בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תפילה עדינה

יונתן רזאל, אריאל הורוביץ, יובל גורביץ' ו"Malox"

תגובות

זה קורה לעתים די נדירות. הרדיו מנגן שיר לא מוכר של אמן לא מזוהה, והאוזן, שבדרך כלל משתעממת ממה שמשמיעים בגלגל"צ, מזדקפת פתאום בסקרנות - מי זה?

זה יונתן רזאל, לשיר קוראים "את פניך", והוא לקוח מתוך האלבום החדש והיפה "סך הכל", שכביכול לא אמור לדבר אל לבו של מאזין חילוני; זה נותר לרוב אדיש כלפי זרם שירי האמונה, שצובר לאחרונה פופולריות רבה (ולראיה - ההצלחה המפתיעה של עובדיה חממה, שקיבל לאחרונה אלבום זהב).

רזאל הוא חוזר בתשובה וכל השירים באלבומו החדש הם שירי אמונה מובהקים. המלים של כמה מהם לקוחות מהמקורות, ושירים אחרים הם גרסאות חופשיות של רזאל לטקסטים מהתנ"ך והתפילה. הקטע הפותח, "ואני תפילתי", הוא שיר כזה: הוא מתבסס על פסוק מתהלים כדי ליצור דיאלוג מפתיע בין אדם לאלוהים, שבו שני הצדדים מבקשים להתקרב זה לזה, שני הצדדים זקוקים זה לזה, ולא רק האדם זקוק לאל ומבקש אותו.

אבל ההומניזם של רזאל הוא לא הסיבה המרכזית לכך ש"סך הכל" הוא אלבום שובה לב. יופיו העיקרי טמון במוסיקה. רזאל ניגש לשירים בענווה, מתוך כמיהה ברורה לפשטות, כפי שניכר היטב בשירה הצנועה שלו. אבל בו בזמן יש עושר גדול בלחנים שלו, שאפשר לשמוע בהם הדים למוסיקה של סטיווי וונדר, ניק דרייק, "רדיוהד", קית ג'ארט, ארז הלוי, אלון אולארצ'יק וגם אביתר בנאי, שהפיק את האלבום החדש.

כמו אצל היוצרים הללו, במוסיקה של רזאל יש רגישות גדולה ובעיקר תחושה חזקה של זרימה: המנגינה שטה בין תחנות רבות בתנועה טבעית מאוד ועם זאת לא לגמרי מפוענחת. גם המעטפת הצלילית של האלבום מרשימה, ובעיקר עיבודי כלי המיתר (רזאל הוא צ'לן במקור, אף שכאן הוא מנגן בפסנתר). קשה להאמין שיצירה עדינה כל כך תשבור קופות בחנויות התקליטים (אף על פי שאחרי ההצלחה של חממה אי אפשר לדעת), אבל "סך הכל" הוא אלבום יפה מכדי שיישאר נחלת מעטים.

יונתן רזאל - "סך הכל". התו השמיני

אמונה שלמה

גם "זמן אמת", האלבום החדש של אריאל הורוביץ, כולל כמה שירי אמונה, אם כי חילוניים יותר; אמונה של אדם שהרגעים הקשים שעוברים עליו יחלפו, ויבואו ימים טובים יותר ("תמיד תאמין בימים שיבואו"). ולא זו בלבד, אלא שהוא אף עשוי להפיק תועלת מעתות המשבר ("כל הרגעים הקשים בחיים, צריך לומר להם תודה").

קשה להתלהב מהרעיונות הפשטניים האלה, אף על פי שבכתיבה של הורוביץ יש כרגיל מעט יומרה והרבה חן, תכונה שמצילה במידת מה את שירי האמונה שלו. ובכל זאת, מאחר שכישרונו הגדול של הורוביץ הוא בטוויית סיפורים קטנים (אני עדיין חושב ש"רנה" הוא שיר גדול, גם אחרי מיליון השמעות ברדיו), עולה מאליה השאלה מדוע אין באלבום החדש עוד שירים מהסוג הזה. הסיפורון המובהק היחיד שנמצא כאן, "הנוצרי", הוא שיר מצוין, עם טקסט חזק (גם אם לא מובן לחלוטין) ומנגינה רנדי-ניומנית מקסימה.

אבל אם הבחירה של הורוביץ - להרפות מהסיפורים לטובת כתיבה שאין בה הריחוק (הטוב) של הסיפור - נדמית בתחילה מוטעית, הרי במחצית השנייה של האלבום היא זוכה להצדקה, והיא נעשית משכנעת יותר ויותר ככל ש"זמן אמת" מתקרב לסופו. אחרי שבשירים הראשונים הורוביץ הזכיר קשיים ומשברים אבל לא הרחיב, בשירים האחרונים הוא נכנס לפרטים - וזה מתחיל להיות מעניין. בכמה מהשירים - ובעיקר בשיר הסיום "שיר לא מסובך" (בעל המלודיה הנפלאה) - הוא משרטט תמונה מרשימה ומעוררת הזדהות של זוגיות במשבר, של בדידות ושל משיכה אל מקומות יצריים ואפלים, שהורוביץ לא הרבה לשוטט בהם עד עכשיו.

כך שגם אם אפשר להצטער על חסרונם של הסיפורים הקטנים, נדמה שהורוביץ מספר ב"זמן אמת" סיפור אחד גדול. ונראה כי הסיפור הזה מתחיל בסוף האלבום ונגמר בתחילתו. נקודת הפתיחה שלו היא הכאב הגדול של השירים האחרונים ונקודת הסיום היא שירי האמונה של הפתיחה, שכעת, אחרי שהכאב שהוליד אותם תואר ונפרט, נשמעים פחות נאיוויים ויותר מוצדקים.

אריאל הורוביץ - "זמן אמת". התו השמיני

לא נח לרגע

יובל גורביץ' בן 56. שומעים את זה היטב בקול נייר הזכוכית שלו. אבל מי שראה אותו משתולל בהופעות של להקות רוק אלטרנטיווי במועדונים הכי מטונפים של תל אביב, יודע שבנפשו הוא עדיין איש צעיר. ומאחר ששירים מבטאים את הנפש ולא את הגיל הביולוגי, לא מפתיע להיווכח שהאלבום החדש של גורביץ', "עורב", הוא דיסק בתזוזה מתמדת. כל שיר של גורביץ' מלא בפעלים שמציינים תנועה. תקום ותלך, תרוץ אחריה, הכל הולך כשאין לאן, חולף עובר יותר מהר בתנועה, לאן שלא נבוא לאן שלא נפנה, עובר לעוד מקום, ושוב הגעת ממרחקים, אלך לי למקום יפה וטוב - אלה רק כמה משפטים מתוך השפע הדינמי הבלתי נדלה שנמצא בשיריו. גורביץ' לא נשאר רגע במקום אחד, לא בחיים (הסיפור שלו עובר בין השאר באוסטרליה ובהודו) ולא בשירים. הוא מחפש, נופל, קם, ממשיך ללכת, חושב שמצא, מגלה שטעה ושוב יוצא לדרך. לא קל לעקוב אחריו, אבל מרתק לנסות.

כיאה לגילו הרוחני, גורביץ' מעדיף לעבוד עם מוסיקאים צעירים ממנו בהרבה. את האלבום הראשון שלו, שיצא ב-2003, הוא הקליט בהפקתו של אסף שריג, ואת האלבום הנוכחי הפיק ספי אפרתי, שמנגן עם רם אוריון ו"בלקפילד". האלבום הראשון ביטא את המשיכה הטבעית של גורביץ' לרוקנרול פרוע, ואילו "עורב" הולך בדרך יותר אקוסטית. זאת בחירה חכמה, גם משום שהיא מבליטה את כישוריו של גורביץ' כמלחין ולא רק כאנרג'ייזר וגם משום שהיא יוצרת ניגוד פורה בין התנועה הבלתי פוסקת של הטקסטים לבין המוסיקה המיושבת יותר. מיושבת זאת כמובן הגדרה יחסית. גם בשירים הכי אקוסטיים של גורביץ' לוחשת איזו גחלת אנרכיסטית, וכשהוא מחליט לתת בראש, כמו ב"הכל בגללנו" או בשיר השנאה לתל אביב "חול", הוא מוכיח שעורבים אמיתיים לא שוכחים איך לקרקר גם כשהם מתקרבים לגיל 60.

יובל גורביץ' - "עורב". אירסיי

סיפורי עמים

הסקסופוניסט אייל תלמודי והמתופף חגי פרשטמן משתייכים לקבוצה הולכת וגדלה של מוסיקאים צעירים שלא תוחמים את עצמם בגבולותיו של סגנון אחד. הם מרגישים בבית בג'ז חופשי, רוק אלטרנטיווי, מוסיקה צוענית (ויש להניח שבעוד כמה עולמות מוסיקליים). הדואו החדש שלהם, "Malox", מפגיש בצורה מקורית ורעננה בין הצד הג'זי והצד הבלקני-כליזמרי, עם כל מיני תוספות ממזריות בצד.

הקטעים הראשונים הם ברובם מנגינות עממיות ממזרח אירופה, שתלמודי ופרשטמן משתעשעים בהן בהנאה: מאטים את הקצב לזחילה בלוזית, מכניסים ללא אזהרה תופים מטאליסטיים רצחניים, או מנגנים את הקטע בצורה קרובה למקור, אבל עם צליל סקסופון מרוט וסדוק. אחר כך בא תורם של כמה קטעים מקוריים פרי מוחו היצירתי והקודח של תלמודי, ובהם "גנלין" (מחווה לפסנתרן האוונגרד הישראלי סלאבה גנלין?), שמסתיים בכך שנגינת התופים והסקסופון מושמעת לאחור, ו"Harbour Lullaby", שכשמו כן הוא - שיר ערש נמלי, ובו הסקסופונים של תלמודי מדמים בצורה נוגעת ללב את נחירותיהן היגעות של ספינות ששבו מיום עבודה מפרך בים. אלבום מבריק.

"Malox - "One Day". ראשתפארת



יונתן רזאל. שובה לב


אריאל הורוביץ. משרטט תמונה מרשימה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו