יש לכם עודף מ-15 מיליארד שקל?

ענר שלו, הכותב הוא פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה העברית, סופר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ענר שלו, הכותב הוא פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה העברית, סופר

שביתת המרצים באוניברסי-טאות, שזה לה השבוע השלישי, היא תמרור אזהרה שאסור להתעלם ממנו. מגזר זה אינו מרבה לשבות, והראה סבלנות מפתיעה לנוכח השחיקה המתמשכת בשכרו. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שכר המרצים והפרופסורים נשחק ב-35% ביחס לשכר הממוצע במגזר הציבורי מאז 1997. המרצים עובדים בלי הסכם עבודה, והתקציבים המופנים לציוד וספריות הולכים וקטנים באופן מבהיל.

בחוג למתמטיקה באוניברסיטה העברית - מהטובים בעולם בתחומו - נאלצים מדי שנה לקצץ בכתבי-עת מרכזיים. איראן כבר עולה בהרבה על ישראל באולימפיאדות למתמטיקה המיועדות לתלמידי תיכון.

אדישות הממשלה למשבר בחינוך הגבוה ובחינוך התיכוני מבהילה לא פחות. מדובר בזלזול במשאב העיקרי שלנו, שכמוהו כוויתור על העתיד. נראה שהעיקרון המנחה את הממשלה, למרות זיגזוג בתחומים רבים, הוא: רק לא דיאלוג.

המורים שובתים כבר שבועות, והמרצים מנסים כבר חודשים להגיע להסדר בלא צורך בהשבתה, אך הם נדחים בתואנות שונות ומשונות. וכרגיל בממשלת אהוד אולמרט - במקום דיאלוג יוצאים למלחמה. פונים לבית הדין לעבודה כדי שיכפה על המורים ללמד ופותחים במערכת הכפשות נגד המרצים באוניברסיטאות, שכביכול עובדים רק שש שעות בשבוע.

אכן, יש מרצים המלמדים שש שעות בשבוע, אך הוראה היא רק אחד המרכיבים בעבודת המרצים. מרכיבים אחרים הם: הנחיית תלמידי מוסמך ודוקטורט, אדמיניסטרציה, השתתפות בכנסים מדעיים, וקודם כל - מחקר.

המוסד האקדמי היוקרתי ביותר הוא המכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון. במכון הזה (כמו במכונים רבים אחרים ברחבי העולם) אין כלל הוראה, אלא רק מחקר. טובי החוקרים בעולם עובדים במכון ומקבלים משכורות עתק תמורת מה שבמשרד האוצר בישראל היו מגדירים כאפס שעות עבודה בשבוע. בשארית הזמן, לפעמים 18 שעות ביממה, הם עוסקים במחקר.

צריך אפוא לשמוח, שפרינסטון נמצאת בארצות הברית ולא במדינת ישראל. שאלמלא כן, היה הממונה על השכר באוצר שם קץ לשערורייה זו, וחוקרי המכון ללימודים מתקדמים לדורותיהם, שאינם עובדים ולו שעה אחת בשבוע (אחד מהם היה אלברט איינשטיין), היו נאלצים להסתפק בדמי אבטלה.

נשאלת השאלה, מדוע מתעקשים אולמרט, ובמידת מה גם שרת החינוך, יולי תמיר, שבאה מהאקדמיה ואמורה להבין את צרכיה ואת השפעת החינוך והמחקר על כל תחומי חיינו (כולל תעשייה ויצוא), להפוך את ישראל למדינת עולם שלישי? אולי אין להם ברירה? אולי פשוט אין לנו די משאבים?

האבסורד הוא, שלא רק שהמדינה אינה בגירעון תקציבי, אלא שמבחינה כלכלית מעולם לא היה מצבנו טוב יותר. למרות מלחמת לבנון יש לישראל עתה עודפי תקציב של כ-15 מיליארד שקל. זהו סכום דמיוני כמעט, שדי היה בחלקו כדי לפתור לא רק את בעיית החינוך התיכוני והאוניברסיטאי, אלא גם את בעיית סל התרופות ובעיות כאובות בתחום החברתי.

במסע הבחירות הבטיחו "קדימה" ומפלגת העבודה כלכלה עם חמלה, כאנטי-תיזה לכלכלת בנימין נתניהו. מסתבר, שככל שעודפי התקציב גדלים כך החמלה מתכווצת וכי בין הידברות לכוחנות יבחרו תמיד בכוחנות.

לא מאוחר עדיין. על אולמרט להחליט, אם הוא מתעקש להיזכר בהיסטוריה כמי שאבן הריחיים של מלחמת לבנון השנייה על צווארו, או כמי שבשליש מתקציב המלחמה האומללה הזאת פתר בעיות יסוד בתחום החינוך, החברה והבריאות ושינה את ישראל לבלי הכר.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ