בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פנימייה אליטיסטית קטנה מנסה לחבר בין כל הזרמים היהודיים

תגובות

מצב ה"ג'ודאיזם"

אילנה כהן. חברה

חיי החברה בעיירה שבה גרה, אי שם במדינת ורמונט הצפונית, הגיעו לשיא דווקא ביום שישי בערב, אז יצאו הצעירים לבלות. כולם - חוץ מאילנה כהן, בתו של הרב המקומי, שומרת שבת. נערה דקה שחיוכה דק, לעתים מבויש, לעתים אירוני. שלוש שנים התרגלה לחיים בלי אביה, בפנימייה מרוחקת, מרחק שתי טיסות מהבית. ופתאום גם הוא כאן - הרב הווארד כהן, "הדיקן הזמני לחיים יהודיים" ומורה ליהדות. פתאום היא שוב גרה אצלו, בבית מבולגן, צמוד למעונות התלמידים.

כהן הבת באה לגרינסבורו מסיבה פשוטה: "נמאס לי להיות אחת משניים-שלושה יהודים". יהדותה חשובה לה מאוד, אך מעולם לא חשבה שתלך ללמוד בפנימייה עד שצפתה בדי-וי-די שנשלח אליה מ"האקדמיה העברית אמריקאית" שבגרינסבורו, צפון קרוליינה. עדיין, אומרת כהן, היא מעדיפה את צפון-מזרח ארצות הברית, ורמונט למשל. אך גם כאן יפה עכשיו, בסוף הסתיו. שטחו העצום של קמפוס "האקדמיה" מכוסה בעצים מאדימים ומצהיבים, ובאגם הקטן, שקצת קריר מכדי לטבול בו, מטלטלים ברווזים משועממים את ראשם.

זה מקום כפרי דיו, שהרב כהן יכול להרגיש בו בנוח. יותר מעשר שנים היה רב קהילה בוורמונט, אך עסוק גם ב"הרפתקאות הסנה הבוער", המיזם שהקים לפעילות יהודית בחיק הטבע. כהן הוא רב בנעלי הרים. זה מה שהוא אוהב באמת לעשות. כשחיפש מקום עבודה חדש, הפנימייה שבו לומדת בתו נראתה מתאימה. באופן טבעי, התמנה גם לאחראי על קיר הטיפוס המוחזק בקומפלקס ההתעמלות המפואר (אולם כדורסל, בריכת שחייה, חדר כושר וכו'). בתו התקשתה קצת לעכל את האיחוד המחודש עם המשפחה. אבל היא מסתגלת.

הווארד כהן. פנימייה

יותר ממאה מיליון דולר השקיע מוריס "ציקו" סבה - יהודי עשיר מאוד, שכשרות עסקיו היתה שנויה לעתים במחלוקת - במוסד החינוכי הזה. סבה, תושב גרינסבורו, מת לפני כמה חודשים, בן 77. ראיונות לא הסכים לתת, בטענה ש"איננו שווה ידיעה חדשותית". תביעה שהוגשה נגד האקדמיה, בטענה שנבנתה בכסף שמקורו מפוקפק, יושבה ב-2005 בהסדר פשרה שלא נחשף.

כך או כך, תרומתו המונומנטלית של סבה ניכרת בכל פינה: במבנים המפוארים שתוכננו על ידי ארון גרין, בן טיפוחיו של האדריכל הנודע פרנק לויד רייט, במעבדות המתקדמות, במערכת החימום החדשנית שאיננה מזהמת, בלפטופ לכל ילד, וחיבור לכל לפטופ בכל שולחן-בצורת-ביצה שתוכנן במיוחד כדי שכולם יראו את כולם, בכל כיתה שבה רק 12 תלמידים ולא יותר, במסכי התצוגה הנענים למגע אצבע. כל צעצוע אלקטרוני שכסף יכול לקנות יש במוסד הזה. בחדרי ההתעמלות אפשר לחבר את האייפוד לקיר. שכר הלימוד גבוה - ארבע שנים יעלו כמאה אלף דולר לתלמיד. ממילא, כמעט 70% מהתלמידים אינם משלמים שכר לימוד מלא. איך יוכל רב של קהילה קטנה בוורמונט לשלם סכום כזה? "יש כסף בעולם", אומר כהן. מי שרוצה לבוא, כבר ימצא את המלגה המתאימה.

זו פנימייה ייחודית - ניסיון לחקות את מתכונת ה"בורדינג סקול" שאליו נוהרת אצולת הממון והחברה האמריקאית - אך בדגש על חינוך יהודי. ועוד יותר מזה: בית הספר פונה לכל הזרמים היהודיים. כהן בא מהתנועה המכונה בישראל "יהדות מתחדשת" - באמריקה היא הרקונסטרוקציוניסטית. אך בין תלמידיו אורתודוקסים, קונסרבטיווים, רפורמים. זה מחייב לא מעט תרגילי גמישות חינוכיים. למשל, יותר ממניין תפילה אחד בבוקר. אילן רוזן, תלמיד ממקסיקו סיטי, יילך לתפילה האורתודוקסית. אבל הוא לא ממש שומר שבת, כן שומר כשרות, בערך. אני "מסורתי", הוא אומר - אבל לא "קונסרבטיווי".

זה בעצם האתגר הגדול, סימן השאלה המרחף מעל למיזם החדשני והמאוד מושקע בגרינסבורו: האם יימצאו לו מספיק תלמידים? הפנימייה נפתחה רק לפני שבע שנים, ומספר התלמידים גדל, אך עדיין קטן. 140 לערך, בפנימייה שכבר כעת יכולה לקלוט 500, ומתוכננת להכיל בסופו של דבר עד כדי 1000 תלמידים. אך האם ישנם אלף כאלה? הם צריכים להיות תלמידים טובים, כדי לשמור ולפתח את התדמית האליטיסטית שבית ספר כזה זקוק לו. הם צריכים להתעניין מספיק ביהדותם כדי להשקיע בה שעות לימוד רבות. הם צריכים את הכסף לשכר הלימוד, ואת הנכונות להתרחק מהבית. מייסדי בית הספר הניחו שמי שיבואו אליו יהיו יהודים מערים קטנות, אזורים מרוחקים, היכן שהאפשרויות החינוכיות מצומצמות. יכול להיות שזה יקרה. אבל לאט.

רותי גביש. עברית

לפני כמה שבועות התקשטו תלמידי כיתתה של רותי גביש בחליפות, עניבות, תסרוקות מוקפדות, ובאו לכיתה כדי לערוך עימות פוליטי. תלמיד אחד היה הסנאטור ברק אובמה, אחרת שיחקה את תפקידה של הסנאטורית הילרי קלינטון. המירוץ לנשיאות של 2008 מספק למורה הזדמנות לשלב לימוד ומשחק. ממילא - בכיתה של גביש נערך העימות הזה בעברית. זה מה שהיא מלמדת.

רותי גביש, מראשוני המוסד, במקור מפתח תקווה, נמצאת באמריקה כבר משנות השבעים. העברית שלה מצוחצחת. של תלמידיה מרשימה ברמתה. זיוה לונדון, המורה לתנ"ך, באה לכאן משרלוט, לפני כן ניו יורק, ועומר, ובאר שבע. היא לא רק מורה אלא גם "אם בית" באחד המעונות. הבן שלה כבר באוניברסיטה והיא אחראית כעת לעדת נערות מתבגרות, שש עשרה במספר. עבודה מעייפת מאוד, בלי שעות.

ל"הורי הבית", כפי שמכונים המורים המתגוררים צמוד לתלמידיהם, דירות קטנות בפינת כל אחד מבנייני הפנימייה. גם הן תוכננו בשום שכל. שתי כניסות לדירה: האחת כניסה ראשית, השנייה דרך ה"סטאדי". כך יכול המורה לקבל תלמידים לשיחה בביתו מבלי שהתלמיד נכנס הביתה ממש. ממילא, הבעיות שמתמודדים אתן המורים כאן דומות לאלה שעליהן ניתן לשמוע בסיפורים על כל פנימייה. וכן, "יש גם עניינים של סקס, כמו בכל בורדינג סקול", אומר הרב כהן. גם הוא ומשפחתו מתגוררים באחד המעונות. תלמידים הרוצים לדבר אתו יכולים לעשות זאת תוך כדי עבודת נגרות במוסך: כהן בונה עכשיו קיאק.

זכרי מליץ. מסורת

את התלמיד הזה אי אפשר לפספס. בכובע הגרב הגדול השחור, בפאות הארוכות המיטלטלות בצדי ראשו (כשהצטלם נשאר רק עם כיפה), שרק הציציות המשתרבבות מחולצתו ארוכות מהן. זכרי מליץ בא מעיר קטנה באינדיאנה, וגרינסבורו היתה הפשרה שעליה הסכים עם הוריו. הבית בו גדל לא היה מסורתי - אם כי פעיל בקהילה היהודית - אך שני הבנים חזרו בתשובה, בעצמם. מליץ רצה ללכת ללמוד בישיבה בניו יורק. אמו התנגדה - היא רצתה לוודא שיקבל גם חינוך כללי ראוי. כך התגלגל לגרינסבורו. בשנה הבאה, בירושלים. בישיבה.

הוא אוהב את בית הספר. "חינוך טוב", הוא אומר, וגם מכבד את חבריו השומרים על יהדותם אחרת ממנו. אך מליץ הוא מקרה ייחודי. משפחות אורתודוקסיות החפצות בפנימייה ישלחו את ילדיהן, בדרך כלל, למוסדות אורתודוקסיים, לישיבות. משפחות ליברליות יותר לא ירצו בפנימייה, גם לא בהכרח בדגש החזק כל כך על לימודי יהדות. "אחוז המסורתים גבוה, כי אלה המשפחות שצריכות פתרון ומוכנות לעשות את המאמץ", אומר כהן.

ממילא, כאן טמון הקושי בגיוס תלמידים. הנוסחה הייחודית היא כל כך ייחודית, שעדיין לא ברור למי בדיוק היא מתאימה - וכמה משפחות כאלה יש בכלל באמריקה, או בעולם. הנה דניאלה ברסטין, באה בכלל מפרנקפורט, לשנה בלבד, כדי לשלב לימודי יהדות והיכרות עם אמריקה. היא רצתה "הזדמנות לבדוק איך חיים בסביבה יהודית", שאחריה תחזור להמשך הלימודים במולדתה. לפני גרינסבורו הסתכם החינוך היהודי שלה ב"היברו סקול", פעם בשבוע. כשבאה ל"אקדמיה" ניסתה את כל מנייני התפילה עד שהחליטה לחזור לזה שהנוסח שלו הוא המוכר ביותר לה, האורתודוקסי. זה סוג בית הכנסת אליו השתייכה המשפחה, אף שברסטין אומרת שבבית "לא שמרו שום דבר".

בסופו של דבר, ועל פי אומדן לא רשמי, קרוב למחצית מהתלמידים באים מבתים קונסרבטיוויים. לימודי היהדות, גם עברית ברמה גבוהה יחסית לבית ספר אמריקאי, תופסים מנה ניכרת מהיום. בית הספר הזה מפתח סובלנות, אומר אילן רוזן. והחברה הכי טובה של אילנה כהן - רקונסטרוקציוניסטית שליהדותה תפקיד מרכזי מאוד בחייה - היא בכלל רפורמית. פעם היו מתחים ביניהן על הרקע הזה, והרבה שיחות. עכשיו התרגלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו