בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהו כוחה המהותי של האמנות?

מרטין היידגר - מבוא

תגובות

טימותי קלרק. תירגם מאנגלית: יאיר אור. הוצאת רסלינג, 244 עמ', 84 שקלים

מאז 1927 (שנת פרסומו של הספר "Sein und Zeit", "הוויה וזמן") ועד היום התקיימו אינספור דיונים בסוגיה אם מרטין היידגר הוא פילוסוף חשוב. יש כאלה שיאמרו שדי בעובדה זו כדי להצביע על חשיבותו הרבה, אבל יציב ככל שיהיה, אין במעמד הקונטרוברסלי של היידגר כדי לשאת את משקלו ההגותי העצום. כוחו עומד על דברים אחרים בתכלית וכדי להתחקות אחר כוחה של הפילוסופיה ההיידגריאנית יש להבינה מבפנים, מתוככי היער המושגי שלה.

אפשר שהעץ המרכזי ביער הזה הוא מושג ה-Dasein (ההיות כאן), אותו מושג חלופי לאדם שטבע היידגר המוקדם. ה"היות כאן" בא להצביע על כך שהאדם נטוע בעולם כפי שהדברים האחרים נטועים בו, ולא ניצב אל מול העולם בניגוד אליהם. המהלך הזה של היידגר מפנה במובן מסוים עורף לפילוסופיה המערבית המודרנית בכך שהוא מסלק את הדואליות המסורתית שבין סובייקט לאובייקט, ומניח, בגלל אותה סיבה בדיוק, את המסד למשנותיהם של הוגים כגון דרידה, ריקאר, פוקו ולוינס (למרות שאצל לוינס קיים סובייקט אנושי, הוא עדיין רחוק מרחק רב מהסובייקט הפרה-היידגריאני בעל הגבולות הברורים).

למרות שהוא מוטל בעולם כמו הדברים האחרים, ל"היות כאן" יש תפקיד מרכזי בהגותו של היידגר. הוא זה שמאפשר לו לשאול את שאלתו החשובה ביותר: מהי היישות? לשון אחרת, מבין כל הדברים שקיימים בעולם, רק ה"היות כאן" יכול לשאול את השאלה המשמעותית ביותר בפילוסופיה, לפי היידגר. והיא, כיצד זה היש, כל יש, בכלל ישנו? יתר על כן, ה"היות כאן" הוא המקום היחיד שדרכו היישות - המבנה האחדותי של כל היישים שקיימים בעולם - יכולה להיחשף.

ל"היות כאן" אין נוכחות מספקת בספרו של טימותי קלארק, "היידגר - מבוא". אבל באופן שאולי סותר את השכל הישר, עובדה זו דווקא מיטיבה עם הספר. נכון שאפשר לומר שגם ספר על הגותו של היידגר המאוחר (הספר הוא רובו ככולו מבוא להיידגר המאוחר) חייב להכיל בתוכו ניתוח מדוקדק של הגותו המוקדמת, זו של "Sein und Zeit", שהרי באופן כזה או אחר הההגות המאוחרת שלו נגזרת מן המוקדמת (או למצער מושפעת ממנה מאוד). אבל לו הרחיב קלארק על הגותו של היידגר המוקדם, היתה מתרחשת אחת משתי אפשרויות: או שקוראיו היו מואסים בה ולכן בהיידגר בכלל; או שהיו מכושפים על ידה באופן כזה שהיו מבקשים לשקוע בה עוד ועוד, ולא היו מגיעים להגות המאוחרת של היידגר אלא בחלוף שנים רבות. אין אפשרות אחרת (לא בכדי זכה היידגר במעמדו הקונטרברסיאלי).

קלארק עוסק בספרו בעיקר בשלוש סוגיות מרכזיות שהעסיקו את היידגר המאוחר: יצירת האמנות, הלשון והיצירה הספרותית. התייחסותו לדרך הטיפול המורכבת והעמוקה של היידגר בסוגיות אלה מרשימה. הוא מצליח להציגה באופן בהיר מבלי לפצוע את מהותה פצעים של ממש. כך, לדוגמה, הוא מסביר את הרעיון המורכב של היידגר על אי-היותה של השפה אינסטרומנטלית: "היידגר דוחה את ההשקפה המקובלת, של השכל הישר, כי השפה היא בעיקרה כלי המשמש לתקשורת אנושית. השקפה זו היא שטחית, הוא טוען, משום שהיא מניחה מראש את הדרך העמוקה יותר שבה השפה, ממש ברגע שאנו מדברים, כבר יוצרת סוג של סביבה חובקת-כול, אשר הופכת מלכתחילה את הדברים לניתנים לביטוי עבורנו בעולם" (עמ' 126).

כך גם הוא כותב על האופן שבו היידגר המאוחר רואה את יצירת האמנות כמי שדרכה נחשפת היישות עצמה (מבחינה זו יצירת האמנות זוכה בהגותו המאוחרת למעמד דומה לזה שזוכה ה"היות כאן" בהגותו המוקדמת): "האמנות כאן אינה נחשבת כתחום של הישג תרבותי, או הבסיס לקאנון של מונומנטים גדולים, או של מופת ל'יצירתיות' ואף אינה הגילוי של הרוח האנושית, או מסמך היסטורי בעל עניין יוצא דופן, או כוח תרבותי שהנו תומך או חתרני כלפי אידיאולוגיות שליטות. היידגר רואה את כוחה המהותי של האמנות כיסודו של 'העולם' בכללותו, שבתוכו ובעקבותיו כל ההשקפות האחרות האלה על האמנות יכולות בכלל להעלות על הדעת" (עמ' 69).

הפרק שקלארק מייחד בספר ליחסו של היידגר למשורר פרידריך הלדרלין חושף את מושא הערצתו האמיתי של קלארק: זה לא היידגר או הלדרלין, אלא ההערצה שרחש היידגר להלדרלין. קלארק כל כך נפעם מהערצה זו, שלעתים דומה כי רואה בה יישות חיה שחשובה לא פחות (אם לא יותר) משתי הדמויות שבזכותן היא קיימת. המעמד ההרואי שהיידגר מעניק להלדרלין, כמי שלשון שירתו מאפשרת ליישות בכבודה ובעצמה להיחשף לפני ה"היות כאן", מסחרר את קלארק. הוא מניח את המעמד ההרואי הזה בלב הפרק ומקיפו במשפטים רבים שכל תפקידם להאדירו, כנתינים נרצעים הסוגדים למלכם.

ואיך אפשר בלי היידגר והנאציזם? קלארק לא מתאפק, וסוקר בתאווה בלתי מרוסנת את הקשר, שכבר נטחן עד דק, בין היידגר לנאציזם, ובכך מעניק תירוץ מושלם למי שאינם מעוניינים להשקיע את האנרגיה המחשבתית העצומה הדרושה ללימוד הגותו של הפילוסוף כביר הממדים הזה (פעם אמרתי בהמבורג לחבורת קשישים היידגרייאנים שאני לומד גרמנית כדי לקרוא את היידגר במקור. הם השיבו, בלעג לא סמוי, שכל עוד לא אלמד גם יוונית לא אוכל להבינו עד הסוף).

למרות אבני נגף שיש בספר זה, הוא מבוא טוב מאוד להיידגר המאוחר, ותרגומו לעברית הוא אירוע חשוב. אפשר אמנם לשאול את הוצאת רסלינג מדוע מכל הספרים הרבים והחשובים שנכתבו על היידגר נבחר לתרגום דווקא הספר הזה - אבל מי שעושה מלאכת קודש, אין בודקים בציציותיו.

Martin Heideger / Timothy Clark




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו