נזק לחברה - דעות - הארץ

נזק לחברה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

תפישת השפיטות המקובלת בבית המשפט העליון גורמת נזקים כבדים לחברה הישראלית. אין כיום כמעט שום החלטה - מדינית, צבאית, חברתית או תקציבית - שאיננה עשויה להגיע לבית המשפט, וזאת ב"זמן אמת", כלומר תוך כדי ביצועה, או בשלב גיבושה. זוהי תפישה שאין לה, הלכה למעשה, אח ורע בשום שיטת ממשל דמוקרטית, ויש טעמים כבדי משקל התומכים בשינויה מן היסוד. שר המשפטים, דניאל פרידמן, עושה שירות חשוב לחברה הישראלית בכך שהוא מעלה את שאלת השפיטות על סדר היום הפוליטי שלנו.

בראש ובראשונה פוגעת תפישת השפיטות הנוכחית בעיקרון הדמוקרטי הבסיסי ביותר - עקרון הממשל העצמי. זה שלפיו ההכרעות המרכזיות בשיטה דמוקרטית צריכות להתקבל על ידי הרשויות הנבחרות או על ידי מי שמונה על ידן לקבל החלטות ביצועיות. מצב הדברים הקיים, שלפיו כמעט כל החלטה ממשלתית בעלת משמעות מובאת, קודם - או תוך כדי - ביצועה לבית המשפט, שאיננו נבחר ואיננו ייצוגי, פוגע קשות בעיקרון זה.

בנוסף, מערערת תפישת השפיטות הזאת מושכלות יסוד של מערכות הביצוע בישראל. בבסיסה של כל מערכת קבלת החלטות ביצועית עומדת ההנחה, שלגורם המקבל את ההחלטה צריכה להיות מחד הסמכות לקבוע את המדיניות, ומאידך האחריות לתוצאות ההחלטה. תפישת השפיטות מעניקה לגורמים שאינם נושאים באחריות סמכות להתערב בהחלטות של גורמי הביצוע המוסמכים. כך, למשל, אם בג"ץ משנה את תוואי גדר ההפרדה בניגוד לעמדת המפקד הצבאי בגזרה הרלוונטית, אמור זה האחרון לשאת באחריות לביטחון בגזרה אף שהסמכות לקבל את ההחלטות הביטחוניות נלקחה ממנו. כיצד אפשר אז לתבוע ממפקדי צה"ל לקבל אחריות לביטחון בגזרה?

דוקטרינת השפיטות המרחיבה של בג"ץ נושאת עמה השלכות בעייתיות נוספות. הצורך להביא כל החלטה לאישור בג"ץ גורם לסרבול אדיר של הליכי קבלת החלטות, וכרוך בעלויות כבדות.

תפישת השפיטות גם גורמת לעיוות בלתי נמנע של דרכי גיבוש המדיניות הממשלתית, הן משום שהיא מכריחה את קובעי המדיניות לחשוב במונחים משפטיים, שאינם בהכרח המונחים הרלוונטיים או החשובים ביותר בהליכי גיבוש מדיניות, והן מכיוון שהיא מכניסה להליך קבלת ההחלטות גורם כבד משקל של חוסר ודאות. הפגיעה איננה נובעת דווקא מכך שבג"ץ מתערב ופוסל החלטת ממשלה, אלא מעצם הבאת העניין לבית המשפט. וזהו בדיוק תפקידה של דוקטרינת השפיטות הנוכחית. בג"ץ אכן ממעט לפסול את החלטות הממשלה, אך מבחינת הנזקים והעלויות אין בכך כל נחמה, משום שהמחיר החברתי של האקטיוויזם השיפוטי משולם במלואו ברגע שהעניין מגיע לבית המשפט.

מכל האמור לעיל לא עולה בהכרח, כי הצעת חוק שתגביל את השפיטות איננה נושאת עמה סכנות. כך, למשל, נראה כי יש טעם רב בשאיפה להגביל באופן חד את סמכות בג"ץ להתערב בהחלטות בענייני תקציב. זאת משום שהתערבות כזאת כרוכה בכל העלויות המזיקות, ואילו השלכותיה על ההגנה על חירויות הפרט הבסיסיות - שהיא היא תפקידו האמיתי של בג"ץ שעליו יש לשמור - שוליות יחסית.

לעומת זאת, חקיקה שתמנע באופן גורף התערבות של המערכת השיפוטית בהחלטות צבאיות מסוכנת בדיוק משום שהחלטות כאלו, במיוחד בכל הנוגע לשטחים המוחזקים, נוגעות לא פעם לשאלות בסיסיות של חירויות הפרט. ייתכן שפתרון חקיקתי ראוי צריך להתמקד לא רק בנושאים שבהם בג"ץ רשאי להתערב, אלא גם בעיתוי ובאופן התערבותו.

הכותב הוא ראש הקתדרה למשפט ציבורי בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ