שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הסיפור על קונדוליזה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמנואל סיון

על קונדוליזה רייס שמעתי לראשונה ב-1993. מורי ורבי גבריאל אלמונד, דמות מפתח באוניברסיטת סטנפורד, פעל אז במרץ למינויה כפרובוסט (סגן הנשיא לעניינים אקדמיים של האוניברסיטה). על השאלה אם אין זה קידום מופרז למרצה אלמונית יחסית למדע המדינה, בת 39, השיב ביידיש: "היא בוודאי איננה מאור הגולה, אבל הסיפור שלה הוא הסיפור האמריקאי". בת למשפחה של כומר שחור מאלבמה, שהנחילה לה ערכים של אי אלימות, עבודה שקדנית ותרבות (היא הצטיינה בלימודי פסנתר ורוסית). מתיכון פרטי עברה לקולג' יוקרתי, ומשם ללימודי דוקטורט בנושא מרוץ החימוש הסובייטי. "והיא גם רפובליקאית", הוסיף. "זה יאשש את הדימוי הציבורי של סטנפורד, ובעצם גם את הדימוי שלנו בעיני עצמנו".

רייס אכן התמנתה לתפקיד וזכתה בכך לבולטות לאומית. לימים סיפר לי אלמונד, שהוא ועמיתיו התאכזבו מתפקודה. הם גילו, שעולמה האינטלקטואלי צר וסגנונה הניהולי מתאפיין בסמכותיות יתר וביהירות.

אך מעמדה בציבוריות האמריקאית גדל. התקשורת ניפחה את עניין הקשרים האישיים ההדוקים שלה עם הנשיא בוש האב ורעייתו, שנוצרו בעת שירותה בדרג בינוני במועצה לביטחון לאומי בשנים 1989-1991. "קיסינג'ר בשמלה", כינו אותה. כשבוש הבן נבחר לנשיא הוא מינה אותה ליועצת לביטחון לאומי.

וכך, מהאווירה המעודנת והמוגנת של סטנפורד ושל בית בוש האב נקלעה רייס אל צמרת האסטרטגיה הלאומית, שבה סכינאים חורשי מזימות מסוגו של דיק צ'ייני, סגן הנשיא. המבחן הראשון היה פיגועי 11 בספטמבר, הצורך בגיבוש אסטרטגיה נגד אל-קאעדה וההידרדרות למלחמה בעיראק. רייס התגלתה במלוא חולשתה האינטלקטואלית ובחולשת אופיה, כטכנאית מיומנת ותו לא.

לא היתה לה השקפת עולם מגובשת על היחסים הבינלאומיים ולא על דרכי הפעולה הדרושות למדינה. לצ'ייני היתה השקפה מגובשת, ובכוחה ובכוח הכריזמה האישית שלו שבה את לבו של בוש.

רייס לא העלתה שאלות; למשל, על העדר זיקה בין המאבק בטרור לבין התפישה הישנה-החדשה של סדאם חוסיין כאויב. אחרי הכל, לא היו ראיות לקשר בין אל-קאעדה לעיראק (דבר שהיה ידוע היטב מלכתחילה) ולא היה לכך כל קשר לשאלת הנשק הלא קונוונציונלי המצוי, כביכול, בעיראק. בהעדר מצפן אינטלקטואלי, נסחפה רייס עם הרוח השלטת ונהפכה לשר ההסברה בפועל של מלחמת עיראק.

התקשורת החנפנית גרמה לה לחשוב, שתוכל להיות מועמדת רפובליקאית לנשיאות ב-2008, ולכן סברה שיהיה מועיל לקבל את משרתו של שר החוץ קולין פאואל, שסיים את תפקידו ב-2005 לאחר שהבין שטעה והוטעה בעניין הנשק הלא קונוונציונלי בעיראק.

במשך הזמן נוכחה רייס לדעת, שעיראק היא בצה מדממת ולא עליה תהיה תפארתה. היא היתה זקוקה נואשות להישג, וכך פנתה אל הסכסוך הישראלי-הפלשתיני שאינו נגמר.

זהו הסיפור האמיתי על אנאפוליס - סיפור של רגשות אישיים עזים, אכזבה, עלבון וייאוש.

אבל איזו עשייה הניעה רייס ולאיזו תכלית? העשייה אינה מושתתת על הערכת מצב אמריקאית, שהסכסוך בשל לפתרון ו/או יש באזור מנהיגים בעלי יכולת הכרעה. באנאפוליס עומד להתרחש גימיק תקשורתי גדול, ותו לא. הצגה מתוזמרת, ששחקניה המזרח תיכוניים משתתפים בה בלב ולב משום ש"הנשיא מצפה".

בעלת הבית רייס דוחקת, שהרי יש פחות משנה עד הבחירות, ושני הפועלים המזרח תיכוניים עצלים וחלשים. חלשים אך פיקחים, ויידעו איך למסמס את הוועידה - כפי שכבר החלו להפגין זאת באחרונה. לכן, אל דאגה. לא ועידה של פריצת דרך או ויתורים כואבים בפתח, אלא פרודיה על קמפ-דייוויד 2000.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ