בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כנסייה בהפתעה

מבנה גדול ומפואר שהתגלה בטבריה, ובו רצפות פסיפס צבעוניות מרהיבות, מפריך את הסברה כי יהודי העיר מנעו הקמת כנסיות בראשית התקופה הביזנטית

תגובות

יהודי מומר בשם יוסף, ששקד באמצע המאה הרביעית על הפצת הנצרות בגליל התחתון, משך את תשומת לבו של הקיסר קונסטנטינוס. הקיסר, שאימץ את הנצרות והוטבל כששכב על ערש דווי בשנת 337, רחש אהדה ליוסף, העניק לו את התואר "קומס", שפירושו ידיד, ומינה אותו לאחראי על בניית כנסיות ביישובים היהודיים באזור.

הקומס יוסף פנה תחילה לטבריה, שהיתה העיר הגדולה והחשובה באזור, ושאירחה בתחומיה את הסנהדרין. את הכנסייה ניסה לבנות במקום שבו החלה בניית מקדש רומי בימי הקיסר הדריאנוס, כ-200 שנה קודם לכן, אך לא הושלמה. הנזיר בן המאה הרביעית אפיפניוס, שחיבור פרי עטו מתאר את הפרשה, כתב כי הקומס יוסף מצא את המבנה הבנוי למחצה והחליט להתחיל שם את הקמת הכנסייה. המלאכה לא נשאה חן בעיניהם של תושבי העיר היהודים, שהיו רוב בעיר, ואלה הערימו מכשולים על דרכו. יוסף הצליח להקים רק כנסייה קטנה, על חלק משטח המקדש בטבריה, ולבסוף נטש את העיר ופנה לנסות את מזלו במקומות אחרים - בית שאן, ציפורי וכפר נחום.

הפתעה גדולה ציפתה לפיכך לאנשי רשות העתיקות, שערכו חפירת הצלה בטבריה בחודשים האחרונים. בחפירה שהתקיימה בחלק הדרומי של העיר המודרנית התגלו שרידי כנסייה גדולה, שתוארכה למאה הרביעית או החמישית לספירה. ד"ר משה הרטל, שניהל את החפירה עם עדנה עמוס, אומר כי כנסייה כזאת אינה מוזכרת במקורות יהודיים בני התקופה.

המבנה שהתגלה מרוצף פסיפסים צבעוניים ומרהיבים באיכות גבוהה, המעוטרים בדגמים גיאומטריים ובצלבים. הצלבים הצביעו כמובן על זהותו הדתית של המבנה וגם סייעו לתארך אותו לראשית התקופה הביזנטית - אמצע המאה הרביעית או תחילת המאה החמישית. הרטל מזכיר כי ב-427 אסרה הכנסייה על קביעת צלבים ברצפות פסיפס, כדי למנוע דריכה על סמליה. הצלבים הרבים שנמצאו על רצפת הכנסייה אוששו, איפוא, את ההשערה כי היא נבנתה קודם להוצאת האיסור.

מלבד הצלבים נחשפו ברצפת הפסיפס שלוש כתובות ביוונית עתיקה. אלה כתובות הקדשה, כלומר כתובות שבהן דברי הוקרה לאנשים שתרמו להקמת המבנה. באחת הכתובות, שפוענחו על ידי ד"ר לאה די-סגני מהאוניברסיטה העברית, נכתב: "אדוננו שמור על נשמת עבדך". אדוננו הוא, כמובן, ישו.

קטע אחר של פסיפס מעוטר במדליון ובו צלב גדול, שלצדו האותיות אלפא ואומגה. סמל זה, שפירושו ביוונית מא' ועד ת', היה אחד הכינויים של ישו. סגנון הכתב מתאים גם הוא לראשית התקופה הביזנטית, כלומר למאה הרביעית או החמישית.

לדברי הרטל, המבנה שנחשף אינו מלמד על מלוא גודלה של הכנסייה, מכיוון שככל הנראה זה רק אחד מאגפיה. כנסיות נבנו על פי רוב בתבנית של אולם מרכזי רחב, שמשני צדיו אגפים צרים וארוכים. הקטע שנחשף בחפירה הוא ככל הנראה האגף הצפוני של המבנה. בצדו נמצאו גם שרידי עמודים גדולים, שיכולים להעיד על ממדיה המרשימים של הכנסייה. עם זאת, אין לדעת על איזה שטח השתרעה כשעמדה במלוא תפארתה.

מעבר לגודלו של המבנה, שעליו לא היה ידוע כלל עד כה - גם מיקומו התקבל בהפתעה. שרידי הכנסייה התגלו לא הרחק ממבני ציבור קדומים, שתוארכו אף הם לשלהי התקופה הרומית ולראשית התקופה הביזנטית. ביניהם היו בסיליקה, בית מרחץ, רחובות וחנויות. מכאן, שבניגוד לתיאורים של הנזיר אפיפניוס ולמרות ההתעלמות של מקורות יהודיים בני התקופה, כנסייה גדולה ומפוארת נבנתה בלב האזור היהודי של טבריה במאה הרביעית או החמישית. הכנסייה הביזנטית היחידה שהיתה מוכרת עד כה בטבריה ממוקמת לא הרחק משם, אבל היא לא ניצבת בלב היישוב היהודי אלא משקיפה עליו מהר ברניקי, והיא תוארכה לשלהי התקופה הביזנטית (המאה השישית) ולא לתחילתה.

הכנסייה שנחשפה עתה, מציין הארכיאולוג יוסי סטפנסקי, אולי איננה זו שניסה לבנות הקומס יוסף, אבל היא מספקת עדות על ראשית ההתבססות הנוצרית בטבריה. העיר, שהוקמה בשנת 19 לספירה על ידי הורדוס אנטיפס, היתה בירת הגליל ובמאה השלישית עבר אליה הסנהדרין. לדברי סטפנסקי, שטח העיר בתקופה הרומית היה כ-500 דונם ומספר תושביה כ-15 אלף איש. בתקופה הביזנטית חלה ירידה בשטחה ובמספר התושבים, אך לפחות עד המאה החמישית שמרו היהודים על רוב. בתקופה הערבית הקדומה, בין המאה ה-8 ל-11, היו היהודים למיעוט בעיר שגדלה. שטחה אז הגיע לכ-800 דונם.

החפירה, שהתנהלה בהזמנת חברת מקורות, נועדה לבדוק תוואי להנחת קו ביוב שיוליך שפכים למכון טיהור בדרום הכנרת. לכן נחשף קטע ארוך וצר, שאורכו כ-3 קילומטרים. בקצה השטח שנחפר המתינה לחוקרים הפתעה נוספת, המתייחסת לתקופה הערבית. לדברי הרטל, בחלק הדרומי של השטח שנחפר אותרו גבולותיה של טבריה בשיאה. במאות ה-10 וה-11 התרחבה טבריה אל מעבר לחומות שהקיפו אותה בתקופה הביזנטית. חומות אלה הפרידו בין טבריה לשכנתה מדרום, העיר חמת. משנפרצו החומות, נכללה גם חמת בשטחה של טבריה.



קטע מהפסיפס שהתגלה בטבריה. הכנסייה אינה מוזכרת במקורות יהודיים או אחרים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו