בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

באריאל תישאר רק מכללה

* ראש המועצה המקומית אלפי מנשה מעריך ש-70% מ-85 אלף המתנחלים השוכנים ממזרח לגדר יתפנו מרצון במסגרת חוק פינוי-פיצוי * סרט דוקומנטרי חדש טוען שצמרת צה"ל חיבלה במכוון בתהליך השלום עם הפלשתינאים * ומומחים מתריעים כי כריית תעלת הימים עלולה לעורר עוד רעידות אדמה באזור ים המלח

תגובות

באופן אישי, חסדאי אליעזר, ראש המועצה המקומית אלפי מנשה, לא מוטרד מחוק פינוי-פיצוי. גדר ההפרדה שמקיפה את היישוב מהצד "הנכון" והמרחק הקצר מהקו הירוק מבטיחים לו שחוק פינוי-פיצוי לא יפתה את התושבים שלו לעבור דירה, 12 קילומטר מזרחה, לכפר סבא.

אלפי מנשה נמצאת במובלעת הנחשבת ל"גוש התנחלות" המועמד לסיפוח לישראל. מה שמטריד את מי שהיה סגן יושב ראש מועצת יש"ע הוא גורלם של יותר מ-80 אלף השכנים היהודים שמעברה השני של הגדר. ביום עיון של אנשי עבודה ומרצ, שהתקיים בסוף השבוע שעבר בתל אביב, אליעזר אמר שהוא חושש מאוד שהחוק שיזמו הח"כים אבשלום וילן וקולט אביטל, יזכה להצלחה רבה. לדעתו, תור המשפחות שינסו לקבל פיצויים יהיה ארוך יותר מכפי שהשמאלנים משערים. הוא יכול להגיע ל-70% ויותר מתוך 85 אלף המתנחלים השוכנים מחוץ ל"גושים".

עסקן הציבור הוותיק מעורה היטב בחיי המתנחלים. אין לו ספק, אמר, שאם יציעו לתושבי אריאל פיצוי נדיב, מה שיישאר מבירת השומרון הוא המרכז האקדמי. לדבריו, יותר ממחצית מתושבי אריאל הם עולים מחבר המדינות, שהסכסוך הישראלי-פלשתיני ותנועת ההתנחלות מעניינים אותם כשלג דאשתקד. הוא משוכנע שהחוק יהפוך את מעלה אפרים ו"התנחלויות איכות חיים" אחרות, שהאינתיפאדה הפכה את בתיהן לנכסים חסרי ערך, ליישובי רפאים.

הוא מכיר היטב את חסרי הדיור שפלשו לפני עשר שנים לבתים בהתנחלות השכנה, נווה מנחם. לאחר משא ומתן הם הסכימו לשלם 30-40 אלף דולר ליחידה. לכאורה מחיר מציאה. עד שבאה הגדר ואילצה אותם להיתקע בכל בוקר חצי שעה ויותר במחסום. אליעזר אומר שאם יציעו להם דיור חלופי מהצד השני של הגדר, בתוך שעה הם יהיו על מזוודות.

לפי החשבון של וילן, למרות שמדובר באוכלוסייה גדולה פי עשרה, פינוי-פיצוי מודל הגדה המערבית יהיה זול יותר מפינוי-פיצוי מודל רצועת עזה. כמובן, אם הממשלה תלמד לקח מטעויות הסיבוב הקודם. הפעם אין כמעט צורך לפצות את המפונים על משקים ומפעלים, ודי להציע להם דיור חלופי פלוס מענק הסתגלות צנוע, וכך המבצע לא יעלה יותר מ-8 מיליארד שקל, שהם 2 מיליארד פחות מהשיא של יונתן בשיא.

אם מתחילים מיד, אפשר יהיה לפרוס את הסכום הזה על פני חמש שנים. אליעזר שאל את הפעילים של וילן שבאו לכנס, מה הם היו אומרים על הצעת חוק פינוי-פיצוי לתושבי אום אל פחם. "מה יש? אם אפשר להראות לעולם שאפשר לקנות יהודים בכסף, כמו זונות, מה תעשו אם גאידמק יציע לכל מתנחל שיסכים להישאר בביתו דולר וחצי על כל דולר שהחוק שלכם יציע לו?"

"אין פרטנר"

במדינה דמוקרטית נורמלית, גם קמצוץ מהדברים שנאמרו בסרט "מיליון קליעים באוקטובר" - תחקיר על הולדת האינתיפאדה השנייה - ששודר במוצאי שבת בערוץ 8 היו מרעידים את אמות הספים. ערב חידוש המשא ומתן על הסדר הקבע, משרטט הבמאי מויש גולדברג כתב אישום חמור מאין כמוהו נגד צמרת הצבא. האשמה: חבלה מכוונת בתהליך השלום עם הפלשתינאים, תוך הפרה בוטה של הוראות הדרג הפוליטי. העדים: בכירים ביותר במערכת הפוליטית ובצה"ל. על האשמות פחותות ערך ונזק הוקמו ועדות חקירה, הופקו לקחים (או שלא) והודחו אנשים.

במקרה שמוצג בסרט, הפרשה נקברה מתחת להכרזת הדרג המדיני כי "אין פרטנר". התופעה החמורה שהדרג הצבאי פועל בניגוד לרוח הדרג המדיני נותרה בעינה. די להזכיר את הפער בין ההתחייבויות החוזרות של ראש הממשלה לראש הרשות הפלשתינית, להפחית את הלחץ על האוכלוסייה האזרחית בגדה, לבין המצב בשטח. הכוכבים הראשיים של מחזור אוקטובר 2000 מוסיפים לעמוד בצומת קבלת ההחלטות: ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, אהוד ברק, והרמטכ"ל דאז, שאול מופז, יושבים בקבינט המדיני-הביטחוני, ואף נושאים עיניהם לראשות הממשלה.

הנה כמה עדויות קשות במיוחד מתוך הסרט (בתיקוני עריכה):

פרופ' שלמה בן עמי, שהיה שר החוץ וראש צוות המו"מ: "מופז אמר בישיבת ממשלה שזה (מתווה קלינטון) סכנה לקיומה של המדינה. הוא לא הסתפק בזה והלך לרדיו ודיבר. במדינה אחרת היו קוראים לזה כמעט הפיכה צבאית. מה זאת אומרת? יש לך בכלל איזה דין ודברים עם הציבור? כרמטכ"ל? בשלב הבא הוא יזיז טנקים? הוא לא היה מוכן לתת מפות לדיונים מדיניים. אנחנו מתרוצצים ברחבי העולם ועושים פשרה כזאת או אחרת, כאשר אנשי צבא מאמינים שקודם כל צריך לצרוב את התודעה, שקודם כל צריך לתת להם מכה. אלה דברים מכריעים".

אפרים סנה, שהיה סגן שר הביטחון: "כתבתי לברק שבשטח, הצבא - מהרמטכ"ל ועד אחרון מפקדי המחסומים - מנהל מדיניות שסותרת את מדיניותו, ושאם הוא לא ינקוט פעולה מהירה, התוצאות יהיו בלתי הפיכות. היו פה שני מסלולים שהלכו במקביל ובנפרד: מדיניות פוליטית-דיפלומטית והתנהגות צבאית. אמרתי לברק, 'ברגותי מנהיג את הרחוב, אז בוא נדבר אתו'. ברק אמר, 'לא אכפת לי שתיפגש אתו, אבל שדיכטר יגיד'. דיכטר היה נגד (...)

גלעד שר, שהיה ראש המטה של ברק ונציגו במו"מ: "היו אנשים בלשכת ראש הממשלה שמרטו את שערותיהם כאשר התברר להם שאנחנו במדינת ישראל לא מסוגלים לדאוג לכך שההתחייבות שהממשלה נתנה כלפי חוץ וההנחיה שהיא הוציאה בהתאם לצבא, בסופו של דבר לא בוצעה, או בוצעה באופן שאיננו תואם את רוח ההנחיה. המזכיר הצבאי, גדי אייזנקוט, לא האמין שהדבר הזה קורה. הפיקוח של ראש הממשלה ושר הביטחון אחר ביצוע ההנחיות על ידי הדרג הצבאי לא היה מספיק ולא היה מספק. אנחנו מדברים על תופעה... מצד אחד, הצבא שולח את נציגיו למשא ומתן, ומצד שני, הוא מזלזל בתוצאות האפשריות של המו"מ הזה... זה לא התפקיד של קצין צה"ל לרמוס את אותה תכלית מדינית ולשדר לכפופים לו, 'אנחנו רק הולכים לעימות ואין שום סיכוי ושום יסוד להניח שתהיה אפשרות להגיע לאיזה שהוא הסדר מדיני'".

תא"ל (מיל') צבי פוגל, שהיה ראש מטה פיקוד דרום: "כבר בפברואר 2000 היינו במהלכים מאוד רציניים של להכין את הצבא לעימות. אני מבין באותו רגע שהעימות הוא בלתי נמנע. אני מייצר את כל התנאים לזה; לא שאם לא תהיה תוצאה חיובית למשא ומתן המדיני אז ניאלץ להפעיל את הכוח, אלא - אני הולך להפעיל את הכוח, מערכת ההכנות שעשינו הובילה לעימות... אני מזכיר לך, תחילת שנת 2000 ואנחנו עדיין נמצאים בעידן הסיורים המשותפים. אתה מייצר מצב של מצוקה לצד השני שמוביל אותו לרצון לשבור את המצוקה הזאת. הוא קרא לכך אינתיפאדה. בתום שישה שבועות של לחימה או של אלימות, הם היו עם איזה 60 או יותר הרוגים ואצלנו אפס. מבחינתם משוואה כמעט בלתי אפשרית".

אספקת השריוניות בימים אלה לרשות הפלשתינית מלמדת שמאומה לא השתנה. למרות שראש הממשלה, אהוד אולמרט, נתן הבטחה בינלאומית מפורשת בעניין זה, והאישור של צה"ל שהשוטרים הפלשתינאים בשכם עושים את עבודתם נאמנה, צה"ל מצפצף ושר הביטחון, אהוד ברק, שותק. ושוב, הצבא החזק במזרח התיכון טוען שאם יהיה עימות, הוא יתקשה להתמודד עם שריוניות מצוידות במקלעים. שוב, צה"ל מתכונן לעימות שיגשים את עצמו.

זעזועים בים המוות

הגיאולוג אלי רז, חבר קיבוץ עין גדי, נשמע אתמול דווקא די מרוצה ממתקפת רעידות האדמה באזור שלו. הוא אומר שמספר רב של רעידות קטנות מצמצמות את הסכנה של רעידת אדמה אחת גדולה. בתנאי שבני אדם לא יפריעו יותר מדי לטבע, למשל, על ידי כריית התעלה מים סוף לים המלח. בכנס שהתקיים בשבוע שעבר מטעם המו"פ האזורי בשיתוף המועצות האזוריות מגילות ים המלח ותמר, היה רז בצד של אנשי המקצוע ששפכו צוננים על הבייבי של שמעון פרס.

רז אומר שכריית ניקבה לא גמישה באזור סייסמי כל כך רגיש ודינמי עשויה לגרום לנזקים בלתי הפיכים. למשל, זרימת מים מלוחים לאקוויפר הערבה. פרופ' יורם אבנימלך מהטכניון, מי שהיה המדען הראשי של המשרד לאיכות הסביבה, הוסיף עוד כהנה וכהנה. בין השאר הוא הזהיר ששאיבת 5.5 מיליון מ"ק ליום בעקבה ובמתקני השאיבה שיוקמו שם יפגעו בים ובחופים. בנוסף, ערבוב מי אוקיינוס, המכילים גופרה בריכוז של 0.091%, עם מי ים המלח יגרום ליצירת גבישי גבס שישנו את התנהגות המים באופן שלא ניתן להעריכו מראש.

כתוצאה מהגירעון ההידרולוגי יורד מפלס ים המלח ביותר ממטר בשנה. מצד אחד, יש צורך ביותר מים כדי להחזיר את מפלס ים המלח למפלס ההיסטורי. מצד שני, משק המים הבעייתי של השכנים לא מרשה להם לשפוך לים המלח מים מתוקים. יותר ממיליון פליטים מעיראק החמירו את מצוקת המים בירדן, עד שתושבי עמאן מקבלים מים פעם בשבוע בהקצבה. ישראל שוחרת כידוע את טובתה של ירדן, וכך נולד מחדש רעיון תעלת הימים; המים שיוזרמו מים סוף לים המלח יעברו התפלה, ויאפשרו גם לשפר את משק המים בירדן ובפלשתין וגם להציל את ים המלח.

כמעט כולם, לבד מהגורמים הקשורים למיזם "מוביל השלום" של פרס, מסכימים שמשחק במי ים המלח הוא משחק באש ושקודם שנכנסים להרפתקה הזאת, חייבים לפחות לבדוק חלופות אחרות. אחת מהן היא החלופה הצפונית - תעלה מהים התיכון לירדן ומשם לעמאן. אבל מתברר שהירדנים לא מוכנים שישראל תשב להם על השיבר. פרס התייצב לצד השכנים וביחד הם הנחו את הבנק העולמי לבצע סקר כלכלי אך ורק ביחס לחלופה הדרומית. הבנק מגייס לצורך כך 15 מיליון דולר. ידידי ים המלח מקווים שים המוות יחזיק מעמד עד שהסקר יסתיים והמומחים יפסיקו להתנצח.



פינוי חומש, אוגוסט 2005. לפי החשבון של וילן, למרות שמדובר באוכלוסייה גדולה פי עשרה, פינוי-פיצוי מודל הגדה המערבית יהיה זול יותר מפינוי-פיצוי מודל רצועת עזה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו