בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"כי זה קרה והתרחש ונהיה והיה"

סיפורי ככה בדיוק

תגובות

רודיארד קיפלינג. תירגמה מאנגלית: תלמה אליגון-רוז. איורים: הלן וורד ורודיארד קיפלינג. הוצאת כנרת, 219 עמ', 79 שקלים

ב"סיפורי ככה בדיוק", בתרגומה החדש של תלמה אליגון-רוז, בולטים שלושה מאפיינים שנועדו לסייע לקלאסיקה הבריטית הזאת לילדים, אשר ראתה כבר כמה וריאציות בעברית, להיקרא עכשיו בעברית בקלות, בעניין ובהומור. במלים אחרות: לזמן לאוסף הסיפורים היפה הזה מאת רודיארד קיפלינג, שראה אור לראשונה ב-1902, ילדים ישראלים שנולדו על סף המאה ה-21; ילדים בני שש-שבע שטרם שמעו על קיפלינג, או על קולוניאליזם, אוריינטליזם ורוח-הזמן.

האלמנט הראשון בספר, שנועד לקרב את הטקסט לקריאה בת-זמננו, מיובא ממש כמו הסיפורים עצמם: איוריה הדומיננטיים של המאיירת הבריטית הלן וורד המלווים גרסה חדשה של "Just So Stories" בשפת המקור. איורים אלה מופיעים לצד איוריו המקוריים בשחור-לבן של קיפלינג, ועונים על הדרישה של ספרי הילדים בעשורים האחרונים לחוויה חזותית מפעימה בכל טקסט שמוגש להם.

האלמנט השני הוא הכרעותיה התרגומיות של אליגון, שבחרה לא להגביה את הטקסט ובכך לסמנו כקלאסיקה ספרותית שהוד-עבר נלווה אליה - אלא להלך על הגבול הדק בין גבוה לקריא, בין מתוחכם למשעשע, בין דידקטי למסקרן, בין טון סמכותי לטון אוהב ומגונן. וכל אלה, מבלי שהשפה תתנכר לקוראיה הצעירים. התוצאה היא סיפורים רהוטים, ספרותיים ומתוחכמים לעתים, ועם זאת קריאים, משעשעים וקולחים. ניכר בתרגום שאליגון ייחסה חשיבות רבה לקריאה-בקול של הטקסט, ולכך שלהורה יהיה נעים לקוראו באוזני ילד קטן. דבר זה מאפשר לקורא הצעיר לחוש הזדהות עם הנמען הרשמי של הסיפורים, אותו (או אותה, או אותם) "My best beloved", שקיפלינג פונה אליו ומרעיף עליו אהבה.

הנה הפתיחה של "החתול שהלך לבדו", אחד הסיפורים המוכרים ביותר בקובץ הסיפורים הזה שעניינם, כפי שמצהיר הספר: "בראשית כל הימים, כשהעולם היה כה חדיש-חדש". סיפורים אלה מעניקים הסברים מלאי מידע ודמיון ומשחקי מלים על תופעות שונות בטבע: איך קיבל הגמל דבשת, איך קיבל הקרנף את עורו, איך קיבל הנמר חברבורות וכו'. אלה הם כמובן הסברים-לכאורה, שהרי לשום פילון סקרן ולא-ממושמע לא באמת התארך החדק בגלל תנין רעב, אך בין לבין נחשפים המאזינים הקטנים למידע מסוג אחר: לתיאורי מרחבים גיאוגרפיים ואורחות חיים שהקסימו את בריטניה האימפריאליסטית בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20; מרחבי הקולוניות, ובעיקר אפריקה והודו, שמשכו והפחידו בפראות האקזוטית שלהם את מי שראו עצמם כנציגי הקדמה. "החתול שהלך לבדו" עוסק בבעל חיים שהוא מעין הכלאה מערבית של הפראי והמבוית.

הסיפור מבקש להסביר מדוע מצליח החתול, יותר מכל חיות הבית האחרות, לשמור על עצמאות ונבדלות יהירה, ובכל זאת זוכה מדי פעם ל"קישטא" זועם: "שמעי והקשיבי ושימי לב והאזיני; כי זה קרה והתרחש ונהיה והיה, הו, ילדתי הכי אהובה, כשחיות הבית והמשק היו עדיין חיות פראיות. הכלב היה פרא, והסוס היה פרא, והפרה היתה פרא, והכבשה היתה פרא, והחזיר היה פרא - הכי פרא שאפשר - והם הלכו בבדידותם הפראית ביערות הפרא הרטובים. אבל החיה הכי פראית מכל חיות הבר הפראיות היתה החתול. הוא הלך לבדו, וכל המקומות דומים בעיניו" (עמ' 170).

אליגון הצליחה לשמר כאן את הפתיחה הארכאית-אגדתית במתכוון של קיפלינג, את המניפולציות המשתעשעות עם השפה, וגם את הטון הפטרוני-הורי, הנענה באהבה גם לצורת הדיבור הילדית של המאזין הצעיר שלו.

בהשוואת התרגום למקור בולט האלמנט התרגומי השלישי, שנועד גם הוא להפוך את הטקסט לעכשווי: הדגשת סיפור המסגרת. בתרגומה של אליגון סיפור המסגרת נסוב על אב המספר לבתו האהובה סיפור אחר סיפור, במטרה ללמדה ולשעשעה, ובעיקר כדי להציג לפניה את האהבה שהוא רוחש לה. בחירתה של אליגון בנמענת יחידה ("ילדתי הכי אהובה") אינה מובנת מאליה: האנגלית מאפשרת כמובן כמה וריאציות, ובעצם מכילה את כולן. הבחירה ב"בתי האהובה" הופכת את פניית המספר להורית ואינטימית עד כדי כך שהיא נהפכת למעין עלילת-על, סיפור מסגרת שמקרין רגשות נעימים על הסיפורים עצמם. אהבה מטפחת-מגוננת זו נהפכה במהלך מאה השנים שעברו מאז יצא הספר בראשונה לרגש הכרחי בספרות הילדים, והדגשתה כאן תורמת לאטרקטיביות של הספר כיום.

כדי להדגיש עוד את החום והאהבה העוטפים את הסיפורים הוסיפה המתרגמת דברי פתיחה שבהם הרחיבה ופירטה: "את הסיפורים האלה סיפר קיפלינג לשלושת ילדיו כששהו בניו יורק בשנת 1899 אלא שאותה שנה קסומה הסתיימה בטרגדיה, כשבתו הגדולה ג'וזפין מתה, והיא רק בת שתים עשרה. בשנת 1902 הוציא אותם לאור כשהוא מסתיר בחדוות הסיפורים את כאבו המר על מות בתו האהובה. הפנייה אליה נרמזת בכינוי 'ילדתי הכי אהובה', וכך הוא עוטף אותה באהבה (...) ומנציח כך את הקסם ואת העומק היחסים שבין אב לבתו הקטנה" (עמ' 10).

את הכמיהה העצובה הזאת לילדות אבודה המרחפת מעל לסיפורים, שאליגון מייחסת אותה בהקדמתה למות הבת, ברצוני להבין בצורה נוספת, שקשורה גם היא לביוגרפיה של קיפלינג: לגעגועים לגן העדן של ילדות רומנטית בנוסח אנגלו-הודי, לגן העדן ב"מרחב הפראי", לפני המפגש הקשה עם מוסרות החינוך הבריטי.

קיפלינג נולד בבומביי ב-1865, וכבנים רבים להורים בריטים ששירתו בקולוניות כפקידי האימפריה הוא טופל בילדותו בידי מטפלות ומשרתים הודים שהרעיפו עליו אהבה, ודיבר הינדית ואנגלית. הוריו, כאנגלו-הודים רבים, לא רצו שילדיהם יאמצו את הודו כמולדתם, שלחו אותו ואת אחותו הצעירה טריקס לקבל "חינוך נאות" באנגליה, ושם הם התגוררו אצל משפחה אומנת.

על פי עדויות קיפלינג ואחותו, עורר המעבר לבריטניה חוויית נטישה ועקירה קשה. בני המשפחה האומנת התעמרו בקיפלינג ופינקו את האחות בתקווה שזו תינשא לימים לאחד מבניה. ממש כמו סופר בריטי ידוע נוסף, ה"מ מונרו (המוכר בשם העט "סאקי"), שנות חניכה טראומטיות אלה סיפקו לקיפלינג חומרים לסיפורים מלאי זעם, שנאה ונקמנות, ממש באותה מידה שהילדות המוקדמת פירנסה סיפורים מלאי חום ושמחת חיים. סיפורי "ככה בדיוק" נמנים עם סיפורי הילדות המוקדמת: הסיפורים, שנכתבו בהשראת מעשיות הודיות ודרום אפריקאיות קיבלו מידי קיפלינג תוספת פרודית ברוח התרבות הוויקטוריאנית. הפרודיה כאן מכוונת בעיקר נגד החינוך הוויקטוריאני הנוקשה, ומדברת בשבחי הדמיון, השעשוע והרגש הלא-מעודן: שנאה, קנאה, סקרנות, דורסנות וכו'.

קיפלינג חזר להודו כשמלאו לו 17 והתמנה לסגן עורך בעיתון בריטי בלאהור. בתוך שלוש שנים כבר יצא לו שם כעיתונאי, סופר ומשורר. בגיל 25 כבר זכה לפרסום רב לאחר שכתב יותר מ-70 סיפורים קצרים, שירים ורומנים. עד 1901 פירסם את שני "ספרי הג'ונגל" (ספר הג'ונגל הראשון התפרסם ב-1894, והשני ב-1895), תריסר אסופות שירים, סיפורים ודיווחי עיתונות ואת הרומן שלו לבני הנעורים "קים". ב-1907 זכה בפרס נובל לספרות והיה לסופר האנגלי הראשון שזכה בו. בשיא תהילתו נחשב למשורר האימפריה הבריטית, מי שכתב ופיאר את "נטל האדם הלבן", המביא אל מחוזות הפרא את ערכי הציביליזציה.

כתיבתו של קיפלינג לילדים עסקה בעיקר בחוויה האימפריאליסטית בהודו, במתחים ובסתירות שבה, בפיתויים ובסכנות שלה. זה בולט כמובן ב"ספר הג'ונגל" וב"קים", שמי ייתן ויזכו גם הם לתרגום חדש לעברית. כתיבתו מציינת שלב חדש בכתיבה האימפריאליסטית: לא עוד יציאה מאמא אנגליה לגילוי מחוזות חדשים, אלא סיפורים על "הדור השני לאימפריאליזם", בהודו לאחר המרידה הגדולה של 1857. יצירתו למבוגרים ולילדים כאחד שמה דגש על יחסי הגומלין החשדניים בין הפולש לנפלש, הנוכחות הזרה של הפולש ודמותו החצויה כחצי-אנגלי. מוגלי, גיבור "ספר הג'ונגל", הוא דמות כזאת. דמות הקולוניאליסט המאוחר היא דמות הרואית-טראגית היות שהיא אינה שייכת לשום מקום, והיא מבשרת את תחילת הקריסה של האימפריה.

מעמדו הקאנוני של קיפלינג כמשורר האימפריה וקולו הסמכותי התערערו עם היחלשותה בשנות ה-20 וה-30, והפקפוק בהערכה הספרותית של יצירתו החל כבר בשנות חייו האחרונות. בשל התנכרותו המזלזלת והארכי-שמרנית למגמות ולרוחות החדשות שנשבו בבריטניה, החל קיפלינג להיתפס כשריד נטול חיים של עולם נכחד. עם זאת, כתיבתו לילדים שרדה בקלאסיקה הבריטית על אף המסרים הקולוניאליסטיים הבוטים שבה. בתרגומה העכשווי של אליגון ספק אם הילדים הישראלים והוריהם יתנו עליהם את הדעת.

Just So Stories / Rudyard Kipling



איורים של הלן וורד, מתוך הספר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו