שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
גרדיאן
פטריק ברקהאם
גרדיאן
פטריק ברקהאם

שבוע אחד היא החליקה על פני אולמות שיש קרים במחלצות פאר מעוטרות בטווסים, בדמות השליטה בת ה-50 פלוס של אנגליה במאה ה-16. בשבוע שלאחר מכן היא החליפה את הפיאה הכתומה בפיאה שחורה ופרועה, כדי לגלם אמריקאי תשוש בן 30 פלוס, בסיור ההופעות השערורייתי ביותר בעולם הרוק של שנות ה-60. במציאות, קייט בלנשט שונה כל כך משני גלגוליה הקודמים - כמלכה ב"אליזבת: תור הזהב" וכאחת משש התגלמויותיו של בוב דילן ב"אני לא שם" - עד שמתעוררת תהייה אם יש בה משהו שלא מן העולם הזה.

לעומת דמויות אחרות בסרט ההמשך ל"אליזבת", המסגירות את השתייכותן למאה ה-21 בהבזק של שן מולבנת או בתספורת משונה בעכשוויותה, המלכה של בלנשט נדמית כלקוחה מזמן אחר ומעולם אחר. גם דילן שלה, שמתואר ברגעים המפורסמים שבהם דחה את מוסיקת הפולק ב-1965-1966, מוזר מאוד בזרותו. ולכן מפתיע לגלות שבלנשט, בחדרה במלון, נשמעת נורמלית, הגיונית ואמיתית כל כך.

בלנשט פרצה לתודעה הציבורית ב-1998, כשגילמה את המלכה אליזבת הצעירה, הנאבקת בהכחשה עצמית ובחצר רוחשת מזימות גבריות. בעקבות הסרט היתה מועמדת לראשונה לאוסקר (היא זכתה באוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר ב-2005 על גילום דמותה של קתרין הפבורן ב"הטייס").

המלט של הנשים

"אליזבת: תור הזהב", שוב בבימויו של שקאר קאפור ובכיכובו של ג'פרי ראש, הוא סרט שונה לגמרי. לא רק באופן שבו מתוארת בו המלכה המזדקנת, אלא גם בבדיחות הנוקבות שלו על תפוחי אדמה ובסצינות הקרב של הארמדה הספרדית. בלנשט היתה זקוקה, לדבריה, להשתכנע שהיא מסוגלת להעמיק עוד אל דמותה של אליזבת. "היא מורכבת להפליא. אם לשפוט על פי המספר הרב של השחקניות שגילמו אותה, היא מעין המלט של הנשים".

בסרט, המלכה המבוגרת מתמודדת עם מלחמה ועם רומן חסר סיכוי, ובה בעת ממשיכה להתעקש שהיא עדיין יכולה להביא ילדים לעולם - התעקשות יוצאת דופן, בהתחשב שהעלילה מתרחשת ב-1585, כשאליזבת היתה בת 52. בלנשט בת 38. אליזבת בגילומה אמורה, לדעתה, להיראות מבוגרת ממנה בעשר שנים. "זה היה חלק מהארסנל הדיפלומטי שלה, שהיא נחשבה מושכת ופורייה. הפוריות שלה היתה תמיד שאלה גדולה, וכך גם המגדר שלה; לכן היא מרתקת".

בלנשט אינה חושבת שיש חשיבות להעדר ריאליזם היסטורי - בנקודה מסוימת היא נהפכת למלכה הלוחמת, בשריון הבוהק ובשיער קלטי גולש, ונושאת נאום מול גדודיה המריעים. בלנשט מודה ש"נכנסה לפאניקה" כשנאלצה לזנק מיד מדמותה של אליזבת לדילן, לצילומי סרטו של טוד היינס, "אני לא שם".

בסרט הארוך והסוריאליסטי היא מתבלטת לצד כריסטיאן בייל, הית לדג'ר וריצ'רד גיר; היא כבר זכתה על התפקיד בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים בוונציה. היא מגלמת בסרט את ג'וד, כוכב רוק, אחת משש דמויות בדיוניות המייצגות חלקים שונים בחייו של דילן. ג'וד מתקשר ישירות לדילן שהתחבר לחשמל ויצא לסיבוב הופעות באנגליה ב-1966, ונתקל ביחס חשדני מצד התקשורת ובעוינות של הקהל, שבאה לידי ביטוי בקריאה המפורסמת "יהודה איש קריות" שהושמעה לעברו בהופעה במנצ'סטר.

לאחר שצפתה בסרטי התעודה החשובים על דילן ובצילומי מסיבות העיתונאים שקיים בסיבוב ההופעות ב-1966, בלנשט גילמה את הזמר כשדון יצירתי וחסר מין. "אילו גבר היה מגלם את התפקיד, אנשים היו מתרשמים ממנו בדרך אחרת", היא אומרת, "אבל הם מסוגלים להתחבר למוזרות שבדמותו של דילן משום שאני אשה".

ג'וד-דילן מדבר כמו מכור לסמים, בצלילים מתוחים ומוארכים, בהטעמות אקראיות ובעצירות מקוטעות. אבל בלנשט לא השתמשה בסמים כדי להיכנס לדמותו של דילן חסוך השינה והפרנואיד. "יש לי שני ילדים, זה לא בא בחשבון. זה התפקיד שלי כשחקנית. אני נכנסת לדמות בעזרת הדמיון. גם לא רצחתי אף פעם, אבל זה מה שכיף במקצוע הזה. השחקן נכנס לטריטוריה מסוכנת - בבטחה". האם מנעה מעצמה שינה? "יש לי שני ילדים. אני יודעת היטב מהו מחסור בשינה". בלנשט, אגב, הרה ואמורה ללדת באפריל.

בחזרה לאוסטרליה

אחרי תקופה ארוכה שבה חיתה בלונדון, היא נהפכה לתופעה נדירה: שחקנית אוסטרלית שחיה בארץ מולדתה. בלנשט נולדה וגדלה במלבורן, וחזרה לשם עם בעלה, המחזאי אנדרו אפטון, ועם שני ילדיהם. האם התקשתה לחזור למדינה שבה שולט ממשלו השמרני של ג'ון האוורד? "בימינו אין כמעט היגיון בפוליטיקה", היא אומרת. "לכן אליזבת מעוררת השראה. היא היתה דיפלומטית יוצאת מן הכלל בתקופה שבה הדיפלומטיות בלטה בהעדרה". בלנשט למדה ממנה: היא נמנעת למתוח בגלוי ביקורת על ראש ממשלת אוסטרליה לפני הבחירות שיתקיימו בסוף החודש: "אמריקה מסובבת אותנו על האצבע הקטנה, זה מביך. עלינו לתבוע בחזרה את האינדיווידואליזם שלנו, אבל גם להתחבר לעולם בדרך טובה יותר. ניתקנו את עצמנו מאסיה. זה מטופש מבחינה פוליטית ותרבותית. אוסטרליה עתירה באורניום ובפחם, ולכן כל מי שייבחר יצטרך לנהוג באחריות".

בינואר ייכנסו היא ואפטון לתפקיד המנהלים האמנותיים של תיאטרון סידני, למשך שלוש שנים. היא מתכוונת לשחק פחות בקולנוע אף שכחלק מהעסקה היא תהיה חופשייה לעסוק בפרויקטים אחרים במשך שלושה חודשים בשנה, בין השאר לצד ג'ורג' קלוני בגרסה קולנועית מצוירת לספרו של רואלד דאהל "Fantastic Mr. Fox".

בלנשט גילמה מגוון עצום של דמויות בתקופה קצרה, אבל לאליזבת ולדילן-ג'וד יש תכונה משותפת, שהיא הדגישה בכמה תפקידים - מהמורה ב"רמז לסקנדל", שיופיה הופך אותה לנשגבת בעיני המורים והתלמידים, ועד גלדיראל מלכת העלפים ב"שר הטבעות". כל הדמויות האלה נשגבות ומורמות מעם, בודדות ומרוחקות, מלאות עוצמה ועם זאת פגיעות.

"אליזבת היא בעלת כוח אבסולוטי, מאחר שנמשחה למלכה בידי אלוהים", היא אומרת, "ואילו דילן קיבל כוח אבסולוטי, דבר שלדעתי קורה בתעשיית המוסיקה. מצד אחד נותנים לאנשים שחשופים לעין הציבור כוח אבסולוטי, ומצד שני כועסים עליהם שיש להם כוח כזה. דילן אומר כל הזמן 'לא ביקשתי את זה'".

האם היא מקנאה באופן שבו התעמת עם בני שיחו המרובעים מהתקשורת בהתגרויות אליפטיות בשנות ה-60? "הוא היה אמיץ להפליא. אני מעריצה אותו על שאמר 'אני לא חייב לספר לכם את האמת, וממילא האמת היא לא עניין סטטי, ואיך אני יכול לדעת מה המניע שלי?' שאלו אותו איך זה להיות מפורסם ואיזו השפעה יש לפרסום שלו עליו, והוא אמר 'לא הייתי צריך להיאבק על זה, אז אני לא חושב על זה. השירים הם מה שאני עושה".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ