שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מריה אנטוניה סנצ'ס, אל פאיס
מריה אנטוניה סנצ'ס, אל פאיס

פרנסיסקו פלורס ואירנה גאוויריה, הזוג הראשון שקיבל בית בשכונת "פבלו אסקובר" שבמדיין, מקווים שהם עדיין יהיו בחיים כאשר התורם הנדיב שעל שמו קרויה השכונה יקום לתחייה ויחזור לרחובותיה כדי לחלק לתושבים את מכשירי החשמל שהבטיח להם ב-1984, השנה שבה נבנתה. הזוג פלורס, בשנות ה-70 לחייהם, תלו את תמונתו של אסקובר על קירות ביתם, בסמוך לתמונות ילדיהם ותמונות הבתולות והקדושים, בדומה לתושבים אחרים בפרבר, שגם הם מחכים למשיח ומתפללים לבואו.

14 שנים לאחר מותו ב-2 בדצמבר 1993, יום לאחר יום הולדתו ה-44, דמותו של פבלו אסקובר גאוויריה ממשיכה לרדוף את הקולומביאנים. ספר חדש, "The Memory of Pablo Escobar" שכתב ג'יימס מוליסון, מסכם את חייו ופועלו של "אל פטרון" - הכינוי האהוב על אסקובר - בסיור מצולם בחייו של ברון הסמים מקרטל מדיין הידוע לשמצה.

מוליסון, צלם בעיתון הקולומביאני "קולורס", הגיע למדיין ב-2002 כדי לצלם חתונה של חבר. הוא רצה לצלם גם כמה בתי כלא בשביל העיתון, כשגילה את ה"נרקוטקטורה" (אדריכלות הסמים), כפי שמכונה המורשת הארכיטקטונית שנבנתה מכספי הסמים: אחוזות נובו-רישיות, מועדוני לילה יוקרתיים ומבני בטון מסורגים עם בריכות פרטיות.

לאחר שבילה שעה ארוכה מול בניין "מונאקו", שהיה בעבר אחד מבתיו של פבלו אסקובר ושמשמש כיום כמשרד התובע הראשי, מוליסון נעצר והובא בפני שופט. לאחר מכן, כששוחרר, סיפרו לו שהתא שבו המתין לחקירתו היה חדר השינה של אסקובר. "יש לי שקית מלאה בתצלומים של פבלו אסקובר. רוצה לראות?" שאל השופט את מוליסון. "תצלומים של רובים, של אביזרי מין, של דירות מסתור ושל טלפונים. תצלומים שלו מהכלא ותצלומים של נעלי הבית בצורת מיקי מאוס שהיו שייכים לו", מספר מוליסון. "החלטתי לאסוף את כל החלקים שמהם הורכבו חייו ולספר את סיפורו של אסקובר על ידי תצלומים".

בתמונה מהמעצר המשטרתי הראשון שלו, ב-1976, אסקובר נראה מלא ביטחון עצמי: חתימת שפם, חולצה עם הדפס פרחוני, משקל עודף ומבט שאינו משדר יוהרה או חרטה. אותו אדם שהפך בהמשך לאויב הציבור בקולומביה ולמספר אחד ברשימת המבוקשים ביותר של האף-בי-אי, הואשם אז בעבירה פלילית פעוטה למדי: אחזקת חבילה קטנה של קוקאין. באותה שנה התחתן פבלו עם ויקטוריה אנאו, "טאטה", תלמידת תיכון בת 15.

אסקובר המוכר לציבור הופיע לראשונה בצילומים הרשמיים שלו כמועמד בבחירות לקונגרס בינואר 1982. הוא עמד בראש מסע ההסברה של תנועת "Medellin Sin Tugurios" (מדיין ללא משכנות עוני), שבמסגרתו אירגן אירועי התרמה רבים, מאות משחקי כדורגל ועשרות מלחמות שוורים כדי לשכנע לבחור בו. זו היתה הקדמה למוניטין שניסה לטפח כפילנתרופ רחב לב.

במקביל, "אל פטרון" הלך והתעשר בזכות הסחר בקוקאין. היו אלה שנות התהילה של שוחר איכות הסביבה, ששתל יותר ממיליון עצים באחוזותיו במחוז אנטיוקיה. יש האומרים שהמניעים לכך היו דאגה לנוף, אבל אחרים טוענים כי "העצים נועדו להגן עליו ממסוקי המשטרה ולאפשר לו לברוח מהם בבטחה".

אסקובר הקים את "אחוזת נאפולי", 30 אלף דונם של יערות, והפך אותה ללב האימפריה שלו. הוא קנה את הנכס בשנת 1979 תמורת 63 מיליון דולר. עד 1983, פעלה האחוזה גם כשדה תעופה בינלאומי שממנו יצאו "שלושה או ארבעה מטוסים ביום, מלאים בקוקאין", נזכר "אל פרופסור", אחד מחבריו הקרובים.

האקסצנטריות של אסקובר הגיעה לשיאה כאשר הקים באחוזה גן חיות שבו ניתן היה למצוא את אוסף העופות הגדול ביותר במדינה. בגן הסתובבו גם, בין השאר, פילים, ג'ירפות, קנגורואים, היפופוטמים וקרנפים. הקמת גן החיות נותנת מושג כלשהו על תאוותנותו חסר הגבולות של פבלו. כפי שסיפר בן דודו הצעיר, חיימה גאוויריה: "כשהורדנו את החיות מהמטוס אמרו לנו שצריך להעביר אותן לגן החיות של מדיין כדי להכניס אותן להסגר. פבלו אמר רק: 'אין בעיה, תעבירו', ושלח אנשים לקנות ברחוב המון ברווזים, תרנגולות ותוכים. בלילה, הלכנו לשחרר את האנטילופות, את תוכי הקקדו, את הברבורים ואת כל שאר החיות שהכנסנו לגן החיות. במקומם, השארנו את בעלי החיים המקומיים שקנינו קודם. בהמשך היו צריכים לשחרר את הזברות. איך מחליפים זברה? מיד קנינו ארבע פרדות, ובזמן שהזברות האמיתיות יצאו במשאית אל האחוזה, מישהו נשאר כל הלילה וצייר עליהן פסים, עד ששומרי גן החיות יתעוררו".

הנכונות לממש את רצונותיו היתה בולטת לא פחות מהקלות בה לחץ על ההדק. אחד המשפטים האהובים עליו היה "כסף או עופרת" (plata o plomo). לעתים קרובות היו אלה המלים האחרונות ששמעו קורבנותיו. "החטיפות היוו את הבסיס של כל הפשעים שביצע אסקובר במדיין; הסמים לא היו העסק החשוב ביותר שניהל, כי אם הרווחי ביותר. הוא חטף אנשים, ביקש מהם כסף ולעתים קרובות גם הרג אותם", מספר הגנרל הוגו מרטינס מצבא קולומביה.

רצח הפילגש

אסקובר היה מועמד לקונגרס מטעם המפלגה הליברלית, אולם פוטר זמן קצר לפני הבחירות, כשזהותו האמיתית נחשפה. אולם גם לאחר מכן הוא המשיך להרעיף תרומות על עניי ארצו. באפריל 1983 העיתון החשוב בקולומביה, "סמנה", הדביק לו את הכינוי "רובין הוד של אנטיוקיה". בתקופה ההיא, קילוגרם אחד של קוקאין נמכר בניו יורק ב-80 אלף דולר. שדה התעופה של האחוזה ו"טרנקילנדיה", אחת מהמעבדות הגדולות ביותר של אסקובר בהן הפיקו עד 20 טונות של קוקאין מדי חודש, פעלו בשיא המרץ.

בתחילת אוגוסט 1983, הוכיח רודריגו לארה בונייה, שר המשפטים, כי אסקובר לא צבר את הונו בדרכים חוקיות. היומון "אל אספקטדור" תמך בהכרזת השר ופירסם לראשונה את תמונת המעצר המשטרתי של אסקובר מ-1976. מיותר לציין כי לארה בונייה נרצח זמן קצר אחר כך. אותה פגיעה בכבודו הפכה את אסקובר למתנגד פעיל לשלטון. לאחר שבתי הספר הפרטיים במדיין סירבו לקבל את ילדיו ללימודים, והוא סולק מהמועדונים החברתיים הנחשבים בעיר, החל אסקובר הזועם להתקומם נגד מולדתו.

בתקופה ההיא, מדיין הפכה לעיר האלימה ביותר בעולם. ב-1985 נרצחו בה 1,698 בני אדם, ו-3,500 נרצחו בשנה שלאחריה. בעקבות התגברות מקרי הרצח הוחמרו חוקי ההסגרה לארה"ב של סוחרי הסמים, ו"אל פטרון" הכריז מלחמה גלויה על קולומביה: התקפה על היכל בית המשפט הגבוה, בעיר הבירה בוגוטה.

בתקיפה השתתפו טנקים ומסוקים שחגו מעל הזירה וירו על כוחות הביטחון. אמנם, לוחמי ארגון הגרילה "19-M" היו אלה שביצעו את הפיגוע שהתרחש ב-6 בנובמבר 1985, אבל אסקובר היה זה שתיכנן אותו והשקיע בו 5 מיליון דולר. בהתקפה נהרגו מאה בני אדם, ביניהם נשיא בית המשפט העליון ו-11 שופטים. אסקובר מנע את הסגרתו.

מרחץ הדמים הנורא שיתק את המדינה כולה. ההתנקשות בחייו של לואיס קרלוס גאלאן, המועמד לנשיאות בבחירות 1990, היתה אירוע משמעותי נוסף בדרכו הפלילית של אסקובר, וצעד נוסף בהידרדרותה של קולומביה אל האבדון. מותו של גאלאן שינה את מהלך ההיסטוריה של קולמוביה, וכן את הדעה הרווחת על סוחרי הסמים. בחקירת הרצח, אמר למשטרה חילברטו אורחוול, אחד מאויביו המושבעים של מנהיג קרטל מדיין: "אסקובר הוא פסיכופת שסובל משגעון גדלות".

ישנם סיפורים רבים על סופן המר של חלק ממאהבותיו - שרובן היו מועמדות בתחרויות יופי או כוכבות טלוויזיה סוג ד' - שהעזו לשאול את שאלת מיליון הדולר: "טאטה או אני?" מוליסון כותב בספרו שכאשר סופיה, אחת ממאהבותיו, הציבה בפניו אולטימטום כזה, הוא ענה חד וחלק: "טאטה. את מכירה אותי יומיים, היא עמדה לצדי בטוב וברע". למאהבת אחרת לא שיחק המזל. "היא נכנסה להריון מפבלו, למרות שהוא הורה לה להשתמש באמצעי מניעה. כאשר כבר היתה בהריון, פבלו שלח אליה ארבעה מאנשיו עם רופא שביצע בה הפלה. אני יודע את זה משום שאחר כך נאלצתי להרוג אותה", מספר "פופאיי", חייל מצבא אסקובר.

בואו נהרוג אותו

שירת הברבור של "אל פטרון" החלה כאשר הוא איבד שליטה על המלחמה בין הקרטלים של מדיין ושל קאלי. בתו של אסקובר נפגעה בפיצוץ באחד מבתיו, וניסיונותיו לחסל את ראש השירותים החשאיים הקולומביאניים (DAS) זרעו הרס במדינה. בניסיון ההתנקשות בראש ה-DAS נהרגו 89 בני אדם, ומספר ההרוגים השנתי בעיר המשיך לשבור שיאים. ב-1991 נרצחו בה 7,081 בני אדם.

אסקובר החל להשתמש במכוניות ובאוטובוסים מלאים בחומרי נפץ כדי להשמיע את קולו והרג מאות בני אדם. ב-27 בנובמבר 1989, נהרגו 107 נוסעים בפיצוץ מטוס של חברת התעופה הקולומביאנית "אוויאנקה", לאחר שאסקובר חשד כי אחד הנוסעים היה המועמד לנשיאות ססאר גאוויריה. לאחר שגאוויריה ניצח בבחירות של 1990, התוודה אסקובר על הפיצוץ בפני הכומר רפאל גארסיה. לדבריו, לא היה לו כל מוצא אחר, משום שהנשיא החדש היה תומך נלהב בהסגרת סוחרי הסמים.

במשך שנה שלמה, סוללה של עורכי דין נשאה ונתנה עם משרד המשפטים על תנאי הסגרתו. אסקובר הציע לממשלה להקים את בית הסוהר בו יירצה את עונשו באחוזת "לה קתדרל". הממשלה הסכימה לכך, ואסקובר הודה כי היה מעורב "באופן בלתי ישיר" בייצוא 20 קילוגרם קוקאין. הממשלה קיבלה את הצהרתו על אף שסברה כי הוא מעורב בעבירות חמורות בהרבה, כמו ההתנקשות בחייו של לואיס קרלוס גאלאן.

ב-19 ביוני 1991, מסר פבלו אסקובר גוויריה את אקדח הזיג-זאוור שלו לתובע קרלוס ארייטה: "מעשה זה מסמל את שאיפתי לצדק", אמר.

הוא הפך ל"אסיר חופשי". שומרי ראש חמושים הקיפו אותו ב"לה קתדרל", ואיפשרו לו לחיות חיי תענוגות שכמותם אסירים, וגם רוב בני החורין, יכולים רק לחלום עליהם: בריכת שחייה, דיסקוטק, שמפניה צרפתית משובחת, מסעדה שפועלת 24 שעות ביממה, והמוני בחורות בלבוש מינימלי. הוא קיבל משלוחים ישירים של מזון ושתייה, ושל זונות בנות 15-16 שהציגו בפניו מופעי מין לוהטים. היה לו גם מגרש כדורגל שבו שיחקו להנאתו שלוש הקבוצות העירוניות הגדולות של מדיין.

מכתב אנונימי שנשלח לממשלה פירט את כל ההטבות שמהן נהנו 12 האסירים ב"כלא" והוכיח כי מנגנון הפשע של שבט אסקובר ממשיך לפעול במרץ. בתגובה, פבלו החליט להימלט על מנת שלא יועבר לכלא שמור יותר. ביולי 1992, פרחה הציפור מהקן. אולם מיד לאחר בריחתו הוא חידש את הקשר עם הממשל, על מנת לשאת ולתת על ההסגרה הבאה שלו. הפעם התשובה היתה שלילית. "לא, לא, הפעם בלי הסכמים. בואו נהרוג אותו", כותב מוליסון על מה שנאמר בלשכת הנשיא.

שיניים במכירה פומבית

אסקובר התחבא לבדו במסתור במדיין. ב-1 בדצמבר 1992 חגג את יום הולדתו ה-44 במחבואו, לבד. בצהרי אותו יום הוא שוחח עם אשתו, בשיחה שנמשכה הרבה יותר משתי הדקות שהקציב לכך בדרך כלל, כדי שהמשטרה לא תאתר את מקום השיחה. הוא דיבר בנסיעה במונית, על מנת שלא יוכלו לאתר את מיקומו. למחרת היום, ב-2 בדצמבר, הוא התקשר שוב למשפחתו מספר פעמים, הפעם ממקום מחבואו, בניין עלוב בן שתי קומות בשכונה ממוצעת במדיין. בשיחה האחרונה שלו, שהתקיימה בשעה 14:56, הוא שוחח עם בנו. כשניתק, אנשי הכוחות המיוחדים של המשטרה כבר הקיפו את הבניין.

כשהבין שהוא מכותר, ניסה פבלו להימלט דרך הגג, אך נפל על הרעפים לאחר שנורה ברגלו ובכתפו. השוטר שירה בראשו הכריז: "תחי קולומביה, פבלו אסקובר מת".

המיתוס סביבו נולד מיד אחר כך בפרברי מדיין ומאז רק הלך וגדל. דמותו הפכה לגדולה מהחיים, כמו זו של ליידי דיאנה או של קרלוס גרדל, זמר הטנגו הארגנטינאי הידוע שמצא את מותו בהתרסקות מטוס במדיין, ב-1935.

באוקטובר 2006 מתה אמו של אסקובר. כאשר עצמותיו הוצאו מהקבר על מנת לפנות לה מקום, בגולגלתו נראו עדיין הנקבים דרכם יצא ונכנס הקליע.

באופן ההולם דמות טעונה כמו אסקובר, ביום הוצאת עצמותיו התפוצצה פרשה חדשה: היריבות בין חלקים שונים של המשפחה. "בנו, חואן-פבלו, האשים כמה מדודיו בכך שעקרו שלוש משיניו של אביו כדי למכור אותן לכל המרבה במחיר. אח אחר ניסה למכור לטלוויזיה את התיעוד המצולם של הוצאת עצמותיו. קרוב משפחה אחר ניסה למכור את הסיפור למפיק הוליוודי", נכתב בספר.

אולי היתה זו תחיית המתים לה קיוו בני הזוג פלורס. או שמא דווקא להיפך, ההוכחה הסופית לכרוניקה של מוות ידוע מראש. בסופו של דבר, בפרפראזה על שמו של ספר הזיכרונות של גבריאל גארסיה מרקס, הסופר הקולומביאני המפורסם, אולי היה עליו למות בשביל לספר את סיפורו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ