בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צאצאי אברהם איבדו את דרכם

על יהודים ומוסלמים לזכור את שורשיהם הרוחניים המשותפים ולהכיר באיוולת שבעירוב דת ופוליטיקה

תגובות

בחברות רבות, חגיגות דתיות ומועדים קבועים לחשבון נפש רוחני הופקעו בידי גורמים מסחריים ויוצגו באורח לא הולם על ידי אידיאולוגים. המסר שבהם הוחלף בציוויים חילוניים כמו תאוות בצע, רכושנות ותחושת עליונות. באזור שלנו, סכסוכים ארציים ושנאה בין אדם לחברו תרמו להאצת התהליך הזה.

השנה, זו השנה השלישית ברציפות, חודש הרמדאן המוסלמי וחודש תשרי של היהודים החלו באותו היום. דרישות דתי ואמונתי בחודש קדוש זה צריכות לעורר הזדהות גם בקרב יהודים מאמינים, וכן בקרב נוצרים. להימנע ממזון ושתייה בשעות היום, ולהקפיד הקפדה יתירה להתפלל חמש פעמים במשך היום, פירושו לשחרר את עצמנו מהקיום הפיסי, לבחון את יחסינו האמיתיים עם האל ועם שאר האנושות.

למוסלמים, ליהודים ולנוצרים מורשת משותפת של מאבק רוחני תחת אותו אל. רמדאן ותשרי מזכירים לנו שאנו חולקים מנגנונים דומים של התחדשות רוחנית. לרוע המזל, אנו חולקים גם בחטא ההתנתקות מהיסודות האמיתיים. באופן אירוני, בניסיון לשמר את המסורות והמנהגים של תרבותנו המשותפת רבים פוגעים ביסודות שעליהם נבנתה אותה תרבות. צאצאיו של אברהם איבדו את דרכם.

בפרוס האלף החדש, אנו חיים בעולם שבו הבידול זוכה לתהילה מצד פוליטיקאים הדואגים לעצמם ומצד המונים זועמים. בעידן זה של "ספינים" אנו נוטים להאמין שאיננו חולקים אלא מאבק ופילוג בהיסטוריה שלנו. למרות זאת, המסורות המשותפות שלנו של התחדשות רוחנית יכולות ללמד או תנו הרבה יותר. כל דת מהללת את "האמת" שבאמונה. אולם בעבור כל מאמין זועם שלא מצא זמן לפתח את נשמתו ולבחון את מורשתו הרוחנית, האמת מאבדת מערכה והאלימות מותרת.

אלימות ואמונה הן ניגודים שנואים ביהדות ובאיסלאם, ואלימות המוצדקת על ידי פרשנות מוטעית של אמונה היא מן הסתם האיום הגדול ביותר על השלום באזורנו ובעולם.

סיומם של רמדאן ותשרי מעניק הזדמנות לתקן עוולות רבות בתוך ובין הקהילות. ה"טאובה" באיסלאם, מקבילה ל"תשובה" אצל היהודים. כמשתייכים לדתות אלה, אנו חייבים לעסוק בתהליך זה ברמה האישית והקולקטיווית, כדי לחדש את מחויבותנו לאמונות שיש להן שורשים משותפים. אם איננו רוצים לסבול מהחמרת הפילוג בין התרבויות והמסורות השונות שלנו, עלינו לכבוש מחדש את בסיס הערכים המשותף שיקר לכולנו. בתהליך זה חייבת להיות חזרה לתפישת הטוב המשותף בקביעת מדיניות. קידום המדיניות, לא הפוליטיקה, דרישה להנהגה אתית וכיסוי תקשורתי הוגן, וקריאה ליצירת תוכניות חינוכיות משותפות יסייעו לחידוש הקשרים הרוחניים ולשיקום מערכת היחסים הנושנה שרק באחרונה נהפכה לעכורה.

השבת "האמת" לדת תחייב ויתורים קשים של כל הצדדים. כדי להקל על התהליך החיוני הזה עלינו להתוודע לדת של הצד האחר ולחפש אמות מידה משותפות. עלינו ללמד את ילדינו את המורשת האמיתית שלהם ולהעניק להם את הכלים הנחוצים כדי שיוכלו להפריד בין דת לפוליטיקה. רק אז נוכל לשרוד את המציאות האיומה של העימות הנוכחי ולבנות עתיד של דיאלוג, הבנה וכבוד.

לשם כך אני קורא למוסלמים להפריד בין פעולות מדינת ישראל לציוויים של הדת היהודית. כולנו חייבים להכיר בזכות קיומה של דת אחות זו, כפי שדרשו הנביא וחסידיו הראשונים. עלינו לזכור את כל אותן מאות שנים של דו קיום, כבוד ובניית קהילה בכוחות משותפים. בדומה לכך, יהודים רבים חייבים להעמיד בסימן שאלה את אמונתם שבכל תושבי עזה והגדה טבוע "גן של טרור". אמונה כזאת תחייב אותם להאמין שאלימות מולדת קיימת גם בקרב יהודים, ואף בקרב נוצרים, משום שלכולנו ד-נ-א דתי משותף. אולם איני מאמין שאלוהים יצר את האדם עם פגם כה יסודי והרסני, וגם איני מאמין שכתבי הקודש שנתן לנו, אף לא אחד מכתבי הקודש שלנו, מקבל התנהגות כזאת. אף שאנחנו בני דודים מבחינה דתית, רבים מאתנו לא מבינים אלה את אלה, ועם זאת אנחנו מכירים אלה את אלה טוב מכדי שנסכים לאיבה שכזאת. אני סבור שמאמיני כל הדתות צריכים להיות מודרכים במעשיהם על ידי הערכתם המשותפת לאמת.

חשיבות השלום ליחיד מודגשת פעמים רבות בתנ"ך. למשל בתהלים נאמר שהדרך לחיים ארוכים ולאושר היא "בקש שלום ורדפהו". בדומה לכך, האיסלאם מייחס ערך גבוה ביותר להרמוניה חברתית; אפילו שמו, המציין כניעה לרצון האל, נגזר מהמלה שלום בערבית (סאלאם). בציניות שהתפתחה בשלושה דורות של עימות דברים אלה יעוררו ללא ספק תגובות של לעג בקרב בני שתי הדתות. אולם עלינו להזכיר לעצמנו שהאמיתות הנצחיות של הדתות שלנו חזקות דיין כדי להתעלות מעל למעשים של אלה המנצלים לרעה את עיקריהן.

כעת, כשאנו מתקרבים לסיום חודשי ההתבוננות בשתי הדתות שלנו, יהודים ומוסלמים חייבים לזכור את השורשים הרוחניים המשותפים להם ולהכיר באיוולת שבעירוב בין דת לפוליטיקה. לאף לא אחת מהקהילות שלנו אין מונופול על האמת, אולם יש לנו ערכים משותפים, בהם החיפוש אחר האמת עצמה, שאסור לשעבדם לגחמות פוליטיות שרירותיות. להתעלם מציווי זה פירושו להזמין זעם ושנאה לתוך מערכות יחסים בין בני אדם. לשכוח את הציווי המשותף לנו למצוא שלום בתוך עצמנו ובין קהילותינו, פירושו להתכחש ליסוד הדתות שלנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו