טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לזמן מוגבל - מינוי לאתר ב-35 ש"ח לחודש  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חייו של מרגל: ילדות באיווה, "תוכנית מנהטן" וצל"ש מפוטין

תגובות

ניו יורק טיימס

למראית עין, הוא היה אמריקאי: נולד באיווה, למד במכללה במנהטן, שיחק בייסבול עם חברים מהצבא. אבל ג'ורג' קובאל הסתיר סוד. במלחמת העולם השנייה הוא היה מרגל סובייטי בכיר, שם קוד "דלמר", שהוכשר לתפקיד במודיעין הצבאי חסר הרחמים של סטאלין. שמו נחשף רק באחרונה.

מרגלי אטום הם נושא מיושן. אולם היסטוריונים טוענים שד"ר קובאל, שמת בשנה שעברה במוסקווה בן יותר מ-90, היה כנראה אחד המרגלים החשובים במאה ה-20. ב-2 בנובמבר, הפתיע הקרמלין חוקרים במערב כשהודיע כי הנשיא ולדימיר פוטין העניק לאחר המוות את עיטור הכבוד הגבוה ביותר לסוכן סובייטי, שהסתנן ל"פרויקט מנהטן" - התוכנית האמריקאית לייצור נשק גרעיני שמרכזה היה בניו מקסיקו - כדי לגנוב את סודות האטום.

בהודעה צוין לשבח קובאל בתור "סוכן המודיעין הסובייטי היחיד" שהסתנן אל המפעלים הסודיים של הפרויקט, ונאמר שפעילותו "סייעה משמעותית לקצר את הזמן שנדרש לבריה"מ לפתח פצצת אטום".

מאז מיהרו היסטוריונים, מדענים, בכירי ממשל וחברים ותיקים לספר על חייו של קובאל - האתלט, הבחור שכולם אהבו לאהוב, הגאון הטכנולוגי. המודיעין האמריקאי ידע על בגידתו לפחות מתחילת שנות ה-50, כאשר חוקרים חקרו את עמיתיו המדענים והשביעו אותם לסודיות מוחלטת.

הצלחתו של "דלמר" (Delmar) התבססה בין השאר על סיפור משפחתי יוצא דופן, שכלל הגירה מרוסיה לאיווה ובחזרה. בזכות כך היו למרגל מחויבות עמוקה לקומוניזם לצד היכרות עמוקה עם הנורמות האמריקאיות - וכן אנגלית ללא זכר למבטא זר. "הוא היה ידידותי מאוד, טוב לב וחכם ביותר", סיפר ארנולד קראמיש, פיזיקאי בגמלאות שלמד עם קובאל בסיטי קולג' ולאחר מכן עבד אתו על פיתוח הפצצה הגרעינית.

במשך השנים, זיהו חוקרים וסוכנים אמריקאים שישה בני אדם שמסרו מידע לרוסים לגבי "פרויקט מנהטן", במיוחד בבסיס בלוס אלאמוס. הם הפכו למרגלים בגלל האהדה לקומוניזם ולא בעקבות אימונים קשוחים. לעומתם, ד"ר קובאל היה חפרפרת שהוכשרה בבריה"מ על ידי ה-GRU, סוכנות המודיעין הצבאי המאיימת.

בלוס אלאמוס אמנם נבנתה הפצצה עצמה, אך חלקיה והדלק שלה יוצרו במפעלים סודיים במקומות כמו אואק רידג', טנסי ודייטון, אוהיו; לא זאת בלבד שקובאל הסתנן לאתרים אלה, הוא אף היה אחראי על סדרי הביקורת בהם בתור איש צבא בעל אחריות וסמכויות רבות. "היתה לו גישה לכל", סיפר קראמיש, שעבד יחד עם קובאל באואק רידג'. "הוא הסתובב במקום בג'יפ אישי - כשלאף אחד אחר לא היה ג'יפ אישי".

ואשינגטון ידעה על מעשי הריגול של קובאל מאז שנמלט מארה"ב זמן קצר לאחר תום המלחמה, אך המידע נשמר בסוד. "זה היה יכול להיות מאוד מביך לממשלה האמריקאית לחשוף מידע מסוג זה", אמר רוברט נוריס, שחיבר ביוגרפיה של המנהל הצבאי של פרויקט מנהטן.

ג'ורג' קובאל נולד ב-1913 לאברהם ואתל קובאל בסיו סיטי, איווה, שבה יש קהילה יהודית גדולה. ב-1932, במהלך השפל הגדול, היגרה משפחתו לבירוביג'אן, עיר בסיביר אותה קידם סטאלין בתור מולדת חילונית ליהודים. ב-1934 שהה קובאל במוסקווה והצטיין בלימודים במכון מנדלייב ללימודי טכנולוגיה כימית. לאחר שסיים את לימודיו, גויס והוכשר על ידי ה-GRU, ונשלח לשוב לארה"ב - לכמעט עשור של ריגול מדעי, בין 1940-1948.

לא ידוע כיצד העביר את המידע שאסף למפעיליו. בהתחלה פעל קובאל תחת שם בדוי, ואסף מידע על רעלנים שיכולים לשמש נשק. לאחר מכן מפעיליו הימרו והורו לו לפעול תחת שמו האמיתי - הוא גויס לצבא, ובמקרה מצא את דרכו אל פרויקט בניית הפצצה, שהיה אז בחיתוליו.

לאחר שנשלח מטעם הצבא ללמוד בסיטי קולג' במנהטן, נשלחו ב-1944 קובאל ועמיתו קראמיש לאואק רידג', שם התמקדו בייצור דלק אטומי. ביוני 1945 הורחב תפקידו של קובאל וכלל גם את המפעלים הסודיים ליד דייטון. במפעלים אלה ייצרו פולוניום 210, החומר הרדיואקטיווי ששימש להצתת תגובת השרשרת של הפצצה.

לאחר המלחמה נמלט קובאל לבריה"מ, וב-1949 הפעילה ברית המועצות את פצצת האטום הראשונה שלה, והפתיעה את ארה"ב במהירות בה הדביקה אותה. ברוסיה, שב קובאל למכון מנדלייב, סיים את הדוקטורט ולימד שנים רבות. הוא מת ב-31 בינואר 2006.

ויליאם ברוד, ניו יורק טיימס



הטלת הפצצה על נגסאקי, 1945. בתצלום למטה: המרגל ג'ורג' קובאל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true