שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שמואל רוזנר
שמואל רוזנר
התנועה הרפורמית בארה"ב

פרנקלין לייקס, ניו ג'רזי. הרב אלסי פרישמן מדפדפת עד עמוד 97 בסידור התפילה החדש של התנועה הרפורמית ופוקדת "קודם קרא!". תרגום לאנגלית של שיר מאת יהודה עמיחי, "למען ילדינו", נפתח כך: "קוטר הפצצה היה שלושים סנטימטרים / וקוטר תחום פגיעתה כשבעה מטרים". בתחילה, עורכי הגרסה המוקדמת של הסידור החדש של התנועה הרפורמית באמריקה, "משכן תפילה", ניסו לשבץ את עמיחי. אך תגובות המתפללים לשיבוץ הוכיחו כי הם לא מסתדרים אתו.

השאלה אם השיר מתאים לתפילת ערב שבת עוררה דיון ארוך. פרישמן חושבת שלא. "זה שיר נפלא". ובכל זאת, בערב שבת, חשבה שיהיה "מטריד מדי, מפריע". מצד שני, פרישמן רצתה את השיר בסידור, וכמוה גם שאר חברי הוועדה העורכת, המורכבת מרבנים, חזנים וראשי קהילות. לבסוף הוזז לעמוד 97, כתפילת יום חול. הפצצה המרסקת של עמיחי, מול הברכה האחרונה של תפילת העמידה "שים שלום טובה וברכה".

הספר המונח לפני פרישמן על השולחן, בכריכה קשה כחולה, הפך רב מכר עוד בטרם יצא מבית הדפוס והחלה הפצתו בחודשיים האחרונים. המהדורה הראשונה של הספר הופצה בכ-150 אלף עותקים, וקהילות רבות ממתינות להגעתו. מאות אלפי יהודים יעלעלו בדפיו, ישחקו אותם, מיום ליום, משבת לשבת. יחזרו שוב ושוב על המלים שליקטה וערכה בעבורם פרישמן שנים ארוכות. השנים האחרונות, היא מסבירה, "הזכירו לי כמה היהדות הרפורמית היא דבר רציני".

הנה, בקצרה, כמה מהחידושים הבולטים של הסידור החדש של התנועה הרפורמית בארה"ב, בה חברים כ-1.5 מיליון אמריקאים: יותר תפילות מסורתיות מבעבר, פחות אנגלית ויותר עברית, הוראות למתפללים מה לעשות וכיצד. רבים רואים את אופיו של הסידור כחלק ממגמה כללית של תזוזת התנועה הרפורמית לכיוון שמרני יותר, וחזרת התנועה לריטואלים דתיים שנזנחו. הסידור החדש גם נראה יותר "סידור" מקודמיו. מי שאינו רגיל בנבכי התפילה הרפורמית יוכל למצוא בו חומרים שהוא מכיר מסידורים אחרים. "חוץ מברכות השחר לא שינינו הרבה מהמסורת", מספרת פרישמן. עד כדי כך, שוויכוח גדול, מתוקשר, התעורר בגלל ההחלטה להחזיר לסידור את תפילת "מחיה המתים".

סידורים קודמים של התנועה השמיטו את התפילה, בגלל סירובה של התנועה הרפורמית לקבל את המובן המילולי של הביטוי שאינו מתאים לתפישת הרציונליות של האמונה הרפורמית, והציבו במקומו ברכת "מחיה הכל". הדיון על שילוב הברכה נמשך חודשים ארוכים. בסוף התקבלה עמדתה של פרישמן עצמה: המתים הוחזרו לתפילה כמשל, מטאפורה - אך בסוגריים. לא לאמונה בשובם של המתים לחיים ממש מתכוונת פרישמן, אלא לברכה המסמנת התחדשות, פריחה שלאחר קמילה. לא צריך להיבהל מתפילה כזאת. הקהל שלנו, היא אומרת, חכם דיו כדי להבין מדוע הברכה חוזרת, ומה היא מסמלת.

מהתלמוד לאינטרנט

במשרדה המרווח, השקט, שבבית הכנסת הפרברי "ברנט טמפל", יריעת נייר גדולה ועליה מודבקים גזירי דפוס במתכונת מוכרת. במרכז היריעה: טקסט מודגש עם אותיות גדולות יותר. סביבו, מימין ומשמאל, קטעים קצרים באותיות קטנות. בבית הכנסת של פרישמן, כך תיראה "הגדרת המשימה" הקהילתית החדשה. חברי הקהילה, שמונה 400 משפחות לערך, עמלים כעת על הגדרת מטרותיה, אמונתה ותפישתה. דומה מאוד למראה של דף התלמוד המסורתי.

היא חשבה גם על הסידור במתכונת כזאת, אך התפשרה לבסוף על מבנה מובן יותר, פשוט יותר. ובכל זאת, פרישמן מקפידה לחזור כל הזמן אחורה לתלמוד - וממנו היא מדלגת לעתיד, אל דור האינטרנט. כבר רבות דובר בתלמוד כדגם הראשון, הקדמוני, של ה"הייפר לינק" המודרני - הטקסט המקפיץ את הקורא למקורות נוספים, פירושים, הרחבות. פרישמן חושבת שהסידור של הדור הבא יהיה שונה מזה שהוציאה תחת ידיה. הדור הבא הוא דור עצבני, המורגל בקריאה קטועה, קצרה - היא מניחה שגם ספרי התפילה יושפעו מזה. על כן, אינה יודעת כמה שנים יהיה הסידור "שלה" ספר התפילה המרכזי, הנפוץ, של יהדות אמריקה הרפורמית, הפלג הגדול ביותר.

פרישמן סבורה שסידור צריך להתאים לרוח הזמן והמקום והמתפללים. בעוד שאחרים רואים בסידור את השיבה למקורות, היא רואה בו את החידוש, לתנועה הרפורמית היו הרבה סידורים - הראשון הופץ ב-1892 והתאים לתנועה הרפורמית של הימים ההם. המינוח היה לא "עם יהודי", לא "רב" אלא "מיניסטר". ב-1975 פורסם "שערי תפילה", שהיה שונה מאוד. ניכרה בו, למשל, ההתחברות לחזון הציוני שנדחה על ידי מייסדי הרפורמה.

"משכן תפילה" החדש שוב מבטא שינוי ניכר. אחד מהשינויים הבולטים הוא השימוש בעברית. יותר יהודים אמריקאים לומדים עברית, אוהבים את העברית, מבינים שזו השפה הייחודית להם. על כן, גם בסידור הרבה יותר עברית.

באולם התפילה היא עומדת על הבמה ומתעטפת בטלית. פרישמן תפרה את הטלית הצבעונית בעצמה, מיריעת בד גדולה שמצאה. זו כנראה אחת ההשפעות של השתתפותן הגוברת של נשים בחיים הדתיים, הוא אומרת. איזה רב היה הולך לקנות בדים ומחליט לפתע שדווקא הבד הזה מתאים לו לטלית חדשה שייצר במו ידיו?

פרישמן חושבת ש"תפילה היא מעשה אומנות" - אם עושים אותה כמו שצריך. גם הסידור שלה, היא שואפת, יספק חוויה רוחנית. התנועה הרפורמית ספיריטואלית יותר מהזרמים המסורתיים יותר המקבילים לה. בעצם - וגם זה כבר נאמר לא פעם, והודגם, ונדון - שאבה לא מעט מן החסידות. הסידור הוא "הזדמנות להלהיב מחדש את המתפללים".

מבקריו של הסידור החדש, וישנם גם כאלה בתנועה מוחים על כך שהוא לוקח אותה "ימינה מדי" - דומה מדי לתנועה הקונסרווטיווית - אך פרישמן אינה מסכימה. היא רפורמית מאז ומתמיד, כך גדלה - כך שוודאי לא מדובר בגעגועים או ברגשי נחיתות לתנועות מסורתיות יותר. התפילות החדשות, היא מסבירה, "לא הוכנסו כדי להיות יותר מסורתיים, אלא בגלל שאנחנו היום מודעים יותר, משכילים יותר". המקורות שמהן חזרה לקחת, היא מסבירה, הם חומר לישה שממנו נוצר דבר חדש.

בסופו של דבר, מי שייצור מן הסידור הזה דבר חדש הם חברי הקהילות השונות, המגוונות, של התנועה הרפורמית. פרישמן מזכירה שזו תנועה של חברים, וגם מביאה ראייה מבנית לזה: אצל האורתודוקסים המשפיעים הם הרבנים, אצל הקונסרבטיווים - הסמינרים לרבנות, אצל הרפורמים זה מטה התנועה - גוף ארגוני, לא "הלכתי" או "חינוכי". מהו הארגון אם לא מייצגם של מאות אלפי החברים? מהו הסידור אם לא "הספר שלהם"? ממילא, יעשו בו כרצונם.

כתבה חמישית בסדרה: ניו ג'רזי

בחודשים הקרובים ישרטט "הארץ" את המגמות המרכזיות המעסיקות את יהדות ארה"ב. ההתמודדות עם נישואים מעורבים, היחס להתבוללות, הפריחה התרבותית הגדולה, היחסים בתוך הקהילה, האופנות הדתיות, המשבר העובר על היהדות המאורגנת, השינויים הדמוגרפיים והקשר לישראל

הפרקים הקודמים בסדרה:

1. בוסטון - המאבק על

הזוגות המעורבים בקהילה

2. ניו-הייבן - הרב גריר מאמין שרק ליהדות האורתודוקסית יש עתיד

3. רוקוויל - משלם המסים מממן את אבטחת המוסדות היהודיים

4. שיקגו - "תיקון עולם" בשכונות המצוקה

בהמשך: נשוויל, טנסי: פדרציות מחפשות משמעות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ