בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ילד חדש מופלא

"ילדי השמש"

תגובות

"ילדי השמש" הוא הסרט התיעודי המרשים ביותר שהופק בישראל בעת האחרונה. ערכו של הסרט, שביים רן טל והוא מוקרן כעת בסינמטק תל אביב, נובע בראש וראשונה מבחירותיו הצורניות. רק על מעט סרטים תיעודיים מקומיים, גם כאשר הם רציניים ומרתקים, אפשר לצאת בהצהרה כזאת.

סרטו של טל - שעם סרטיו הקודמים נמנה "דרך בן צבי 67", שתיאר בישירות סגפנית ונועזת את שגרת העבודה במכון לרפואה משפטית באבו כביר - עוסק בדעיכתו של חלום התנועה הקיבוצית. הוא בוחר לעסוק בנושא הזה דרך הטיפול ביחסו של הקיבוץ למושג המשפחה ולמקומו של הילד בתוכה.

במשך הסרט מראיין טל שורה של יוצאי קיבוצים המתמודדים עם הטוב והפוגע, הזיכרונות והצלקות שסגנון חייהם הצעירים הותיר בהם. סוגיית החיים בבתי הילדים עולה לדיון מרכזי, וכפועל יוצא ממנה יחסם של המרואיינים למושגים כמו אבא ואמא, משפחה ופרט, גאוות יחידה והתבטלותו של האני בפני הקולקטיב. הם דנים בנושאים האלה לא רק בהתייחסותם לעברם שלהם כילדים שהתבגרו בקיבוץ, אלא גם בהקשר של התפתחותם הרגשית ויחסם לילדיהם שלהם. במישור הרחב ביותר של הסרט הם דנים במורשת של התנועה הקיבוצית, מוקיעים אותה, מתרפקים עליה, מתגעגעים אליה וסופדים לה.

האמביוולנטיות מנחה את סרטו של טל; זו האמביוולנטיות שמאפיינת כל ביוגרפיה אנושית פרטית או קולקטיווית, את הזיכרונות שמלווים אותה ואת הניסיון להבין אותה, ללמוד ממנה ולייצג אותה. כדי לבטא את האמביוולנטיות הזאת בוחר טל לעצב את סרטו באופן שכל כולו אמביוולנטי; מלבד סדרה של דיוקנאות רבי חן, המופיעים בסוף הסרט, המרואיינים אינם נראים בסרט. רק קולותיהם נשמעים, ומולם מציב הסרט רצף של סרטי חובבים שצולמו במספר רב של קיבוצים, והם מאיירים, מתייחסים, לעתים משלימים ולעתים נוגדים את דברי המרואיינים שנשמעים בפסקול.

העבודה הזאת, שטל יצר עם עורך הסרט, רון גולדמן, מבוצעת בצורה מיומנת ומחוכמת להפליא. היא מייצרת את הדיאלקטיקה של שני סוגי עבר, שני סוגי זיכרון, שני סוגי תיעוד ושני סוגי מציאות, זו שהיתה וזו שיוצגה, שהסרט כולו נשען עליה. ומהדיאלקטיקה הזאת - מהדיון התמידי שמתקיים בסרט בין מה שנשמע למה שנראה - נבנה הדיון בדיאלקטיקה האידיאולוגית של הסרט; זו שממנה צמח החלום האידיאולוגי של יצירת ילד חדש ואדם חדש, שכל המרואיינים בסרט נחשפו לו והיו חלק בהתהוותו.

הופקו כבר בישראל מספר לא מבוטל של סרטים תיעודיים ועלילתיים שעסקו בתנועה הקיבוצית, פארה ודעיכתה. זהו אחד הטובים שבהם בגלל הטון השקול והנבון שמנחה אותו. אחרי ככלות הכל, מדובר כאן באחת ההוויות המכוננות של התנועה הציונית. "ילדי השמש" מטפל בהוויה הזאת ברצינות, בתחכום, בהגינות ובקדרות שהיא ראויה להם. סרטו של רן טל הוא בו בזמן עדות לה, מחקר בה, יצירה המצדיעה לחזון האנושי והחברתי שהיה גלום בתוכה וקינה על הכאב שיוצרת התנגשותה של הנפש האנושית בחזון הזה.

• • •
"ילדי השמש". בימוי: רן טל; עריכה: רון גולדמן; מוסיקה: אבי בללי

לביקורות סרטים נוספות



"ילדי השמש". האמביוולנטיות מנחה את הסרט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו