שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יוסי מלמן
רשה
יוסי מלמן
רשה

בקור מקפיא ותחת גשם טורדני עמדו בכיכר פילסדוסקי שבלב בירת פולין מנהיגי המדינה ומוזמנים רבים. במהלך טקס הזיכרון המיוחד, הניחו המכובדים זרי פרחים והדליקו נרות למרגלות קבר החייל האלמוני, ואילו בני משפחות החזיקו את תמונות יקיריהם. אבל מצלמת הטלוויזיה, שהעבירה בשידור ישיר את תמונות הטקס שנערך ב-10 בנובמבר, התמקדה שוב ושוב בפניו הקפואים של הנספח הצבאי של רוסיה. זכרם של כ-21 אלף הקצינים והאזרחים הפולנים השבויים שנרצחו ב-1940 בידי המשטרה החשאית של ברית המועצות ביער קאטין שבבלרוס ובשני אתרים אחרים, נחשב עדיין לפצע פתוח ביחסי רוסיה-פולין, וספק אם יגליד אי-פעם.

הפרשה הטרגית הזאת זוכה באחרונה לתשומת לב בזכות "קאטין", סרטו הדרמטי של הבמאי הפולני אנדז'י ויידה, המוקרן בימים אלה בפולין ושעתיד להיות מופץ במדינות נוספות. אף שהביקורות עליו מעורבות, הסרט מעורר בפולין תגובות נרגשות. הבמאי, בן 82, לא נכח בטקס בוורשה והעדיף לצפות בו בטלוויזיה.

הטקס היה אמור להיערך בספטמבר, במקביל למערכת הבחירות לפרלמנט הפולני, אך ויידה ביקש שסרטו ואירועי קאטין לא ייהפכו למכשיר לקידום אינטרסים פוליטיים. לכן, נאלצו ראשי המדינה, התאומים לך (הנשיא) וירוסלב (ראש הממשלה אז) קצ'ינסקי לדחות אותו עד לאחר הבחירות, שבהן נחלה מפלגתם מפלה. שיאו של הטקס, שנערך בסמיכות ליום העצמאות ה-89 של פולין, היה תחילת הקראת שמותיהם של הנספים והודעה על העלאתם בדרגה אחת. הקראת השמות וציון הדרגות נמשכו 24 שעות, גם לאחר שכל האורחים עזבו את הכיכר.

רצח ותעמולה

אירועי קאטין משלבים רצח, שקרים, הונאה ושכתוב ההיסטוריה. נראה ששורשי הטבח הזה בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב, שחתמו שרי החוץ של גרמניה הנאצית ובריה"מ הסטליניסטית, ערב מלחמת העולם השנייה. ההסכם חילק את פולין לשטחי השפעה גרמניים וסובייטיים וכמה ימים אחרי חתימתו, ב-1 בספטמבר 1939, פלשה אליה גרמניה. בהתאם לסיכום המוקדם עם גרמניה, ב-17 בספטמבר פלש גם הצבא האדום לפולין, והשתלט על יותר ממחצית שטחה ועל יותר משליש מאוכלוסייתה.

כ-180 אלף פולנים - חיילים, קצינים ואזרחים בשירות מילואים - נפלו בשבי הסובייטים והוחזקו בכמה מחנות שבויים. בין ינואר למארס 1940, בפגישות חשאיות בין קציני גסטפו לקציני נ-ק-וו-ד (המשטרה החשאית של בריה"מ, קודמתה של הק-ג-ב) הוחלט שהחיילים יועברו לידי גרמניה. לעומת זאת, נקבע, שקצינים ואזרחים בעלי מקצוע - כגון רופאים, מהנדסים ועורכי דין - יישארו בשבי הסובייטי.

במארס 1940 הורה יוסף סטלין, והפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית אישר זאת, להוציא להורג את הקצינים ואת האזרחים הפולנים. זאת, במטרה לחסל את האליטות ואת "האינטליגנציה" של פולין, ובכך למנוע את האפשרות שהם יוכלו להנהיג את המדינה לאחר המלחמה. זה היה הלך מחשבה אופייני לסטלין - כבר אז, בראשית המלחמה, הוא תיכנן את הדרכים להרחבת האימפריה שלו, כולל השתלטות על פולין.

ביצוע הפשע הוטל על ראש נ-ק-וו-ד, לברנטי בריה, עושה דברו הנאמן של סטלין. בראשית אפריל הועברו הקצינים הפולנים ברכבות משטח הכיבוש הסובייטי בפולין לקרבת מתקנים של נ-ק-וו-ד בבלרוס (אז הרפובליקה הסובייטית רוסיה הלבנה). משם הם הוסעו מרחק קצר ליער ליד הכפר קאטין, לא הרחק מהעיר סמולנסק, נורו למוות ונקברו בקבר אחים. מספר הנרצחים בקאטין נאמד ב-14 אלף.

באפריל 1943 גילו הגרמנים, שכבשו את האזור כשפלשו לבריה"מ ב-1941, את קבר האחים. בהכירם בערך התעמולתי של חשיפת פשע מלחמה סובייטי, הם הזמינו משלחת של הצלב האדום ומומחים פולנים, שבדקו את הגופות וזיהו את הקורבנות, שנקברו במדיהם ועם מסמכיהם האישיים. המשלחת העבירה את לוחיות הזיהוי ואת התעודות של הקצינים למשמורת בקרקוב וכומר הפולני ערך טקס אשכבה ליד קבר האחים. חשיפת קבר האחים צולמה על ידי צוות הסרטה גרמני והנאצים השתמשו באירוע כדי להשמיץ את הסובייטים ולהציג עצמם כידידי העם הפולני. תחנות רדיו גרמניות ופולניות שהיו בשליטתם הקריאו את רשימת ההרוגים והסרט שצולם ביער קאטין הוקרן בכיכרות הערים הפולניות.

בריה"מ טענה שמדובר בעלילת דם וכי הרצח בוצע על ידי הגרמנים עצמם, לאחר שכבשו את מחנות השבויים - טענה אותה קיבלו מעצמות המערב ללא ערעור. לאחר המלחמה התברר, שהסובייטים ביצעו מעשי טבח דומים בעוד שני אתרים - מדוניה וליד העיר חרקוב. בסך הכל חוסלו בדרך זו כ-21 אלף קצינים ואזרחים פולנים.

לאחר שהצבא האדום כבש את פולין, הורו סטלין ובריה לשלטון הקומוניסטי שהקימו בה להפיץ את השקר, שהקצינים נרצחו בידי הנאצים. המשטרה החשאית הפולנית חיסלה את חברי המשלחת שהיו ביער, כולל הכומר. רק ב-1992, לאחר קריסת בריה"מ, נאותה רוסיה להודות באחריותה למעשי הרצח ונשיאה אז, בוריס ילצין, העביר לנשיא פולין אז, לך ולנסה, מסמכים סובייטיים שחשפו את האמת.

ריאליזם מצמרר

לבמאי ויידה היתה לפחות סיבה אחת ליזום את הסרט - אביו, קצין בחיל הפרשים הפולני, היה בין הנרצחים בקאטין. "בשבילי זו סגירת מעגל וחשתי חובה לעשות זאת", אמר באחד הראיונות לכלי התקשורת בפולין. "זו מחווה לאבי ולעשרות אלפי הפולנים שנרצחו שם".

אף שמסגרת הסרט נסמכת על תיעוד היסטורי, מדובר בדרמה שעלילתה עוקבת אחר סיפוריהם של כמה מהקצינים שנרצחו ושל בני המשפחות המנסים לברר מה עלה בגורל יקיריהם. ויידה מתחשבן בסרט עם השלטון הקומוניסטי בפולין - לא מספיק, לדעת כמה מהמבקרים - על ששיתף פעולה עם התעמולה השקרית של בריה"מ.

אבל על אף שוויידה נחשב לבמאי מוערך במולדתו ומחוץ לה, בין היתר בשל רגישותו להתפתחויות פוליטיות וחברתיות, רוב מבקרי הקולנוע בפולין לא התפעלו מיצירתו האחרונה. "אני לא יודע למי נועד הסרט הזה", כתב קז'ישטוף קלופוטובסקי ביומון "ז'צ'פוספוליטה". "צופים המכירים את הסיפור לא ילמדו ממנו שום דבר חדש... את הצעירים הוא ישעמם, כי יש בו פטריוטיזם פשטני, שהוא נחלת העבר וקשה לעיכול כיום, ללא שמץ אירוניה עצמית". המבקרת ברברה הולנדר מאותו עיתון היתה לא פחות נוקבת, כשכתבה שהיא מכבדת את ויידה על ניסיונו לספר על פולנים שעבורם מולדת וכבוד לא היו מלים ריקות מתוכן, אבל "אני לא יכולה להתכחש להרגשה שצפיתי בפלקט".

אך גם הביקורות השליליות ביותר אינן מתעלמות מתמונות הסיום המזעזעות של הסרט, שבהן מציג הבמאי בריאליזם מצמרר את הוצאתם להורג של הקצינים. בזה אחר זה הם מובלים מהמכונית בידיים אזוקות, תוך שהם מבינים שגורלם נחרץ. חלקם ממוללים מחרוזת תפילה ואחרים מספיקים לשאת תפילה חרישית - עד שאיש נ-ק-וו-ד ניגש אליהם ובקור רוח יורה בראשם.

מאות יהודים נרצחו

מספרם המדויק של הקצינים היהודים שהיו בין הנרצחים בקאטין אינו ידוע, אך מוערך ב-400 עד 1,000. בני משפחותיהם, שהיו מאוגדים ב"עמותת משפחת קאטין", העבירו באחרונה לארכיון צה"ל תעודות מצהיבות וצילומים ישנים של יקיריהם. משום שהזמן עושה את שלו, חברי העמותה המתמעטים החליטו לסגור אותה ולהעביר את החומר שנאסף במשך שנים רבות למשמרת בטוחה.

מהמסמכים בארכיון עולה, שבין הנרצחים היה הרב של צבא פולין, רב-סרן ברוך שטיינברג. בתיק אחר, זה של הרופא ד"ר יוליוש שלוסברג, מספרים אחיו וגיסתו החיים בישראל את תולדות חייו. שלוסברג נולד בוורשה ב-1907, למד רפואה באוניברסיטת ז'נווה וב-1933 שב עם אשתו לפולין. באוגוסט 1939 גויס כרופא לשירות מילואים בצבא הפולני. בני משפחתו ציינו בדפים שהעבירו לארכיון, כי שלוסברג יכול היה להימלט מהשבי הסובייטי ולהיטמע בקלות יחסית באוכלוסייה היהודית המקומית, אך נותר נאמן לשבועת הרופאים והמשיך לטפל בשבויים הפצועים - ולבסוף נרצח.

אחד המעטים שהצליחו להימנע מהגורל שציפה להם היה ד"ר משה קליינבאום, לימים משה סנה - מראשי ה"הגנה", חבר כנסת ומנהיג המפלגה הקומוניסטית בישראל. בנו, ח"כ אפרים סנה, מספר כי ערב מלחמת העולם השנייה היה אביו בוועידה ציונית בלונדון. "הוא טס במטוס האחרון שיצא מלונדון לוורשה, ב-30 באוגוסט, יום לפני המלחמה", מספר סנה, "משדה התעופה הוא מיהר ליחידתו ובמלחמה נפל בשבי הסובייטי. הוא ניצל את חוסר עירנותם של השומרים ונמלט והגיע לקובנו שבליטא, שם מצא מחסה אצל אביו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק. כעבור כמה חודשים, הצליח להגיע לישראל".

הסרט "קאטין" רווי בסמלים קתוליים, אך אין בו אזכור או תמונה כלשהי המזהה מי מהנרצחים כיהודי. הבמאי ויידה לא השיב לשאלות שהפנה אליו "הארץ" בעניין זה, אך לא נראה כי מי שביים בעבר סרט על יאנוש קורצ'ק התכוון למחוק את חלקם של היהודים. הסבר אפשרי הוא שהקצינים היהודים ראו עצמם כפטריוטים פולנים לכל דבר.

יוסי מלמן

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ