טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לזמן מוגבל - מינוי לאתר ב-35 ש"ח לחודש  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין הלהיות לבין הלא להיות

תגובות

איסטנבול, סוף יולי ביום האחרון באיסטנבול נסעתי במונית לאורך גדת הבוספורוס. מן הרדיו של המונית בקעה מנגינה עצובה מתקליט בלשון זרה לחלוטין לאוזני. הקול שר בליווי כלי מיתר חדגוני. האם התקליט הוא בגיאורגית? תהיתי. נהג המונית הסביר לי בגאווה שהוא "לאז" ושאלה שירי העם של עמו, השירים שגדל עליהם אף-על-פי שעזב מזמן את מחוז הולדתו בצפון טורקיה. "אתה לאז!" קראתי. "סוף סוף אני פוגש מישהו מן העם שלך". "איך אתה יודע על הלאזים", התפלא הנהג, ושלף את התקליט מן המקלט ונתן לי. "אתם היהודים יודעים הכל. אלה שיריו של המשורר הגדול שלנו, הלימישי חסאני". סירבתי לקחת את התקליט אבל הוא התעקש לתיתו לי. "כתוב עליו בגאזטה שלך. כתוב כדי שיידעו שיש לנו שירה נפלאה".

בצאתי מהמונית אמרתי בלבי שנסעתי עם אחד מבניה האחרונים של תרבות שעוד מעט תכלה מן העולם וכל שיישאר ממנה הוא אולי הקלטות ארכיון חורקות וזיכרונות של ישישים חסרי שיניים. כי ללשון הלאזים אין כתב משלה ומשורריה הנפלאים הם משוררים שבעל פה ואופן העברת המסורת הלאזית נעשה בדקלום ובזימרה של בלדות ואפוסים ושירי אהבה בטקסים ובחגיגות כפריות. ומרגע שהלאזים היגרו לערים הגדולות, החגיגות האלה מתמעטות מאליהן.

לראשונה נודע לי על הלאזים מפי חבר יקר, הפרופ' ז'ק יקר, ארכיאולוג מאוניברסיטת תל-אביב, שתר במשך שנים את מרחבי טורקיה וכתב מחקר מקיף על האתנו-ארכיאולוגיה של אנטוליה. הוא הראה בספרו שאורחות החיים של כפריי טורקיה היום, על עממיהם השונים ומחוזותיהם השונים, לא השתנו הרבה באלפי השנים האחרונות. שם קראתי על אותו עם קטן של רועים הרריים (כרבע מיליון נפש היום), שהיה נוצרי בעבר, אולי שרידיו האחרונים של העם שאיכלס את ממלכת קולכיס היוונית ששכנה על חופי הים השחור. עם נפילת הממלכה ביד העותמאנים, המירו חלק מהלאזים את דתם לאיסלאם, אבל בתרבותם עוד מוטמעות מסורות אליליות מימים רחוקים, כגון טקסים לאל השמש ולנאנה, האלה האם.

קראתי על עטיפת התקליט מעט על סיפור חייו הטרגי של המשורר הלאזי הגדול. הלימישי חסאני (1907-1976) נולד בפאתי מזרחה של טורקיה, ועם כיבושו של אזור מגוריו על ידי הרוסים ב-1915 היה לפליט בטורקיה. הוא היטלטל שנים רבות, משורר זר ומנוכר בתוך התרבות הטורקית השלטת שלא היתה תרבותו, וקיבל עליו את הפרויקט הסיזיפי לשמר את תרבות הלאזים בקבצים אחדים של שירה שהעתיק מפי דוברי השפה הלא כתובה הזאת ושירה משלו. באמצע שנות העשרים הצטרף למפלגה הקומוניסטית הטורקית, ועד מהרה נשבה בקסמי ברית המועצות, שם הובטחה לו משרה במחלקה לשימור תרבויות המיעוטים. הוא קיווה שיוכל להקים שם יד ושם לתרבות הלאזים. אבל אז באו ימי הטיהורים של סטאלין; הוא גורש לסיביר, כל עבודתו האתנוגרפית וכל כתבי היד של שיריו הושמדו. בשובו משם היה אדם שבור. איכשהו נמצאה לו משרה של מורה לטורקית בטיבליסי שבגיאורגיה, ושם מת.

שם האלבום שנתן לי נהג המונית הוא "לאזבורי". רוב הנעימות בו עממיות וחלקן מולחנות ומושרות בפי מחבריהן. הקול ששמעתי במונית היה קולו של חסאני עצמו, בהקלטה שעשה שנה לפני מותו בטיבליסי. את השיר כתב עוד בעת גלותו בסיביר, בשנות הארבעים, והוא קינה של משורר שלא הצליח לצאת מאלמוניותו. יום יבוא ויכירו בגדולתו, אבל הוא שוב לא יהיה בחיים.

קצת זול יהיה לכנות את חסאני "טרובדור". הייתי אומר שהוא פשוט המשורר בטהרתו, כפי שחלמו אותו מלארמה וסימבוליסטים אחרים, כלומר, מי שלא משאיר אחריו זכר וכל מעשהו השירי רק מחווה של רגע, תנועת אוויר, פס לבן שחורצת סירה במים לרגע קט.

לצדו של חסאני פעלו עוד משוררים שבעל-פה בשפה הלאזית. חלקם חיים עדיין, כגון איסמנה פאשה, בן שישים כיום. או מוטינה מוסטפה בן השמונים. אבל חסאני נחשב הגדול מכולם, מי שכתב בז'אנרים שונים, משירי חתונה ועד לשירי גאווה לאומיים. בשיר על עיר הולדתו הופה, שממנה הוגלה ולא יכול עוד לשוב אליה, הוא מתאר את יחסם של בני העיר אליו. הם, שלא שמעו מימיהם על משורר, סבורים שהוא משוגע, או דרוויש המחזר על הפתחים, ואינם רוצים בו בקרבם.

היצירה בשפת הלאזים היא פסיק בתוך התת-יבשת הטורקית, ואין מי שיילחם בעדה, כמו שמנסים לעשות, למשל, הכורדים. לכן כשאשמע להבא את האמירה הסטריאוטיפית הנשמעת תכופות בפי הבורים שהשירה היא נצחית, אפנה אותם אל התקליט הזה, המספר את סיפורה של שירה המתנדנדת בין הלהיות לבין הלא להיות מרגע שבקעה לאוויר העולם, ואינה קוראת לעצמה שירה אפילו, כולה לבושה במלבושים של זימרה עממית. ובאנלפביתיות הזאת שלה היא בעצם האמת האחת והיחידה שהיתה צריכה להיות מושרת באותו רגע שהושרה. יותר מזה היא לא מבקשת לעצמה.

Lazeburi, 2001, Kalan Muzik Yapim

www.kalan.com



לאזים רוקדים. האמת האחת והיחידה שהיתה צריכה להיות מושרת באותו רגע שהושרה


הלימישי חסאני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true