בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מוחמד א-דורה חי

תגובות

הדאגה שמפגינה ישראל לגורלו של ילד פלשתינאי אחד נוגעת ללב: ראו איך שוב סוערות הרוחות סביב פרשת הריגתו של מוחמד א-דורה. לבנו אטום לגורלם של כל הילדים ההרוגים האחרים ורק מוחמד הקטן ממשיך לרדוף אותנו. אלא שהשאלה מי הרג את מוחמד א-דורה היא חסרת חשיבות. ואולי הוא בכלל חי, כפי שמבקשים כמה תמהונים לטעון? אולי התאבד, כפי שעשוי לעלות מהתחקירים המשונים?

כל אלה הן שאלות תפלות שרק נועדו להסיט את תשומת הלב מהדברים החשובים באמת: לפי נתוני "בצלם", מאז נהרג מוחמד א-דורה אחראית ישראל להריגתם של יותר מ-850 ילדים ונערים פלשתינאים. 92 ילדים הרגנו רק מאז ראש השנה שעבר; בנובמבר אשתקד הרגנו 31 ילדים בעזה. זה מה שהיה צריך להסעיר את הרוחות כאן ולא המדידות שערך אלוף פיקוד הדרום לשעבר, יום טוב סמייה, במטרה להוכיח כי חייליו לא הרגו את א-דורה, או ה"תחקירים" של המדען, נחום שחף, שבכפייתיות תמהונית הקדיש את השנים האחרונות לחקירת הפרשה, אחרי שהשיג גם "חומר מדהים" על רצח רבין.

א-דורה מסרב לרדת מסדר היום, כי הוא היה לאייקון של המאבק הפלשתיני וסמל לברוטליות הישראלית. אלף נחום שחפים לא יצליחו לטשטש את העובדה הניצחת, כי בשטחים מתבצע הרג ילדים שערורייתי. אפילו אם צודק מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, דני סימן, שקבע כי הסרט של העיתונאי הצרפתי האמין והמנוסה, שארל אנדרלין, "מבוים", ואפילו אם יצליח לנקות את ישראל מאחריות להרג הזה - מה נאמר על שאר הילדים ההרוגים? שגם הריגתם "בוימה"? שצה"ל לא הרג אותם מתוך רשלנות, זילות חייהם, בגלל יד קלה על ההדק ולפעמים אף בכוונה תחילה? אם ישראל היתה באמת מעוניינת לשפר את ה"הסברה" שלה - היא היתה מאמצת את משפחת א-דורה אל חיקה, במקום כל התחקירים המטופשים: מעניקה לה פיצויים ומראה לעולם שהיא מצטערת באמת ובתמים על מותו של ילד אחד.

השאלה מי הרג את א-דורה משולה לשאלה מה מילמל יוסף טרומפלדור לפני מותו. המיתוס בשני המקרים כבר חזק מכל תחקיר. א-דורה נהפך לסמל כי הריגתו תועדה בווידיאו. כל מאות הילדים האחרים נהרגו ללא מצלמות, ולכן איש לא התעניין בגורלם. אם היתה מצלמה בחדרה של בושרה ברגיס במחנה ג'נין, בזמן שהיא התכוננה למבחן המגן, היה לנו סרט שמראה איך צלף של צה"ל יורה ממרחק כדור לראשה; אם היה צלם בקרבתו של ג'מאל ג'יג'י, "ילד הסוסים" ממחנה עסכר, היינו רואים איך החיילים יצאו מהג'יפ הממוגן וכיוונו את נשקם אל ראשו של הילד שיידה בהם אבנים. אבל הילדים הללו לא הפכו לסמל, אין בולים שנושאים את דיוקנאותיהם, לא נקראו רחובות על שמם ולא חוברו שירים לזכרם, כמו לזכרו של א-דורה, כי הם לא צולמו בעת מותם.

א-דורה נהפך לסמל, כי כל מאבק זקוק לסמלים, מקדש-מעט להמוני החללים והגיבורים האלמונים. ההנחה שחיילי צה"ל, שירו על פלשתינאים בצומת נצרים, הם שהרגו את הילד החבוק בזרועות אביו בדיוק לפני שבע שנים - היא הסבירה ביותר. ככל הזכור, בשום מקרה אחר לא ירו פלשתינאים לעבר צה"ל ופגעו בילד פלשתינאי.

אבל גם אם יש בכך ספק, אין הרי ספק שצה"ל הרג והורג ילדים. לכן העיסוק המגוחך בשאלה, שלא תיפתר עוד לעולם, מי הרג את א-דורה, איננה אלא סערה בכוס מים מעופשים. צריכה להיות סערה, גדולה ונוראה, אבל בעניין אחר לגמרי: למה ממשיך צה"ל להרוג ילדים בשיעורים כה מבעיתים ולמה ישראל לא מקבלת על כך אחריות ולא מפצה את משפחות ההרוגים. אבל על זה איש כבר אינו עורך "תחקירים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו