שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אנשיל פפר
אנשיל פפר
אנשיל פפר
אנשיל פפר

לפני שבועיים ישב אסיר ציון לשעבר יוסף ביגון, שנכלא והוגלה על התעקשותו לעלות לישראל, בלובי של אתר נופש ליד מוסקווה. הוא הביט במאות יהודים רוסים צעירים שבאו להשתתף באירוע התרבות היהודית "לימוד". חלקם אפילו לא נולדו כשהוא ישב בכלא הסובייטי על פעילותו כמורה לעברית. "כשעליתי לארץ ב-1988", הוא נזכר, "חשבנו שהפרק הזה של יהודים ברוסיה עומד להיסגר ושכולם יעזבו. עכשיו אני מבין שיש כאלה שיישארו כאן. חברים שלי כמו נתן שרנסקי חושבים שכולם צריכים לעלות לישראל כי אין כאן עתיד יהודי אבל המציאות מוכיחה אחרת. אני נלחמתי להגיע לישראל אבל ברור שזה לא מתאים לכולם".

בשנות ה-80, היה ביגון אחד מאסירי הציון המוכרים ביותר בציבור, ביחד עם נתן שרנסקי. אבל מאז עלייתו הוא עסק בעיקר בחינוך ונעלם מהעין הציבורית. כיום, למרות שהוא חי בירושלים, הוא מודה ש"90% מהזמן אני מדבר רוסית".

אתמול נפתחה בבית התפוצות בתל אביב תערוכה המציינת את תחילת אירועי 40 שנה לפתיחת המאבק לעליית יהודי ברית המועצות לישראל. בתערוכה חפצים אישיים, ספרים, כרזות וסרטים מקוריים המתעדים הן את הפעילות הציונית בתוך ברית המועצות והן את המאבק של יהודי העולם למענם. בין השאר מוצגת בתערוכה הכיפה ששימשה את שרנסקי בכלא, ספרות מחתרתית בעברית ועצומות שחתמו עליהן מאות יהודים בדרישה לפתוח את שערי העלייה.

ההתעוררות הציונית ברוסיה שהחלה לאחר מלחמת ששת הימים נתפסת כתחילת הקמפיין המאורגן, אבל ביגון, היום בן 75 ואז מהנדס אלקטרוניקה במכון מחקר צבאי במוסקווה, החל לחפש את שורשיו היהודים כבר בתחילת שנות ה-60. פגישה מקרית עם יהודי קשיש הובילה אותו ללימודי עברית וב-1967, בעקבות ההתעניינות בניצחון ישראל במלחמה גם לפעילות ציונית.

ב-1971 ביקש אשרת עלייה לישראל ובמקביל עזב את עבודתו הביטחונית והתמסר ללימוד עברית. ב-1977 נעצר לראשונה והועמד לדין על "התנהגות פרזיטית" ונשלח לגלות פנימית באזור קולימה למשך שנתיים. בכרזה הרשמית של התערוכה בבית התפוצות, מופיעה תמונה של ביגון בימי הגלות כשזקנו מכוסה גלידי קרח. לאחר שחזר מהגלות נעצר שוב והוגלה הפעם לעוד שלוש שנים וב-1981 נעצר שוב, הפעם נשפט לשבע שנות מאסר ועוד חמש שנות הגליה. את גזר הדין ריצה במחנה עבודה בפרם שליד הרי אוראל ולאחר מכן בכלא צ'יסטופול לאסירים פוליטיים יחד עם שרנסקי.

ב-1987, לאחר עליית מיכאיל גורבצ'וב לשלטון והתחלת מדיניות הפרסטרויקה שוחרר מהכלא ובינואר 1988 עלה לישראל עם בני משפחתו. לאחר 19 שנה בארץ הוא עדיין מגדיר עצמו כציוני גאה אבל שינה את גישתו לגבי הצורך של כל היהודים לעלות לישראל. "בשעתו האשימו אותי הסובייטים שאמרתי שיש בברית המועצות ג'נוסייד תרבותי, חשבנו שאין שם תרבות יהודית ושרק עלייה היא הפתרון. כשנפתחו השערים, חשבתי שכולם יהיו כמו אסירים וירוצו לצאת מהכלא, אף אחד לא חשב על פיתוח התרבות היהודית ברוסיה. הכלכלה הייתה הרוסה, ארגון פמיאט האנטישמי התחיל לפעול וחששנו שיהיו שוב פוגרומים. אבל בסופו של דבר, הרבה נשארו וזה טבעי, יש שיקולים של משפחה, עבודה וכמובן גם התבוללות".

חלק גדול מהפעילות של ביגון כיום הוא בהוצאת ספרי לימוד בעברית ויהדות המיועדים להפצה ברוסיה. "היום יהודי רוסיה הם כמו כל היהודים בתפוצות האחרות, ארה"ב, אירופה ואוסטרליה. יכולים לחיות שם מחוץ לישראל וזה לגיטימי" הוא אומר. לתפיסה השונה הזאת של ציונות הגיע ביגון בעקבות הכרה גם במצב החדש ברוסיה וגם במציאות שקיבלה את פני העולים כשהגיעו לישראל. "היום יש כבר כאלה שמרוויחים ברוסיה משכורות יותר גבוהות ממה שיכלו להרוויח בארץ. והם יודעים את מה שקרה כאן לאנשים, מהנדסים שנאלצו לעבוד באבטחה". ביגון מציין עוד נקודה המקשה על העלייה. "בשביל הרבה שהתרגלו לתרבות הרוסית, ישראל פשוט קטנה עליהם. איך אפשר להשוות את החיים בעיר בה יש לך עשרות תיאטראות משובחים עם החיים כאן. התרבות הרוסית פשוט גדולה ורחבה כל כך שהם לא יכולים לחיות בלי זה, הם גם לא ילכו לחיות בארצות הברית".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ