שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בניסיון למלא שליחות נעלה

* שייקה בן פורת, שהלך לעולמו שלשום, סיקר בקריירה העיתונאית שלו את צמרת השלטון ומערכת הביטחון, ולא ויתר על "אורח חיים של תרבות ובילויים", כהגדרתו. הוא היה ממובילי המהפך שהזניק את "ידיעות אחרונות", אבל בסופו של דבר לא מצא בו את מקומו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסף כרמל

"שייקה היה איש העולם הגדול, כשישראל עוד היתה מאוד פרובינציאלית", אמרה אתמול עו"ד יואלה הר-שפי, "ועם זאת, גם אם הדברים נראו כאילו סותרים, הוא תמיד גם היה מאוד ציוני ומאוד פטריוט. הוא פשוט הקדים את זמנו". נראה שההגדרה של הר-שפי, שהיתה במשך שנים ארוכות עיתונאית ב"ידיעות אחרונות", מתמצתת יפה את קורות חייו הסוערים של ישעיהו (שייקה) בן-פורת, שנפטר שלשום בגיל 80 ויובא היום למנוחות.

הוא נולד בווינה ב-1927, הוברח על ידי הוריו לצרפת במלחמת העולם השנייה ואחר כך עבר לשווייץ, עלה לארץ בתום המלחמה והיה למדריך בכפר הנוער בן שמן ולחבר ההגנה. אחרי קום המדינה שב לצרפת כשליח הסוכנות היהודית ואחר כך היה לעורך כתב העת הספרותי "מבואות". באמצע שנות ה-50 נסע שוב לצרפת, כשקיבל מלגת לימודים בסורבון, וכדי להתפרנס ירש מאלי ויזל את תפקיד שליח "ידיעות אחרונות" בפאריס. המשרה החלקית התגלגלה לקריירה בת 40 שנה בעיתון, שבה סיקר בן-פורת אירועים מרכזיים בתולדות המדינה, פיתח קשרים קרובים עם מנהיגיה והתהדר בכך שלא תמיד פירסם את כל מה שידע.

"שייקה היה עיתונאי מלידה", אמר אתמול דב יודקובסקי, שקיבל את בן-פורת לעבודה ב"ידיעות" ושימש עורכו משך שנים ארוכות, "הוא היה סקרן ללא גבול, חרוץ מאוד, בעל הבחנה דקה, בעל אופקים רחבים, אמין ובעל סגנון קולח ומרתק. הוא גם היה אדם מלא קסם אישי, נעדר סנוביות מכל סוג, שדיבר עם השר ועם נהגו באותה שפה ועל כן כולם כיבדו אותו".

בן-פורת נמנה עם חבורת העיתונאים שחוללה, בהנהגתו של יודקובסקי, את המהפך שבזכותו עקף "ידיעות אחרונות" את "מעריב", שהיה בשנות ה-50 וה-60 עיתון הערב המוביל, והתבסס כעיתון הנפוץ במדינה. בספרו האוטוביוגרפי העיד על עצמו כי "בשנים 1958-1965 פירסמתי כ-20 ידיעות, מדורים ורשימות מדי שבוע. מעטים בעיתון היו בעלי הספק דומה. איש מלבדי לא כיסה שטחים כה רבים ושונים זה מזה: משרד ראש הממשלה, מערכת הביטחון, המוסד והשב"כ, צמרת ההסתדרות, המפלגות ומלבד זאת ראיון השבוע וסיקור בימות התיאטרון והבידור ב'לאשה'. לא נהניתי משעות שינה רבות באותן שנים".

בן-פורת מעולם לא הסתיר את עמדותיו. כשסיקר את "הפרשה" בראשית שנות ה-60 לא היסס בטורי פרשנות שכתב להביע תמיכה בעמדתו של ראש הממשלה דוד בן גוריון כנגד עמדת יריבו המר, מזכיר ההסתדרות פנחס לבון. הוא גם סיקר באהדה את צעירי מפא"י של אותם שנים, משה דיין ושמעון פרס, ושמר על אהדתו גם כשפרשו עם בן גוריון לרפ"י.

"עם זאת", מספר העיתונאי שלמה נקדימון, שהחליף את בן-פורת בתפקיד הכתב הפוליטי של "ידיעות", "בשנים שמנחם בגין היה מוחרם כמעט לגמרי בתקשורת, דווקא שייקה הבן-גוריוניסט ראיין אותו ונתן לו במה מעבר לעיתון 'חירות'". יוסי שריד, חברו של בן-פורת, אומר כי "נדמה לי שבשנים האחרונות שייקה חי קצת בתחושת 'האלים שהכזיבו'. אם בעבר היו לו עמדות די נציות, בהשפעת דיין ופרס, בינתיים עמדותיו מאוד התמתנו".

באמצע שנות ה-60 שב בן-פורת, עם רעייתו הדוגמנית אלמה בן-פורת, לקדנציה נוספת בפאריס מטעם "ידיעות אחרונות". "לא הייתי עבד נרצע לעבודתי", כתב בספרו האוטוביוגרפי, "ולא ויתרתי על אורח חיים כטעמי, תמהיל אישי מאוד של תרבות ובילויים. משכורת טובה, שכר סופרים של רב מכר הכנסות מפרסומים בתקשורת האירופית ושכרה הגבוה של אלמה כדוגמנית צילום איפשרו לנו לחיות ברמה בורגנית, וליהנות ממנעמיה של פאריס. לא היה ערב ללא תיאטרון, קולנוע או תערוכה". באותה עת כבר פירסם בן-פורת שני ספרים, אחד מהם על אלי כהן והשני על אמברגו הנשק הצרפתי על ישראל, עם העיתונאי אורי דן; בהמשך פירסם ספרים רבים נוספים.

כמו רוב העיתונאים הבכירים בני דורו ב"ידיעות אחרונות", שמר בן-פורת על יחסים הדוקים וחמים עם המו"ל נח מוזס ורעייתו פולה. אבל מסכת יחסיו עם בנם נוני מוזס, שירש את השליטה בעיתון, היתה שונה בתכלית. ב-1993 פרש בן-פורת מהעיתון, תוך הטחת האשמות קשות במוזס הבן ובמשה ורדי, שערך את העיתון באותה עת, על יחסם המנוכר אליו. "נוני מעולם לא נודע כבעל רגישות לסביבתו", כתב בן-פורת בספרו, "ולא הצטייר בעיני כפרטנר מתאים לשיחה בנושאים פוליטיים שאמורים להעסיק עורך אחראי. לפיכך גם לא נחשב בעיני לבן שיחה לבעיות אישיות, לא כל שכן להחלפת דעות בענייני תרבות או אמנות, הדורשים מינימום של השכלה. הוא מצדו סבר, ובצדק, שלא ימצא בי שותף לדיון על משחקה האחרון של מכבי תל אביב".

בערוב ימיו סלד בן-פורת ממגמת ההצהבה של העיתונות בכלל, ושל "ידיעות אחרונות" בפרט. את ספרו חתם במשפט: "בעבר האמנתי שאני חלק מעיתונות המנסה למלא שליחות נעלה. היום אני נאלץ להטיל ספק בדבר. מעבר לכל המסופר כאן על עיתונאות כשליחות, העיתונות, כיום, היא תעשייה, והעיתון - רק מוצר".

ישעיהו בן-פורת יובא היום למנוחות בקיבוץ עינת בשעה 15:00. הוא הותיר אחריו אשה ושני ילדים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ