טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה רק עם מינוי דיגיטלי של הארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רינה ירושלמי 2

דליה שימקו, בת 45, שחקנית ובמאית. היתה רוצה להיות כמו אנני הול ולהיפטר מהכאב

תגובות

אם היית יכולה לחוות שוב רגע אחד מעברך, מה הוא היה?

שהתקבלתי ל"נועה בת 17". למרות שאני עדיין מזוהה עם זה, אני כבר לא זוכרת איך זה היה.

לאיזה רגע רומנטי היית רוצה לחזור?

לפגישה הראשונה עם בעלי לשעבר. זאת היתה אהבה ממבט ראשון. הלכתי לראות הצגה של חברה בפרינג' בלונדון. ראיתי אותו, והוא הסתכל עלי, ואחרי כמה דקות התחלנו לדבר. הוא שאל אותי אם אני מכירה שירים של יהודה עמיחי, וזה מאוד הרשים אותי שבחור אנגלי מדבר איתי על עמיחי. קבענו למחרת להיפגש בקיו גארדנס, בילינו שם יום שלם ויצאנו זוג.

איזה רגע רומנטי היית רוצה לחוות?

אולי חתונה עם בן הזוג הנוכחי. בטוח שאם זה יקרה, זה יהיה קטן ואינטימי.

על איזו חוויה מעברך היית מוותרת?

על העלייה לארץ. עליתי מצ'כוסלובקיה בגיל חמש וחצי, בדיוק אחרי הניצחון של ששת הימים, והשחצנות, הגאווה והחוצפה וכל מה שקשור לסוג הישראליות הבעייתי היה אז בשיאו. סבלתי מהשפלות, מאלימות, הילדים התעללו בי, הרביצו לי. זאת היתה חוויה מאוד קשה.

איזו צלקת היית רוצה להעלים?

הדף לא יכול לשאת את כמות הצלקות שהייתי רוצה להעלים. אני מצולקת מכל כיוון. מהילדות, מהתיאטרון, אבל הצלקת הכי גדולה שלי זה הפיברומיאלגיה, שזו מחלת כאב כרוני. זה מתבטא בכאבי ראש, והייתי רוצה להעלים את זה.

איזו החמצה היית מוחקת מקורות חייך?

בשנת 1986 בערך הייתי בניו יורק לשלושה ימים עם תיאטרון חיפה. פגשתי שם את מילוש פורמן והוא הזמין אותי לעשות אודישן ל"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום". הייתי אז בת 25 בערך. אני לא יודעת להגיד אם היו בוחרים אותי במקום את ז'ולייט בינוש, אבל אני יודעת שהייתי מספיק יפה ומוכשרת, והיה שווה לעשות את האודישן הזה. אבל לא יכולתי להגיד לתיאטרון חיפה - אני לא חוזרת ותעשו מה שאתם רוצים.

על איזה הרגל מגונה היית מוותרת?

לריב עם בן זוגי ללא סיבה, ולהציק לאמא שלי. היא טוענת שאני ביקורתית כלפיה כל הזמן בחברה, ושאני תמיד נותנת לה הרגשה שהיא לא מספיק. בקיצור, לקבל אותה יותר.

אם לא היית אמא, אילו מין חיים היו לך?

רעים. לא יכולה לדמיין את עצמי לא אמא. עם כמה שאני הרבה פעמים חובטת בעצמי שאני לא אמא טובה ושאני לא מספיק עם דניאל - הוא האור שלי ובלעדיו אין משמעות לכל זה.

את מי היית מחזירה לחיים?

את סבתא שלי, האשה המדהימה ביותר שפגשתי בחיי. היא גידלה אותי תקופה ארוכה והיוותה מבחינתי מודל חיקוי, משענת, והיא הכילה אותי. גודלתי על ידי נשים ואני קשורה לשתיהן. היינו משולש והיה משהו מאוד נכון במשולש הזה.

את מי היית מאמצת כמורה לחיים?

את אורנה פורת. יש לי תחושה שהיא היתה יכולה ללמד אותי הרבה. היא נראית לי מאוד חכמה וכל הפעמים שראיתי אותה מתראיינת נדהמתי ממנה. היא הרימה את תיאטרון הילדים והנוער, היא נלחמה במחלה קשה, ונראה לי שיש לה הרבה מה לומר על החיים. ואני חושבת שזאת מישהי שהייתי שמחה גם לשים עליה את הראש ולחבק אותה.

את ההכרה של מי היית רוצה לקבל?

של הממסד התיאטרלי. אני רוצה את ההכרה ואת ההערכה שאני יוצרת תיאטרון מאוד רצינית, ושיתנו לי את האפשרות לעשות יותר. אני בעיקר במאית היום, ואני מרגישה שעכשיו אני עולה מדרגה עם "חיי נישואים" שאני מעלה ב"תמונע". אחרי כל המאמצים של לביים ללא הפסק, אני סוף-סוף מתחילה לחדור לתודעה כבמאית, וזה משמח אותי.

איזה דבר שלא בהישג ידך היית רוצה לרכוש?

תיאטרון. כזה ששם דגש בעיקר על המפגש עם הקהל, שיהיה אינטימי מבחינת הסדרי הישיבה, מיקום הבמה, אופן המשחק. שחקנים לא צריכים לצעוק, הפומפוזיות הזו לא שייכת לימינו, וגם הנק-מייקים (מיקרופון קטן המוצמד לשחקן) לא מחמיאים לתיאטרון. הייתי עושה אולם תיאטרון קטן, מודולרי, שאפשר לשנות את אופן הישיבה בו, אבל שיהיה במקום אטרקטיווי. אני רוצה להיות רינה ירושלמי 2. שיהיה לי את האנסמבל שלי, שהוא יעבוד יפה, שיציג הפקות איכותיות, שיהיה לנו קהל קבוע שאוהב אותנו, שניסע לחו"ל עם ההפקות ושאני אחיה בכבוד.

כמו מי היית רוצה להיראות?

אני רוצה להיראות כמו פנלופה קרוז בסרט של אלמודובר. לא כמו שהיא בהוליווד, שם היא רזה מדי ולא ממש יפה. וכמו בריז'יט בארדו, בכל הגילים.

איזו דמות מיצירה היית רוצה להיות?

השתדלתי המון זמן להיות אנני הול, לא יודעת למה, אבל היא מקסימה אותי. היא מתלבשת יפה, היא נאמנה לעצמה והיא גם קצת טיפשונת, ואני חושבת שזה היה יכול להקל על חיי - להיות פחות מודעת לעצמי.

כמו מי היית רוצה לשיר?

בעיקר כמו אדית פיאף. אני אוהבת את הקול, את המגוון, את האינטליגנציה שיש בהגשת השיר, את הדרמה, את הכאב האינסופי, את העצבים החשופים, את הגדולה.

עם איזו דמות מוכרת היית מבלה ערב סוער?

הייתי רוצה לשבת לדבר עם אינגמר ברגמן. נראה לי שזה מספיק מסעיר לערב אחד. אם הוא גם היה מתאהב בי ומציע לי תפקידים, זה היה לא רע.

למדורים קודמים הבלוג של יעל קציר



גודלתי על ידי נשים והיה בזה משהו נכון


הפומפוזיות הזו לא שייכת לימינו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#