבל ארליך, ידע את זה מהתרגיל הראשון בקונטרפונקט שנתתי לו".

ומה יהיה על הג'ז?

"הקונצרט יראה שלא נתתי גט כריתות לג'ז ולא לעיבוד. הם תמיד ילכו אתי".



מנחם ויזנברג: "אני מגדיר את עצמי ככליזמר"


מימי רץ-ויזנברג (מימין), אביטל מנו והוויולנית טביאה צימרמן בחזרות ל"מונודיאלוג". "היצירה צמחה מהאישיות של טביאה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו