בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"קארט בלאנש" מאת ג'פרי דיבר | בונד? ג'יימס בונד?

ג'יימס בונד חוזר בספר חדש, והוא גבר שונה לגמרי: מטרוסקסואל מיוסר בספקות רומנטים ובעל רגישות פוליטית לסבלם של מיעוטים. זהו גיבור יותר מוסרי אולי, אבל פחות משעשע

3תגובות

קארט בלאנש

ג'פרי דיבר. תירגם מאנגלית: צפריר גרוסמן. הוצאת אופוס, 407 עמ', 92 שקלים

הוא ללא ספק אחד מגיבורי התרבות הכי מופרכים שנוצרו אי פעם בספרות ואחריה בקולנוע, למרות שדמותו המקורית וחלק ממעלליו המוקדמים התבססו על חומרי מציאות אותנטיים. בונד, ג'יימס בונד, הגיח לאוויר העולם ב-1952 עם "קזינו רויאל", ועל פי עדות מולידו, איאן פלמינג, קיבל את שמו מחוקר ציפורים אמריקאי. הוא הסביר שבחר בו בגלל היותו "קצר, לא רומנטי, אנגלו-סקסי ויחד עם זאת גברי". את מספרו המיתולוגי 007 שאל מקו האוטובוס שהוביל למשרדו.

פלמינג, שהחל את דרכו כעיתונאי ושירת במלחמת העולם השנייה בביון הבריטי, עיצב את דמות סוכן הוד מלכותה משני מקורות השראה. הראשון היה צ'ארלי מקלין, איש הכוחות המיוחדים בבריטניה בעת מלחמת העולם השנייה, ששימש שליחו האישי של ראש הממשלה למשימות מיוחדות. השני היה סידני ריילי, רב מרגלים בריטי ממוצא רוסי-יהודי, שמצא את מותו מעבר למסך הברזל. ספק אם שניהם היו מזהים את עצמם בדמותו של 007 - הסוכן החשאי הכי מפורסם בעולם.

פלמינג הספיק לכתוב בחייו הקצרים (1908-1964) 14 ספרי בונד, שזכו לגרסאות קולנועיות אלמותיות (אחד מכל חמישה אנשים בעולם צפה לפחות בסרט אחד). אחרי מותו של הסופר מיאנה "אגודת ג'יימס בונד" להשלים גם עם מות הסוכן, ולפיכך הוציאה מדי פעם רישיון לכתוב לכל מיני אוחזי עט נבחרים. האחרון ברשימה הוא ג'פרי דיבר, סופר המותחנים המצליח מצידו השני של האטלנטי ("אספן העצמות").

הברירה שניצבה לפני דיבר ב"קארט בלאנש" זהה לזו של כל קודמיו בשושלת בונד. האם להיצמד לנוסחת המקור הקשיחה כמו טרגדיה יוונית (סוכן-על, נקבה תורנית, מיליונר מטורף, מרטיני מנוער וכיוב'), או לתפור עם דמיונו היוצר אדרת חדשה לאותה גברת. הפתרון של דיבר, כמו ברוב דילמות החיים, הוא פשרה שפוסחת על שני הסעיפים. מה שלגיטימי ומובן, אבל עלול לבלבל קצת את המכורים למקור הפלמינגי.

בחלק הנאמן למסורת בונד אנו מקבלים בעיקר את סימני ההיכר החיצוניים: מכונית זריזה, אמל"ח אישי מתוחכם (וולתר בקוטר 0.40), משאפי אסטמה עם מצלמה נסתרת ושארי עזרים של תוכן שיווקי: אוקלי, רולקס, ברייטלינג, ויסלחו לי המותגים ששכחתי את שמם. חורגים במקצת הם כמה עדכונים לגיטימיים לרוח הזמן, למשל אפליקציות "אייקיופון" ייחודיות למרגל המצוי (על שם אגף הגאדג'טים המיתולוגי Q), שבעיקר מעוררים תהייה כמה פרימיטיביים ייראו עד הספר הבא. בליהוק הנלווה לא נפקד מקומם של מניפני המזכירה, M המפקד (שחוזר למינו המקורי אחרי כמה הופעות ממין נקבה) ופליקס לייטר, החבר הוותיק מהסי.איי.אי.

גם מבחינת העלילה לא ניסה דיבר ללכת רחוק מדי, למעט התאמות מתבקשות לאופי האיומים הגלובליים במאה ה-21 - בעיקר טרור. השנינויות מותאמות אף הן, כך, למשל, גיבורנו מרגיש כמו "ליהמן ברדרס... החובות שלי עולים על הנכסים שלי". כהרגלו בקודש מצליח בונד למות כמעט פעמיים, כבר ביומיים הראשונים, כשביתר ארבעת ימי העלילה יספיק לעבור בין ארצות הבלקן, אנגליה, דובאי ודרום אפריקה. הכל על מנת להציל את כוכבנו בפעם ה-31 אם לא מהשמדה מוחלטת, לפחות מסתם רצח המונים.

לרשע התורן, כמו תמיד, יש שם מוזר עם פשר מטומטם (סברן היידט, על שם השושלת הקיסרית סברן משלהי האימפריה הרומית). במקרה הנוכחי הוא "סוחר הגרוטאות העשיר בעולם", שעשה את הונו מאיסוף ומחזור אשפה. בהיפוך מדוריאן גריי של וויילד, המוכר את נשמתו עבור יופי ונעורי נצח, סובל גיבורנו ממשיכה נקרופילית, ארוטית ופואטית משהו לריקבון, זקנה ומוות. ללא ספק, סטייה מקורית.

המקום שבו נותן דיבר דרור לדמיונו היוצר הוא בשכתוב דמותו של בונד, האיש והאגדה. הוא אמנם עדיין בן שלושים וקצת עם אותן עיני פלדה כחולות ובלורית שובבה, אך זוכה כאן לא רק לעבר משפחתי וצבאי מקורי (אבא, אמא, דודה מקנט ושירות באפגניסטאן), אלא גם לאופי עדכני כסוכן חשאי. וכואב מכך: דיבר מעצב אותו במודל של הגבר החדש.

מה שמפריע זו לא העובדה שבונד הפסיק לעשן או החליף את המרטיני ("מנוער, ולא מעורבב") בקוקטייל טרחני אף יותר ("וויסקי קראון רויאל, כפול, עם קרח, חצי כמות של יין יבש, שתי מנות אנגוס טורה, קליפת תפוז, לא פלח") - הרי גם אנחנו נגמלים לעתים מהרגלים רעים או משנים אותם. הבעיה העיקרית היא שלקוראים זקנים, בדיוק כמו כלבים, קשה ללמוד טריקים חדשים, קל וחומר לראות פתאום את אלופי נעוריהם מחליפים פרסונה באבחת קולמוס. סוד קסמו של בונד הישן היה בכך שכמו גיבור בסרט מצויר, כל אסון אפשרי (ולא אפשרי) נחת בדרכו, אבל שום כוח בעולם לא יכול להפיל שערה מראשו. ב"קארט בלאנש" אנו פוגשים בונד בשר ודם המתנהל בעולם אמיתי עד כאב.

לדיבר, סופר מוכשר מפלמינג בכל פרמטר, היו מן הסתם רק כוונות טובות בעיצובו של בונד כגבר חדש: מטרוסקסואל מיוסר בספקות רומנטיים ובעל רגישות פוליטקלי קורקטית למצוקותיהם של מיעוטים ורעבים. אלה סגולות המייצרות אולי גיבור יותר מוסרי, אבל פחות משעשע - בדיוק כמו שקרה לקלינט איסטווד במטאמורפוזה מ"הטוב, הרע והמכוער" ו"הארי המזוהם" לקאובוי המיוסר של "בלתי נסלח". בונד של פלמינג הכיר רק שני סוגי נשים: יפהפיות עוצרות נשימה אך רפות שכל, הנופלות שדודות לרגליו, או לחלופין, בנות שטן סדיסטיות עם חתימת שפם וכתמי ניקוטין. וזה לפני שמזכירים תובנות מאירות עיניים, כגון "כל הנשים רוצות להיסחף בסערה. הן חולמות על גבר שיטיל אותן על כתפו וייקח אותן למערה ויאנוס אותן" ("מרוסיה באהבה"). בונד של דיבר - קשה אפילו לכתוב את זה - משלח למיטתה לבד יפהפייה משתוקקת, ולו בגלל שהוא מפתח כלפיה רגשות, רחמנא לצלן: "הוא ידע שמעשה האוהבים יהיה לוהט - הוא ראה זאת בעיניה ובאופן שבו קולה רעד, מהדרך שבו לעסה את האוכל.... אך הוא ידע שזה לא נכון". מי זה האיש הזה? תוהה הקורא הנבוך שנותר מרומה עם שליש תאוותו.

אז יכול להיות שתקראו לי שמרן, שוביניסט ורדוד, ונכון שבונד החדש הוא חתן מושלם לכל בת חווה: רגיש, ספונטני, חכם, מוסרי ואחראי. אבל, מה לעשות, את הבונד שלי אני אוהב כשהוא מנער ולא מנוער. אחד שקודם כל יורה ורק אחר כך מדבר.

Carte Blanche / Jeffery Deaver



דניאל קרייג כג'יימס בונד ב''קוואנטום של נחמה''. מאז הפסיק בונד לעשן, החליף קוקטייל מועדף, וגם לא רץ למיטה עם כל בחורה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו