בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איבתיסאם מרעאנה

במאית קולנוע וטלוויזיה, תל אביב

תגובות

• מספר ספרים משוער: בבית 105 ספרים, בספרייה בבית ההורים בכפר פארדיס כ-200 ספרים נוספים.

• ז'אנרים בולטים: פרוזה, ביוגרפיות, פסיכולוגיה, היסטוריה וספרי בישול.

• שפות: ערבית, עברית ואנגלית.

• שיטת סידור: בספרייה, בחדר העבודה, ליד המיטה ואחד באוטו לרגעים שאני תקועה באיזה פקק ארוך.

• מדיניות השאלה: אני בעד השאלה ודורשת תמיד להעביר את הספר הלאה. מקווה שיחזור פעם ואם לא אז אדרבא, עוד יותר טוב, כי לספרים אסור לשכב על המדף. הם חייבים לנדוד. הספר הכי יפה זה הספר הכי מלוכלך, שעבר הרבה ידיים ואיבד את הריח של בית הדפוס.

• רכישות אחרונות לספרייה: "חיים כהן ואלי לנדאו מבשלים". חיים כהן הוא שף שדרך האוכל שלו אני חווה סיפור עם הרבה געגועים לבית - אני בשלנית ואוכל מזכיר לי את אבא שלי שתמיד היה מספר לי סיפורים מדהימים סביב אוכל וכל עלה ירוק; "אלף שמשות זוהרות" של ח'אלד חוסייני ו"יונה על הגג - מכתב לאבא" מאת פרנץ קפקא.

• הספר הראשון שרכשת: "כל ילדי" של ארתור מילר והספר "אלעוואסף" ("הסערה") של ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, שבגיל מאוד צעיר נחשפתי דרכו לספרות די כואבת עם הרבה אובדן ולפעמים ארוטיקה.

• הספרים האהובים ביותר בספרייה: "כל החיים לפניו" של אמיל אז'אר-רומן גארי ("הספר הזה לא יוצא לי מהראש. קראתי אותו פעמים באחת הטיסות שלי בהלוך ובחזור. ואם הסופר לא היה מתאבד הייתי בטח דואגת להיות חברה שלו"); "רודף העפיפונים" של ח'אלד חוסייני: "מרוב שהספר ריתק אותי הייתי נכנסת איתו למיטה ולא משנה כמה עייפה הייתי, עד כדי שמרוב עייפות עין אחת היתה נעצמת וקוראת בעין אחת. ספר עצוב עושה כאב בטן ובעיקר גרם לי להיזכר ברגעים שדי הדחקתי מהילדות"; ו"ערבים רוקדים" מאת סייד קשוע.

• ספרי ילדות שנצרבו בלב: ההורים שלי לא ידעו קרוא וכתוב, אז מעולם לא קראו לי ספר בילדות. בגיל 40 אמא שלי הלכה ללמוד לקרוא ולכתוב בערבית ובעברית - השפה העברית נקלטה אצלה ואת הערבית היא לא ממש הצליחה ללמוד. עד שהיא כבר ידעה לקרוא אני כבר לא הייתי ילדה. אבל היתרון העצום בכך שההורים שלי לא ידעו לקרוא היה שאבא שלי סיפר לי במקום סיפורים מדהימים, ששום סופר לא כתב עדיין.

• הספר שאת לא מצליחה לסיים: "באב אלשמס" מאת אליאס ח'ורי וספרו של מחמוד אל-סמרה "איקאע אלמדא" ("צליל הזמן") שקניתי בירדן. הספר מגולל את סיפורו של הכפר טנטורה ב-48'. כל פעם שאני קוראת בו אני נדהמת עד כמה הסיפור דומה לסיפורים שאבי היה מספר לי. מכיוון שאבי כבר לא בחיים, קריאה בספר מעוררת אצלי געגוע עצום לאבי ומקשה עלי לסיים לקרוא אותו.

• לאיזה ספרים את חוזרת הכי הרבה פעמים? ספרים אצלי זה כמו סרטים, אני לא רואה סרטים פעמיים אלא במקרה די נדיר. לא אוהבת לחזור לדברים. מה שנקלט בפעם הראשונה זה הכי חזק אפילו אם פספסתי הרבה. זה חלק מהעניין.

• ההקדשה שהכי יקרה ללבך: לאיבתיסאם היקרה, הגיע הזמן שיהיה לך חדר משלך. שלך רבקה פדר, הפסיכולוגית




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו