בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה בעצם אני כותב, כרוניקה עיתונאית או רומן בדיוני?!

חילי סלמיס

תגובות

חויר סרקס. תירגם מספרדית: רמי סערי. הוצאת כרמל, 229 עמ', 79 שקלים

רק בסיום קריאת "חילי סלמיס" אנו מרגישים שהחזקנו פנינה ביד: ברומן הקצר שכתב עשה חויר סרקס את הבלתי אפשרי. מה שנדמה במבט ראשון כסיפור משעמם לעייפה - קורותיו של סופר ידוע ואידיאולוג פשיסטי שהצליח לברוח מכלאו בימי מלחמת האזרחים בספרד - נהפך לדרמה אישית, אקטואלית ומרתקת. לא במקרה הספר, שראה אור ב-2001 ותורגם מאז ל-20 שפות, עובד לקולנוע וזכה להצלחה אדירה, שובה את הלב בקריאה ראשונה.

בגוף ראשון ובלשון וידויית פורש סרקס את התעלומה שהציתה את סקרנותו, סביב בריחתו ב-1939 של סנצ'ס מסס, ששימש נשיא לשעבר של הוועד המדיני ונחשב למנהיג הפלגנה הוותיק ביותר בספרד (תנועת ה"פלנגה" דגלה באידיאולוגיה הפשיסטית והצטרפה לתנועתו של פרנקו לפני המלחמה). מסס נתפס בידי הרפובליקאים, ובדרך נס הצליח להינצל מהוצאה להורג ולהימלט ליער. שם הסתתר בביתה משפחה כפרית עד שהגדודים הלאומיים הגיעו לשחררו. לאחר השחרור הצטרף לממשלת פרנקו ומונה לשר בלי תיק, אך לפרנקו נמאס מהיעדרויותיו מישיבות הממשלה והוא הורה "לסלק משם את הכסא הריק הזה". כך חזר מסס לכתיבת שירה ופרוזה, קריירה שאותה זנח בימי המהפכה, עד למותו ב-1966 מנפחת הריאות.

על הגרעין "היבש" הזה טווה סרקס עולם ומלואו. הוא מספר לקוראים כיצד נודע לו לראשונה, במקרה, שבמהלך בריחתו מההוצאה להורג התגלה מסס בידי אחד החיילים הרפובליקאים. מסס, שרק רגעים ספורים קודם לכן חמק "ממבט המדוזה" של המוות, הסתתר בבור ביער כשלפתע כיוון אליו אחד החיילים את נשקו. מסס עצם את עיניו ובפעם השנייה בתוך זמן קצר חיכה למותו. אך החייל, שמבטו טבוע במסס ו"אינו אומר לא רחמים ולא שנאה, אפילו לא בוז", החליט לבסוף לחוס על חייו וצעק לחבריו מהיער, "אין פה אף אחד!".

כעיתונאי ספרדי בן-זמננו מתלהב סרקס מן הסיפור הזה, ומחליט לנסות לפתור את התעלומה סביב זהותו של אותו חייל רפובליקאי שהציל בשבריר החלטה את חייו של סנצ'ס מסס. לצורך כך מגייס סרקס את חברתו המקסימה קורצ'י (העובדת כמגדת עתידות בטלוויזיה המקומית, לובשת חצאית מיני ולא מהססת לצעוק באמצע מסעדה, "שלא נדע, כמה מגרד לי בכוס"), ומתחיל לתור אחר העדים לסיפור בריחתו של מסס ביער. הוא פוגש טיפוסים מרתקים, ברובם בוגרי מלחמת האזרחים, שהבולט שבהם הוא מירליס, דמות אגדית שחצה ברגל בימי מלחמת העולם השנייה עם שארית צבאו את כל מדבריות אפריקה כדי לשחרר את אירופה הכבושה. סרקס מתאר את עדיו באופן דינמי ומלבב - החל בתנועת הלסת של חלקם במפגשי ארוחת צהריים, דרך השערות הלבנבנות המבצבצות מנחיריהם ועד לניסיונותיהם המגושמים לעשן סיגריה במוסדות קשישים - ובכך פורש שכבה נוספת של דמויות פולקלוריסטיות סביב דמותו הפולקלוריסטית ממילא של מסס.

שם הספר, "חיילי סלמיס", הלקוח מהקרב המפורסם בין חיילי יוון לפרסים ב-480 לפנה"ס, נועד לשמש כשם לספר שמסס עצמו התכוון לכתוב על קורותיו במלחמה. בסופו של דבר, כמחווה עיקשת למושאו, כתב את הספר חויר סרקס. ואמנם, "חיילי סלמיס" מחולק לשלושה חלקים, שהשני בהם נושא השם "חיילי סלמיס" ומגולל את סיפורו של מסס. שני החלקים האחרים מאירים יותר את לבטיו, היסוסיו והצלחותיו של המחבר בניסיונו לפענח את דמותו של מסס. בשניהם שוזר סרקס עובדות היסטוריות מימי המלחמה בחייו הפרטיים, ומצליח אולי לפתור תעלומה נוספת המלווה אותו לכל אורך הכתיבה: מה בעצם אני כותב, כרוניקה עיתונאית או רומן בדיוני?! "עיתונאי טוב הוא תמיד סופר טוב, ואילו סופר טוב הוא כמעט אף פעם לא עיתונאי טוב", טוען לפניו בולניו, ומוסיף: "כדי לכתוב רומנים אין צורך בדמיון, רק בזיכרון. הרומנים נכתבים מחיבור זיכרונות".

סרקס, שעוד קודם החליט שהספר שיכתוב לא יהיה רומן "אלא סיפור אמיתי בלבד, סיפור שמחובר למציאות ושנלוש מדמויות ומעובדות אמיתיות", מצליח להבין בסופו של המסע שהחיים נתונים במלאכת הסיפור, ולהפך. באחת התובנות העדינות של הסיפור הוא כותב: "הרי כל עוד אספר את סיפורו, מירליס יישאר איכשהו בחיים"; ובמקום אחר הוא מציין כי "אף-על-פי שעברו יותר משש שנים מאז מותו, אבי עדיין לא מת משום שמישהו נזכר בו עדיין. לא אני הוא הנזכר באבי, אלא אבי הוא הנאחז בזיכרוני כדי לא למות לגמרי". המוות, הזיכרון ומלאכת הסיפור נאחזים זה בזה כמשולש שווה-צלעות, ונארגים לכדי מקלעת אחת של אמת חווייתית.

בסופו של דבר סרקס פותר, או משכנע את עצמו שמצא את הפתרון לתעלומת הינצלותו של מסס מהוצאה להורג. ובהפתעה גמורה, לאחר שלאורך כל הספר הבהיר לנו את סירובו העיקש להיחשב כסופר מן השורה, הוא מסיים את "חיילי סלמיס" בליריקה ספרותית של ממש, שמעגלת את כל קצוות הספר לכלל הרמוניה פנימית: "ראיתי ספר שלם ואמיתי, את סיפורי הממשי והמלא, וידעתי שלא נותר לי אלא להעלות אותו על הכתב, לכתוב אותו נקי, כי הוא היה בראשי למן ההתחלה ועד הסוף, סוף שבו עיתונאי כושל ומאושר מעשן ושותה ויסקי בקרון מסעדה של רכבת לילה (...) וגם זה לא ממש אכפת לו כל עוד הוא הולך קדימה, קדימה, קדימה, תמיד-תמיד קדימה".

Soldados de Salamina / Javier Cercas



סנצ'ס מסס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו