בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סליחה, את שמה לב שאת חוסמת את האנרגיות החיוביות?

מהו סודו של הספר "הסוד", שמוביל את רשימות רבי-המכר בכל רחבי העולם, ומסייע למיליוני בני אדם לגרש את הרע ולמשוך אל עצמם הצלחות, מחשבות חיוביות וגם הרבה כסף? שירה סתיו התבקשה לכתוב ביקורת על "הסוד", אבל יצא לה סיפור מלא דימויים שליליים שבטח לא יקרב אותה אל האושר ההרמוני

2תגובות

הסוד רונדה בירן. תירגמה מאנגלית: אירית מילר. הוצאת כנרת, 165 עמ', 79 שקלים

גשם וכדורי ברד גדולים הצליפו בשמשת הסקודה החבוטה, עת נהגתי, רועדת מלחות ומהתרגשות, בכבישים המפותלים של הרי האלפים, בדרך אל טירת המסתורין של חבר מנהיגי "הסוד". היה לי קר, אבל ניסיתי לא לחשוב על זה. "תחשבי חיובי", מילמלתי לעצמי בשיניים נוקשות, ובניסיון לשכנע את עצמי עברתי לאנגלית: "ת'ינק פוזיטיב, ת'ינק פוזיטיב, בייבי". כוססאמק, למה דווקא היום התקלקל החימום.

פוזיטיב או לא, בסופו של דבר הגעתי, בשעה קטנה של הלילה, אל ראש ההר, שם עמדה הטירה, מוצפת אור מוזהב. במגרש החנייה עמדה שורה ארוכה של מטוסים פרטיים בעלי שמות פרטיים: מוריס, מייק, לורל, מארסי, ד"ר פרד וכן הלאה. חניתי בקצה הטור וחילצתי בקושי את גופי מן הרכב הקפוא.

דלתות העץ הכבדות נפתחו לעברי כמו מאליהן, מוליכות אותי אל תוך טרקלין מהודר, מרוהט נברשות בדולח, אחים מבוערות וכורסאות עמוקות שבתוכן ישבו, אוחזים כוסות קוקטייל דקיקות וסיגרים עבים, גברים כסופי-שיער וורודי-פנים עם בטנים שריריות ונשים מחומצנות ומטופחות בחצאיות בגזרת עיפרון ועקבים גבוהים. בגדי הפשוטים אמנם הסבו לי מבוכה קלה, אך החמימות הנפלאה שהתפשטה באחת בכל אברי עזרה לי לשכוח אותה.

הייתי המוזמנת החיצונית היחידה בכינוס השנתי הסודי של חבר מנהיגי "הסוד". נבחרתי מבין מאות אלפי מועמדים, משום שהתוצאות שלי ב"מבחן יישום חוק המשיכה והמחשבה החיובית" היו מדאיגות במיוחד. התבקשתי להקדיש חודש מחיי לשינון עקרונות "הסוד" ולמהפך אישי. יום יום דיקלמתי את דבריו האלמותיים של המורה הרוחני הנודע, בוב פרוקטור (פילוסוף, סופר ומאמן אישי), ממנסחיו של "סוד חוק המשיכה": "כל מה שנכנס לחייכם, אתם המושכים אותו אל תוככם. הוא נמשך אליכם מכוח הדימויים שאתם משמרים במוחכם. מה שאתם חושבים הוא הקובע. כל דבר שנמצא במוחכם, אתם מושכים אליכם" (עמ' 3). החודש עבר, וכעת זימנו אותי המנהיגים כדי לבדוק אילו דימויים משכתי אל מוחי, או בקצרה, האם יש לי עוד תקווה.

כתמיד, הייתי מסופקת באשר לסיכויי לשאת חן בעיני הנוכחים, אבל החיוכים הקורנים מסביבי, המבטים האוהדים והעיניים המזמינות הפיסו במהרה את דעתי. התרגשתי לראות את כל הפרצופים שזיהיתי מן התמונות שבספרה של רונדה ביירן: את מוריס "איש הנס" גודמן, האיש המשותק שריפא את עצמו כליל בעזרת כוח הדמיון; את בוב דויל, יוצר תוכנית המולטימדיה "עושר מעבר להיגיון"; את מארסי שימוף, מנהיגת הטרנספורמציה האישית; את ג'יימס ארתור ריי, מפתחו של "מדע ההצלחה והעושר ההרמוני"; את כל האחרים, ואת רונדה עצמה, כמובן, זוהרת, לבבית וכריזמטית כמלכתו של הרמון. תחושה חדשה ורעננה החלה לפעפע בעורקי בנעימות, רגש לא מוכר לי עד עתה: הייתי אופטימית.

ראשונים ניגשו אלי מאמן ההשקעות דיוויד שירמר והמעצימה האישית ליסה ניקולס. הם לקחו אותי לסיור בטירה המוארת, בין החפצים העתיקים והווילאות המסוגננים, תוך שהם יוצקים שמן לאוזני ומזליפים עלי בשמים בדמות אינסוף מחמאות על יפי מראי, תלתלי הארוכים והאינטליגנציה הגבוהה שלי. "הו, אתם כל כך טובים אלי", ציחקקתי באי-אמון. "זאת משום שאנו מאושרים", לחשה לי ליסה, "ואנחנו אוהבים את עצמנו. וכשאנחנו אוהבים את עצמנו, אנחנו יכולים לאהוב כל אדם, אפילו אותך", עודדו אותי עיניה החמות.

הגענו אל המטבח. כמה עובדים חגורים סינרים לבנים טרחו שם מעל שורה ארוכה של צלחות ענקיות ועליהן מנות פאר מעוררות תיאבון. אחרים קירצפו את הרצפה, שטפו כלים. ההמולה שהיתה שם סתרה את המוסיקה הענוגה שנשמעה בכל חדרי הטירה. התבוננתי בפניהם המיוזעות של העובדים, במבע הכבוי של עיניהם. ריחמתי עליהם קצת.

אבל דיוויד קלט אותי מיד. "אסור לך לרחם עליהם. עדיף שלא תחשבי עליהם כלל, כי כך את מושכת אלייך דימויים שליליים. קחי למשל את צ'אנג", הוא הצביע על גבר מחוטט ומלוכסן עיניים שעמד לא רחוק מאיתנו והקפיץ ירקות בווק ענקי. "מאז שנולד הוא עסוק כל הזמן במה שאין לו. הוא כל הזמן חושב על כך שהוא לא בריא, שאין לו כסף, שהוא לא רואה את המשפחה שלו, שהוא לא עושה את מה שהוא באמת רוצה. כל כך הרבה מחשבות שליליות. נראה לך שככה אפשר להתקדם בחיים, להיות יותר מאשר טבח?" הינהנתי בראשי בהבנה, וניסיתי לסלק ממוחי במהרה את מראה פניו האטומים ופיו הקפוץ של צאנג. זה היה קשה, על כן רווח לי כשיצאנו מן המטבח ופנינו חזרה אל הטרקלין המואר.

בכל זאת נשאר צ'אנג במוחי עוד זמן מה, מערער את ביטחוני ושלוותי הצעירים כל כך. מצד אחד, הייתי נחושה בדעתי שלא לגמור כמוהו; מצד שני, הרגשתי את הספק הארור שב ומזדחל אל תוכי. ככל הנראה, ניכרו על פני אותותיו של הסכסוך הפנימי הזה, כי מיד ניגשה אלי מרי דיאמונד, מאסטר הפנג-שואי, וביקשה ממני בעדינות לזוז כמה מטרים ימינה. "זורם כאן ערוץ של אנרגיה חיובית טהורה מן החלון הגדול אל הפינה השמאלית של החדר, ונדמה לי שאת חוסמת אותו". התנצלתי וזזתי. "זכרי את עקרונות הסוד", התרתה בי מרי. "לעולם אל תתנצלי. התנצלות היא התבוססות במדמנת העבר". "סליחה", גימגמתי, "אויש, כלומר, כמובן, את כל כך צודקת, מרי".

לאחר שנגמעו כל הקוקטיילים וכובה בדל הסיגר האחרון, נשמע כחכוח כלשהו מאחת מפינות החדר. שתיקה השתררה, וכל הפנים נפנו אלי, מסורים, חייכניים ומתפקעים מרצון טוב. "אנחנו שמחים לארח כאן היום את גב' סתיו", אמרה רונדה ברוך, "לעקוב אחר התקדמותה במשעול המואר של 'הסוד' וביישום חוק המשיכה והחשיבה החיובית. יקירתנו, אנא ספרי לנו מה עשית בחודש האחרון כדי לשפר את חייך".

"קראתי את הספר", הכרזתי בגאווה. יכולתי לראות שגם הנוכחים היו גאים בי, אם גם לא שבעי רצון עדיין, על כל פנים לא לחלוטין.

"זהו בהחלט צעד ראשון וחיוני", הינהנה רונדה בעוז בראשה. "אולם אין די בו".

"נכון", מיהרתי להסכים עמה. "אני באמת מנסה להתקדם מעבר לכך, אך עוד נתקלת בקשיים".

"מה למשל? אנא שתפי אותנו".

"שאבתי המון השראה מהצלחתו המטאורית של ג'ק קנפילד", סיפרתי, תוך שאני מעפעפת בעיניים מעריצות אל ג'ק, שישב לימינה. "חשבתי לעצמי, אם הוא עשה מיליוני דולרים מספר נפלא כמו 'מרק עוף לנפש', אולי אוכל גם אני לשחזר את הצלחתו".

"ג'ק הוא בהחלט מאורע רב-השראה", העירה רונדה בחיוך.

"ובכן, התיישבתי וכתבתי גם אני ספר: 'מרק אפונה לנשמה עגומה', אבל כנראה שמשהו שם לא עובד, כי כל החברים ששלחתי להם טיוטות טענו שזה לא עשה להם שום דבר, חוץ מגזים, למרבה הצער".

תערובת של השתוממות ומורת רוח חלפה על פני היושבים על הכורסאות המהודרות, שמיהרו למלמל זה באוזני זה שברי משפטים. אז קם בוב פרוקטור, נמרץ וסמכותי כדרכו, ופנה אלי בקול רועם:

"הטעות שלך ברורה, יקירתי, שהרי מרגע שאת מגדירה את הנפש כעגומה את מושכת אל הספר עגמומיות, ואינך יכולה לרפא דבר. ובכלל, לא נראה לי שספר הוא הנתיב שאת צריכה לבחור בו, לאור ההיסטוריה הידועה שלך עם ספרים".

"איזו היסטוריה? אינני מבינה", שאלתי בקול רועד.

"רק בתור דוגמה, הגיעה לידי רשימת הקריאה שלך מן החודש האחרון", אמר בוב, שלף מן הכיס הפנימי של המקטורן שלו פתק מקופל, ופרש אותו מול עיניו. "'צל הימים' מאת בוריס ויאן. מה זה, אם אפשר לדעת?"

"יצירת מופת, על אנשים שגוועים יום יום בתוך יופי מופלא; אבל רגע", גימגמתי מבולבלת, "מי נתן לך את הרשימה הזאת?"

"זה לא מה שחשוב כרגע. ומה לגבי 'אשה בברלין'?"

"זה לא כלום, רק רשימות יומן מברלין הכבושה בסוף מלחמת העולם השנייה".

"הלאה. 'ללא גורל' של אימרה קרטז".

"קרטש. הוא סופר הונגרי, זוכה פרס נובל, זה ספר חזק מאוד, מטלטל, על החוויות שלו מבוכנוולד".

בוב טילטל את ראשו ופנה אל שאר היושבים. "חוששני שמדובר במקרה אבוד", אמר בצער. "גוויעה, מלחמות, בוכנוולד... נובל או לא, האשה הזאת מושכת אל החיים שלה רק דימויים שליליים. ועוד לא הזכרתי את עמודי החדשות, את הרשימות של עקיבא אלדר... ככה אי אפשר לעשות שום מהפך חיובי, לא ברמה האישית בכל אופן, ואני חושש שזה משרה אווירה שלילית שמונעת גם מן הסביבה שלך להתקדם", חזר ופנה אלי, חמור סבר. "גברת סתיו, החיים שלך בשלכת!"

"אבל רגע", מחיתי בקול רפה. "הרי קראתי גם את 'הסוד'!"

"טיפה בים!" נחר בוב בבוז. מאחוריו קמו כל השאר ושילבו את זרועותיהם אלו באלו, הקיפו אותי מכל עברי. בתואם מושלם והרמוני החלו לרקוד סביבי מעין הורה, שרים ורוקעים ברגליהם בקצב אחיד, משכר: "מוכ-ר-חים להיות ש-מ-אח, מוכ-ר-חים להיות ש-מ-אח, מוכ-ר-חים, מוכ-ר-חים, להיות ש-מ-א-אח..."

ככל שהתהדקו סביבי הפרצופים הלוהבים, כן נדחקתי אחורה, צעד ועוד צעד, חסרת נשימה. על סף עילפון הרגשתי בגבי את הדלתות הכבדות, עד שנפתחו כמו מאליהן, ואני מצאתי את עצמי שוב בחוץ, לבדי בלילה הקפוא. הדלתות שבו ונטרקו, בולעות מאחוריהן את השירה הקצבית, הרועמת. פילסתי דרכי בקושי עד שמצאתי את הסקודה הישנה והטובה, קבורה למחצה תחת הררי שלג, ובידי החשופות התחלתי לגרד ממנה את הקרח.

"הסוד" "הסוד" הוא שיטת אימון רוחנית, שאמורה לסייע למאמינים בה "להשיג, להיות או לעשות כל מה שתרצו ולהגשים את החיים שאתם חולמים עליהם"; על פי גב הספר, "במשך מאות שנים נשמר 'הסוד' בידי בודדים, רבים חמדו אותו והוא הוסתר, אבד, נגנב ונקנה בכסף רב"

שירה סתיו מלמדת בחוג לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון



איור מתוך הספר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו