שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אייל טואג
יותם פלדמן, צילום:
אייל טואג
יותם פלדמן, צילום:

"האינתיפאדה הדרוזית כבר החלה", אומר חבר הכנסת הדרוזי סעיד נפאע, שהתמנה מטעם מפלגת בל"ד, במקום עזמי בשארה. "אם תסתכל על מה שקורה היום בדלית אל-כרמל ובעוספייה, על הפקעת עתודות הקרקע האחרונות, על צווי ההריסה שמונחים על צווארם של צעירים שחלקם חיילים משוחררים, תבין שהתנגדות היא בלתי נמנעת. אם המדיניות הזאת לא תיעצר, תהיה שפיכות דמים בעוספייה ובדליה, כפי שהיתה בבית ג'אן ב-87' כשניסו לממש את אותה מדיניות הפקעה".

נפאע, בן 54, עורך דין שכותב סיפורים קצרים בזמנו הפנוי, הצליח להכעיס השבוע את הממסד הביטחוני, כשנפגש עם צמרת ההנהגה הסורית יומיים לאחר הדיווח על חדירת מטוסי חיל האוויר הישראלי למדינה. בתגובה הכריז השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, בכל כלי התקשורת, כי המשטרה תעמיד את נפאע לדין על היציאה לסוריה.

"אני אקל עליו את המלאכה", מגיב נפאע, "אם החסינות שלי תעמוד בפני העמדתי לדין, אני אוותר עליה ואהיה מוכן לעמוד לדין. יש לאנשים זכויות שמוכרות בכל מדינה נאורה, וכשאוזני הממסד אטומות בפני מימוש זכות שכזו, לא נותרת לאנשים דרך אלא להילחם נגד האטימות הזאת, גם אם המחיר הוא מלחמה עיקשת בשרירות לב של שר זה או אחר".

דיכטר, מצדו, מסר ל"הארץ" כי אכן יש כוונה לפתוח בחקירה נגד נפאע בהתאם למדיניות היועץ המשפטי. בעיני השר, חסינותו המהותית של נפאע לא עומדת לו בכל הקשור לביקור במדינת אויב. דוברות המשטרה אישרה כי המחוז הצפוני במשטרה החל לאסוף חומר על ביקורו של נפאע בסוריה, ושזה יועבר לראש אגף חקירות ומודיעין שיורה על פתיחת החקירה.

להרוס את הסכר

הדרוזי הרדיקלי ביותר בכנסת הצטרף למשלחת של 300 אנשי דת דרוזים שנועדו עם בני דתם בסוריה. הוא השתתף בקבלות פנים שנערכו לכבודם בכל המדינה, ונועד עם סגן נשיא סוריה, פארוק א-שרע, וסגן שר החוץ, פייסל מקדאד. לדבריו, א-שרע התייחס בשיחתם הפרטית לחדירת מטוסי חיל האוויר למדינה. "א-שרע סבר שזו התגרות וניסיון להרים את המורל של הצבא לאחר תוצאות מלחמת לבנון. התגרות שמשלבת עמה גם ניסיון של ישראל לבדוק מסלול שיגיע לעיראק".

אנחנו נפגשים במשרדו, חדר מאופק למדי שנמצא בצדו השני של ביתו, בית אבן צנוע במרכז בית ג'אן. הוא מרצה את דבריו באטיות, בעברית ספרותית ועשירה, מאריך בדוגמאות מההיסטוריה הדרוזית.

מה היתה מטרת השתתפותך במשלחת?

"המשלחת הזאת מנסה להרוס את הסכר שממשלת ישראל בנתה מסביב לדרוזים, ולהדק את הקשר עם סביבתם הטבעית. עמדת המוסדות הישראליים בנושא הזה לא מובנת לי; אם נראה שרק לפני עשור או שניים עשו היהודים מהומה עצומה מסביב לסכר שנבנה סביב יהודי ברית המועצות, אז זו שאלה שעד היום קשה לי למצוא תשובה עליה - למה מה שטוב ליהודים, לא יכול להיות טוב לדרוזים".

ובכל זאת, זו היתה משלחת שביקרה במדינת אויב.

"אם תפרוץ מלחמה, אנחנו גם נחוש את תוצאותיה, כל הערבים במדינה, לרבות הדרוזים. לכן חשוב לי לדעת כחבר כנסת כיצד רואים זאת הסורים. שמחתי מאוד לשמוע שהבחירה שלהם באסטרטגיית השלום היא איתנה ואמיתית, החזרת האדמות שנכבשו ב-67' לרבות האדמות הלבנונית והפלסטיניות, ושהם מוכנים לכונן שלום עם מדינת ישראל".

ואם לא יהיה שלום, אלא מלחמה, הדרוזים יודעים באיזה צד הם?

"הם צריכים לא להתלבט בכך, במובן זה שהם חלק מהמיעוט הערבי במדינה, והם חלק מהעם הפלסטיני וחלק מהאומה הערבית. לא צריכה להיות כל התלבטות על כך. כשישראל תקבל את יוזמת השלום הערבית, תיסוג מהאדמות הכבושות ותחזור לקווי 67', אף אחד אחד לא יצטרך לדאוג לחיים המשותפים".

נפאע, אב לתשעה, מנסח את דבריו הפרובוקטיוויים בזהירות ובהסתייגות. התבטאויותיו רחוקות מאוד מאלה של בשארה, שישראלים רבים כל כך אהבו לשנוא. ועם זאת, הוא מודע לתוכנן הנפיץ ועומד מאחוריהן.

הוא נולד בבית ג'אן למשפחת איכרים, חסרת תודעה פוליטית לדבריו, אך מודעת לשורשים הערביים של הדרוזים. משפחתו היתה דתית, וכמה מהמנהיגים הדתיים הבולטים של העדה השתייכו אליה.

"עד בית הספר היסודי אני זוכר שהטמעתי את כל מה שלימדו אותי - שאני ישראלי לכל דבר ועניין. אני אפילו זוכר שבחרו אותי בכיתה ו' לברך בשם בית הספר בטקס יום העצמאות. זה רק מראה כמה יכולה להיות עמוקה ההפנמה של מה שסיפרו לנו במערכת החינוך. הדגישו למשל את הקשר הקיים בין יתרו למשה, עד כדי כך שאימצו בספרי הלימוד את הגרסה שיתרו חיתן לכאורה את בתו עם משה, בשעה שלפי האמונה הדרוזית יתרו בכלל לא הקים משפחה בכל גלגוליו. זה עורר זעם רב, בעיקר בקרב הדתיים, והפסיקו ללמד את הנושא הזה".

מתי קרה המפנה התודעתי שלך?

"שנה לפני שנכנסתי לתיכון, התחלתי לראות את הסתירות. לא הבנתי איך יכולים לגדל אותך כאילו שאתה ישראלי, ואתה צריך להתגייס לצבא ולהגן על האדמות שלך, כשהממשלה מפקיעה את אדמות המשפחה שלי. פתאום אני רואה שמפקיעים את האדמות של אבא שלי, שהוא פלאח. צחוק הגורל הוא שהפקיעו מטעמי ביטחון חלקת אדמה ששייכת לבית ג'אן באזור החולה, כי חשבו שעיבוד האדמה של הורינו פוגע בביטחון המדינה בגלל הקרבה לגבול הסורי. עד מהרה התברר שהצעירים הדרוזים שמתגייסים לצבא מתאמנים על אותה אדמה.

"זו היתה נקודת המפנה שבה התחלתי לעכל ולהבין את הדברים, ולהבין שלא זו הדרך שבה אני צריך ללכת. בגיל 13-14 התחלתי לראות את הדברים לאמיתם, להבין שאני בעצם ערבי, ושהמדיניות שמנסה למחוק את השייכות הערבית של הדרוזים היא מדיניות שיש להילחם בה".

שלוש שנים בגיהנום

אין מנהיגות

לכן החלטת לא להתגייס לצה"ל?

"כן. כשגייסו אותי לצבא אמרתי שאני ערבי-פלסטיני ואני לא מוכן לשרת. שפטו אותי, יחד עם 70 סרבנים דרוזים אחרים, לחודשיים מאסר בכלא שש".

לדברי נפאע, גיוס החובה לא רק מפר את החוק הבינלאומי, שקובע כי אין לגייס קבוצות מיעוט, אלא גם יוצר שבר באמונה הדרוזית, שבלבה נטוע רעיון גלגול הנשמות. "לפי האמונה, דרוזי שחי בישראל יכול להיות אח, כתוצאה מגלגול קודם, של דרוזי בכל מקום אחר בסוריה או בלבנון", הוא מסביר.

בכלא, הוא מספר, סירב להישמע לפקודות הסוהרים ולכן הוכנס לבידוד ולצינוק, שם הכריז על שביתת רעב שנמשכה שבוע. צה"ל העביר את נפאע לבדיקה פסיכיאטרית, אך בעקבותיה הוחלט לא לשחררו. הוא ברח וחי כעריק.

"במשך חודשים נרדפתי וברחתי מהמשטרה הצבאית. היו מגיעים בלילה לבית שלי, ונאלצתי לקפוץ מהקומה השנייה או לישון בכרמים, עד שלבסוף תפסו אותי ובית דין צבאי שפט אותי לתקופה של שישה חודשים, שאותם ריציתי בכלא ארבע".

איך עברה עליך תקופת המאסר?

"אין ספק שהיו רגעים קשים. אני זוכר שלא רציתי שההורים שלי יבואו לבקר אותי, ועמדתי על כך שלא יהיו ביקורי משפחה. כשיצאתי מהכלא ניסו שוב לשבור אותי, לצרף אותי למחזור טירונים ועמדתי על שלי. הפעם לא היו צריכים לכלוא אותי, הייתי בבית חולים בגלל מחלה שקיבלתי בכלא, אולי בגלל העכברים שדילגו על פנינו כשישנו. את שארית תקופת השירות ביליתי בעבודות מטבח ורס"ר עד שהשתחררתי. ביליתי את שלוש השנים האלה בגיהנום אחד גדול".

מה דעתך על רוב הצעירים הדרוזים שמתגייסים ואפילו נשארים בשירות קבע, גם כיום כשמחיר הסרבנות נמוך בהרבה?

"אני לא חושב שרבים עושים את זה מתוך אמביציה, אלא בעיקר מחוסר ברירה בסיטואציה של גיוס חובה ושל מאבק קיומי על פרנסה. אם לוקחים לצעירים הדרוזים את כל מקורות הפרנסה - את האדמות, הכפרים, מרחיקים אותם מאזורי התעשייה - אז מה נותר להם חוץ מהשירות הצבאי. אני יכול להבין את זה, גם כשדברים מגיעים עד כדי בגידה, עד כדי מעשים שהם בזויים בעיני".

זה מתסכל אותך?

"זה מדרבן אותי".

מה היית מרגיש לו היית יודע שחיילים דרוזים מתעללים בפלסטינים בשטחים או בבתי הסוהר?

"אין התעללות של דרוזים, לא באסירים ולא בפלסטינים. יש התעללויות של כל חיילי צה"ל. גם המתנדבים לשירות בצה"ל מיתר העדות נוהגים כך. זה לא קשור להשתייכות או לזהות - כפי שיכול להיות חייל יהודי ברוטאלי יכול להיות חייל דרוזי ברוטאלי".

הרג לא יכול לשמח

עם שחרורו החל נפאע ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב, "כדי שאהיה חופשי להתפרנס מבלי להיות תלוי בממסד הישראלי". בין היתר טיפל בתיקים של אסירים ביטחוניים ובעתירות הקשורות בהפקעת אדמות. "למדתי שבישראל יש לא רק משפט אלא מדיניות משפטית; השופטים מקבלים החלטות על בסיס חומר סודי שהם מקבלים בעיניים עצומות. בדיונים בעניין הפקעת אדמות, ובעיקר הריסת בתים, לא מספקים לכפרים את תוכניות המתאר, ומצד שני הורסים בתים שנבנו מחוץ לתוכנית או שמטילים קנסות מופקעים".

עד שנות ה-90 היה נפאע פעיל בחד"ש, ובשנים 92'-93' כיהן כראש מועצת בית ג'אן. "האמנתי עד מעמקי נפשי בקומוניזם. אבל קריסת ברית המועצות שימשה חומר למחשבה שנייה, והפן הלאומי במחשבה שלי גבר, כך שהצטרפתי לדרכה של בל"ד".

האם הפלסטינים, שרבים מהם רואים בדרוזים בוגדים, מעוניינים בכלל בסולידריות שלהם?

"יש חשד, שיכול להיות תוצאה טבעית של תהליך שנמשך 60 שנה. היות והדרוזים משרתים בצבא, אז יכול להיות שחלק מהעם הפלסטיני יראה בהם אנשים שמשתפים פעולה. אבל כשאני דוגל בלאומיות הערבית, אני לא דוגל בה כדי לרצות מישהו, אני דוגל בה כי אני ערבי, ומישהו אחר הוא לא יותר ערבי ממני.

"זה לא תלוי ברצון שלהם. כשהדרוזים במאה האחרונה נלחמו נגד העותמאנים, נגד הצרפתים, נגד האנגלים או נגד התנועה הציונית לפני 48', הם נלחמו בלי אישור של אף אחד. הם נלחמו כחלק מהאומה הערבית. אז יש חלקים שאומרים שאנחנו בוגדים. אז שיאמרו. אז מה. כמו שיש חלקים שאומרים שאנחנו לא ערבים".

דרוזים מחוץ לבל"ד מותחים ביקורת על ההזדהות עם סוריה והפנייה אליה. האם אתם לא שוכחים להיות ביקורתיים כלפי סוריה?

"אמרתי שמה שדרוש זה דמוקרטיה, אבל אין סתירה בין מחלוקות לבין הידוק הקשר עם העם הסורי, שאני וגם הוא למעשה חלק מהאומה הערבית. אני לא רואה שום ניגוד. אם אני מבקר בסוריה, זה לא אומר שאני מסכים לכל מה שעושה סוריה. מה שלי יותר חשוב זה החצר שבה אני פועל, שזו החצר של הערבים במדינה. ובחצר הזאת, אני מאמין עד עומק נפשי שבתור אדם ששייך לאוכלוסייה שלא היגרה לארץ הזאת, אלא נמצאת בה, ומדינת ישראל היא מי שבאה לאוכלוסייה, אז אני מאמין שמגיע לה שוויון מלא, ושוויון כזה לא יתממש אלא אם המדינה תהיה מדינת כל אזרחיה".

ב-2001 הקים נפאע את תנועת הדרוזים החופשיים, תנועה דרוזית-לאומית, שביקשה להשיב את הזהות הערבית-פלסטינית לדרוזים ולתמוך בסרבנים בני העדה. "היום אני מתחיל לראות את פירות המאבק שהחל לפני עשר שנים. כיום, כשאתה רואה את אחוז הצעירים הדרוזים שחוזרים לשורשים שלהם, זה מאוד מרצה אותי, כשאני רואה שהצלחנו לפרוץ את הסכר שניסו לבנות בינינו לבין הערבים".

ועדיין אחוז גבוה מהדרוזים מתפרנס משירות קבע בכוחות הביטחון וח"כים משתלבים במפלגות ציוניות ואפילו מבטאים עמדות ימניות. אתה באמת מאמין שהשפעתם?

"אני רואה את האנשים האלה כקורבנות של מדיניות, אנשים שתעו בדרכם. אבל שומעים גם דברים אחרים - הרבה אנשים ששירתו בצבא אומרים שאחרי שניסו את זה, זה לא העתיד שהם רוצים לילדיהם. אני רוצה להגיד לך שהמתוסכלים ביותר הם הקצינים המשוחררים, לכן לא פלא שתמצא קצין משוחרר בלב כל המאבקים של העדה בכל המישורים. כשטיפלתי בבעיית האדמות של עוספייה ודליה, הדוברים שם הם דווקא קצינים משוחררים, ואתה מרגיש כמה הם מתוסכלים. הם נתנו את כל חייהם לצבא, ואז השתחררו וגילו את מציאות הקיפוח בלב החיים שלהם".

אז למה הדרוזים לא יוצאים לרחוב?

"זה תהליך. הוא לא קל ולא בן יממה. יש ניסיונות חוזרים ונשנים והכוונה תמומש".

האם אתה מוכן לקרוא לדרוזים להתקומם?

"אם אגיד לך שאני מעוניין בהתקוממות, זה לא יהיה נכון, זו הסתה. אבל אם אגיד שהמאבק יהיה עיקש כדי שהמדיניות תשתנה, זה יהיה נכון. הדרכים לכך הן רבות ומרובות, ויכולות להגיע עד כדי הפגנות אלימות".

אתה רוצה שזה יגיע לכדי כך?

"אין לי תחביב כזה. אם המדיניות הזאת תימשך אין ספק שיהיה עימות, וההיסטוריה מלמדת שכשמים מגיעים עד נפש יש התקוממות. כבר היתה שפיכות דמים בירכא. כן היתה שפיכות דמים. לא הריגה, אבל אנשים משני הצדדים נפצעו, זה היה בירכא, זה לא חלום חיי אבל זה בלתי נמנע".

פגיעה של פלסטינים במתנחלים משמחת אותך?

"בפן האנושי הרג לא יכול לשמח אף אחד, יהיה אשר יהיה. אבל אין לי מה להתערב בזכותו של עם נכבש, והוא מותקף, להגן על עצמו באמצעים שהוא יראה לנכון, וכל הישג נגד הכיבוש ונגד התוקפנות משמח אותי".

והישגי חיזבאללה במלחמת לבנון?

"אם חיזבאללה פוצץ טנק מרכבה ונהרגו כך וכך חיילים, אני חושב כאדם שחבל על אנשים שנהרגים בשני הצדדים. אבל אני רואה את זה במאקרו, וחושב שאין ספק שהמלחמה וההישגים שחיזבאללה השיג בה מסמנים דרך שמראה כי הכוח הצבאי לא יכריע סכסוכים".

yotams@gmail.com

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ