בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יש משהו חדש בשיר ישן

סיון ארבל היא אחת הבמאיות של הדרמה "בטיפול", אבל הרצון לתעד את העבר הוא אהבתה הגדולה. בסדרה החדשה של ערוץ 8, "גיבורי תרבות", היא ביימה את הפרקים על חוה אלברשטיין ואלונה פרנקל. "לאנשים מבוגרים יש יותר מה להגיד מאשר לילדים בני 20", אומרת ארבל

תגובות

בסיום אחד מימי הצילומים של הדרמה "בטיפול", הבינה הבמאית סיון ארבל שיש לה בעיה: קשה לה להגיד "קאט" ו"אקשן". וזה מוציא את עוזרת הבמאית מדעתה. "זה משהו שהבאתי לדרמה מהעבודה על סרטים תיעודיים", היא אומרת. "השחקנים מחכים, נבוכים, מעסיקים את עצמם. אסי דיין, שתמיד שונא שאומרים לו שצריך לצלם, ומעדיף לספר בדיחות, פתאום משתתק ומחכה לאקשן".

גם לעצמה קשה לה להגיד "קאט", כך נדמה. מלבד הדרמה היומית "בטיפול" (של הכבלים), שכעת מצולמים פרקי העונה השנייה שלה, היא ביימה כמעט במקביל את הסיפור "גולי וגידי" (עם דאנה איבגי ויורם חטב) בסדרת הדרמה היומית "מסכים" (של הלוויין), ומלבד שתי אלה עבדה על פרויקט תיעודי גדול - הסדרה "גיבורי תרבות", שעולה מחר בערוץ 8 (ב-21:50).

בסדרה "גיבורי תרבות" שמונה סרטים בני 50 דקות, כל אחד על דמות אחרת. ארבל היא אחת מעורכות המשנה שלה, יחד עם הבמאי רן טל והעיתונאית נרי ליבנה, והיחידה שביימה שני סרטים בסדרה: על חוה אלברשטיין, בסרט שיפתח את הסדרה בשבת, ועל אלונה פרנקל (את הסרט על אלברשטיין גם צילמה).

ארבל, בת 40, בוגרת המחזור הראשון של בית הספר סם שפיגל בירושלים, זכתה לפני שנתיים בפסטיבל "דוקאביב" בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בתחרות הישראלית על סרטה "יום ולילה". דרמות לא ביימה שש שנים עד "בטיפול" ו"מסכים", ששתיהן, לדבריה, מתמודדות עם אותה בעיה - "לייצר 30 דקות טלוויזיה ביום. לי אין אינטרס שזה יצליח. זה לא תענוג לעבוד ככה. חלק מהבעיה של עשייה ב-30 דקות זה שפיטרו את סטניסלבסקי. אני אומרת לצוות שלי, 'תתייחסו לזה כאילו אנחנו נגני ג'ז. או שייצא ג'ם סשן מוצלח או שלא".

יצר תיעודי

את הרעיון ל"גיבורי תרבות" הגתה ענת זלצר, העורכת הראשית של הסדרה (ומי שהפיקה עם מודי בר-און גם את הסדרות התיעודיות "הכל אנשים", "מדינת היהודים"). "זלצר מצילה את ההיסטוריה", מצהירה ארבל, בת למורה לגיאוגרפיה ומורה לתנ"ך וספרות, המעידה על עצמה שהיא "מתגעגעת לעבר". חשוב לה, לדבריה, לשמר תרבות. כל האנשים המבוגרים בסביבתה נראים לה מצפינים אוצר של סיפורים. "'גיבורי תרבות' זה ביטוי מעצבן, אבל החלטנו לקחת אנשים שכתבו וציירו ולא היו מתועדים. יש לי יצר תיעודי, רצון לתעד דברים לפני שייעלמו, כמו שמצלמים את הילדים לפני שהם גדלים. יש לי גזיר עיתון ובו רשימה שכתב פעם יורם ברונובסקי (מתרגם ומבקר, איש "הארץ" שמת ב-2001) על מישהו שיש לו ארכיון של תקליטים בירושלים. הייתי רוצה למצוא אותו".

ניגשנו לערוץ 8, היא ממשיכה. "זה המקום היחיד שאפשר לעשות תוכנית על תרבות ועל אנשים מבוגרים בלי 'קונצפט' ובלי 'אריזה'. בתחילה עלו המון רעיונות. את אומרת, 'מעניין יהיה לראיין את...' ואז אומרים לך, 'לא, הוא מרואיין נורא משעמם'. התוצאה אקלקטית".

התוצאה האקלקטית כוללת את סרטה של ארבל על אלברשטיין, "מה שאני עכשיו"; "ילדה" של ארבל על אלונה פרנקל; "שוב אני נולד" של רן טל על יורם קניוק; "עלי מוהר שחקן נשמה" של דוד אופק; "עשירים הם חברים" של אורי רוזנווקס על האמנים עדי נס וזויה צ'רקסקי; "רישיון לאמנות" של עידו הר על "המלט והחטא ועונשו"; "חדר בתל אביב" של איבתיסאם מראענה על הסופר רג'י בטחיש; ו"אאוט אוף פוקוס" של תומר הימן על אוהד נהרין.

אלברשטיין אומרת בסרט שישודר בשבת ש"יש משהו חדש בלשיר שיר ישן". יש גם משהו חדש ומרענן בעשיית סרט על שתי נשים מבוגרות: חוה אלברשטיין בת 60, אלונה פרנקל בת 70. "היה לי חשוב לצלם נשים", אומרת ארבל, "כי כאשר הרכבנו את הרשימה עלו בקלות שמות של גברים ופחות שמות של נשים, כאילו יש לנו פחות גיבורות".

אין להן זמן בשבילי

ארבל, שבעברה עבדה על תוכניות תרבות כמו "כרטיס ל-2", "יומן תרבות" ו"חאמסה וחמישה", אומרת שתמיד חשבה ש"לאנשים מבוגרים יש יותר מה להגיד מאשר לילדים בני 20". אלברשטיין מדברת בסרט על "עודף סנטימנטליות", וגם אומרת: "סחטנו עד תום את ההתרפקות. השמאלץ שנהפך לאמנות. לא חייב להיות סחף של רגשות". היא מייחסת את המחשבה הזאת להיותה "מבוגרת, מהורהרת, שמאסה בנוסטלגיה". גם פרנקל, בסרט עליה, נרתעת מכך. "שתיהן אמרו דברים בזכות האיפוק", אומרת הבמאית. "אני מאוד מזדהה עם זה".

עוד אומרת אלברשטיין, שרק באחרונה שמה לב שהיא נמוכה. קשה היום לדמיין זמרת כל כך לא מודעת לחיצוניות שלה. "זה ציטוט שאני מתה עליו בסרט", אומרת ארבל. "היא מתייחסת לגובה פעמיים. בתחילת הסרט היא שואלת, 'שאזדקף? שלא יראו שאני נמוכה?"

שתי הנשים נראות בסרטים משחקות עם הנכדים שלהן. אלברשטיין שרה לנכדתה, פרנקל מספרת סיפורים. שתיהן נשים יפות ומלאות חיוניות. הן לא נולדו לימי הטלוויזיה והן לא סוגדות לאלוהי המסך הקטן. "אני עצמי בתקופה של הניסיון לשלב בין הקריירה לאמהות", מסבירה ארבל, "ואני רואה את שתיהן במקום של שלווה. הן נורא נהנות, מהסבתאות ומהזוגיות. תמיד הרגשתי שאין להן זמן בשבילי, שהן רוצות הביתה. אחרי שעתיים הן היו אומרות לי, 'אני עייפה'. ואני בדרך כלל מצלמת 12 שעות ביום. בגלל זה בסוף צילמתי את חוה בעצמי" (את אלונה צילמה טליה גלאון, "רואים את ההבדל", היא אומרת).

למרות המזג, שתי הנשים שונות זו מזו ובתיהן מעידים על כך. הבית של פרנקל ססגוני. חדר העבודה שלה מושך במיוחד, עמוס מגירות מלאות טושים, צבעים וכל טוב, כל מה שמדמיינים שיהיה בחדר של מאיירת ומחברת ספרי ילדים, כולל חתול שחור גדול שתופס את רוב שולחן העבודה ולא נענה להפצרותיה לפנות לה מקום. הבית של אלברשטיין ובן זוגה, במאי הקולנוע נדב לויתן, מפתיע בצניעותו. "אם את נכנסת בעיניים עצומות לסלון, את לא יודעת לבית של מי נכנסת", אומרת ארבל.

לויתן בולט בנוכחותו השותקת לצד אלברשטיין. "יש ביניהם חיבור יצירתי מאוד חזק", אומרת ארבל. "הוא כתב לה הרבה טקסטים. רואים את זה ביניהם, למשל כשהיא קוראת לו שיר ביידיש. "שאלתי אותו אם לא קשה לו להתלוות אליה לכל מקום, והוא אמר, 'זה כמו כשיש לך ילד גאון. מה, תתחרי בו?'"

משפטים שנצרבו בזיכרון

ארבל, האמצעית משלוש בנות, מספרת שאביה היה מעיר אותה ואת אחיותיה בבוקר עם התקליט "הופעת יחיד" של אלברשטיין (ולסירוגין השמיע את התקליט של להקת חיל הים). "משפטים משירים נצרבו לי בזיכרון: הסוהרת היפה שנעלה את השער (ב'את חירותי'), 'ובת הטוחן היא סתם זונה' (ב'בלדה לבת הטוחן'), 'לולה שמקבלת במיטה ('לולה'). שאלתי את חוה אם תשיר את השירים האלה והיא אמרה שלא, שיש משהו פאתטי אם שרים שיר שלא מזדהים אתו יותר".

את הספרים של פרנקל, גם את "סיר הסירים", לא קראו לה בילדותה. אבל הבמאית, בעלת החזות המעט נערית, התעניינה בספרי ילדים עוד לפני שנולדו בנותיה ללי, היום בת שבע, ושירי, בת שלוש וחצי. מעצבן אותה שספרי ילדים נחשבים פחותי ערך לעומת ספרות למבוגרים. גם את נורית זרחי, שרבים מספריה נכתבו לילדים, החלה לצלם ל"גיבורי תרבות" והיא מקווה להשלים את הסרט הזה לסדרה. "אם יש משהו שאני זוכרת היטב מהילדות שלי, זה אותי, את אחיותי ואת אמא שלי הולכות לספרייה וכל אחת חוזרת עם ארבעה ספרים".

חדוות היצירה של שתי הגיבורות שלה, שיש בה משהו ילדותי, מדברת אל לבה. "יצירה לא תמיד כרוכה בסבל", היא אומרת. "ילדות זה כמו אי בתוכך, ויש אנשים שיש להם סירה לאי הזה", היא מצטטת את אלונה פרנקל שמצטטת בסרט את נורית זרחי.



סיון ארבל (מימין) עם חוה אלברשטיין ואלונה פרנקל. יצירה ללא סבל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו