בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המסע של ג'ון קולטריין

תגובות

רוב ענקי הג'אז השאירו חותם בגיל צעיר מאוד. לואי ארמסטרונג חולל מהפכה בגיל 22, צ'רלי פרקר עשה זאת בגיל 25. ג'ון קולטריין היה כמעט אלמוני עד גיל שלושים. הוא ניגן בכמה מתזמורות הג'אז הטובות של ראשית שנות החמישים, אבל לא התבלט. הוא אפילו נחשב, עד כמה שזה יישמע מופרך, נגן לא מקורי. "המקרה של קולטריין מוכיח דבר מעניין - אפשר להפוך לאחד המוסיקאים הגדולים ביותר אי פעם בלי להתחיל ככישרון יוצא דופן", קבע מחבר הביוגרפיה המוסמכת ביותר שלו, לואיס פורטר, על סמך ניתוח של הקלטותיו המוקדמות כנגן ליווי.

אבל מרגע שפרץ ב-1955 ועד מותו ב-1967 קולטריין עלה על מסלול התפתחות וצמיחה חסר תקדים בתולדות הג'אז. התחנה הראשונה שלו היתה החמישייה של מיילס דיוויס, שאליה צורף בגיל 29. "מהרגע הראשון שומעים שזה משהו אחר", אומר יוסי אקצ'וטי, מנהל מחלקת המוסיקה של "האוזן השלישית". "יש לקולטריין נוכחות. הוא תובע ממך את תשומת הלב, ממקד אותך בו. זאת היתה התגובה ב-1955, כשאנשים התחילו להתלחש. אבל זאת רק ההתחלה. בשלב הזה הוא עדיין לא מהפנט".

הנגינה אצל דיוויס, שיתוף הפעולה עם תלוניוס מונק ב-1957 (שהתרקם אחרי שדיוויס זרק את קולטריין מהחמישייה שלו בשל שימוש בסמים) והאלבום "Giant Steps" מ-1959 הפכו את קולטריין לסקסופוניסט המוביל של תקופתו. אבל העדנה המאוחרת יחסית רק העמיקה את התהליך המתמיד של לימוד ושיפור שקולטריין היה נתון בו. "היתה לו משמעת של רב-אמן", אומר אקצ'וטי. "יש עדויות על אנשים שביקשו להצטרף אליו לאימונים והבינו שאין להם סיכוי להחזיק מעמד".

הנה עדות של מבקר ג'אז אמריקאי על אובססיית האימונים של קולטריין, שלא פסקה גם בזמן ההופעות שלו: "הוא עזב את הבמה אחרי הסולו שלו, הלך לשירותים והמשיך להתאמן שם בזמן שהפסנתרן שלו ניגן. אחר כך חזר לבמה, השלים את הקטע, ושוב ירד לשירותים להתאמן. בסוף הסט הראשון הוא חזר לשירותים והתאמן שם עד שהסט השני התחיל".

התחנה הבאה במסע של קולטריין היתה הקמת הרביעייה הקלאסית שלו ב-1961, עם חטיבת קצב ש"ביעבעה תחתיו ואיפשרה לו להמריא", כדברי אקצ'וטי. בד בבד עם הקמת הרביעייה קולטריין החל לשלב השפעות ממוסיקה אפריקאית ומוסיקה הודית. הקטעים התארכו, בדומה לראגות הודיות; הסלסולים של קולטריין בסקסופון סופרן הזכירו כלי נשיפה מזרחיים. "בשלב הזה מתחזק האלמנט ההיפנוטי במוסיקה שלו. אתה מרגיש אותו נשאב, ואתה נשאב יחד אתו. ההוויה הרוחנית שאליה הוא שואף גורמת לך להיסחף.

"בכל מה שקולטריין עשה מסוף שנות החמישים ועד מותו מרגישים איך הוא מחפש", ממשיך אקצ'וטי. "הוא מנסה, בודק, מציף את האוזן באינפורמציה, ואם אתה מספיק איתו, אתה מוצא את עצמך מחפש יחד איתו. 'Giant Steps' היא כותרת מטעה במובן הזה. קולטריין עשה צעד אחרי צעד, הוא לא קפץ ולא צלל, ובכך הוא הדגיש יותר מכל מוסיקאי ג'אז לפניו את החשיבות של התהליך. המסע הוא הדבר החשוב, לא המטרה. וזה לא מסע לחלל, ואפילו לא מסע על אופניים. זה מסע רגלי. להיות בנוף מסוים, לחוות אותו, להתמזג איתו. מסע של פעם. מסע של אדם שצועד ברגל למרחקים ארוכים".

1965 היתה שנת מפתח נוספת. הרביעייה הקלאסית התפרקה, המוסיקה של קולטריין נהפכה חופשית יותר, הפעימה הקצבית שהעניקה לה בסיס קבוע היטשטשה עד שנעלמה לחלוטין, ויחד איתה נעלמו גם רבים ממעריציו של קולטריין, שלא עמדו באש הכאוטית שהתפרצה מאלבומים כמו "Ascension" ותודלקה ככל הנראה על ידי טריפים של אל-אס-די.

ב-1966 יצא קולטריין למסע הופעות ביפן, שבה, בניגוד לארצות הברית, קיבלו בתשואות קטעים שנמשכו 50 ו-60 דקות. ב-1967 הוא החל לתכנן מסע לאפריקה, אבל הסרטן שאובחן בכבד שלו סיכל את התוכניות. מותו הפתאומי הכה בהלם את עולם הג'אז, שנכנס בתגובה לתרדמת שנמשכה כמה שנים, עד שדור חדש של מוסיקאים צעירים שגדלו על קולטריין הפיחו בו חיים חדשים.

האם הוא הרגיש שסופו קרב ולכן זעק כך דרך הסקסופון שלו? ומה אם היה נותר בחיים, כיצד היה ממשיך אז המסע שלו? אלה כמה מהשאלות חסרות התוחלת שלא מפסיקות להישאל עד היום. 40 שנה אחרי מותו, נדמה שההאזנה למוסיקה של ג'ון קולטריין ממשיכה להיות אחת החוויות הדתיות העמוקות ביותר שפתוחות בפניו של אדם חילוני.



ג'ון קולטריין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו