בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המלאך מבורדו

אריסטידש דה סוזה מנדש, דיפלומט פורטוגלי ששירת בצרפת בזמן מלחמת העולם השנייה, הצליח להציל אלפי יהודים באמצעות הנפקת ויזות. הוא סיכן קריירה מצליחה, שילם מחיר כבד, ומת חסר כל, אבל שמו כמעט לא מוכר בישראל. תערוכה חדשה שתיפתח היום בכנסת מבקשת לספר את סיפורו של חסיד אומות עולם נשכח

תגובות

בליל 16 ביוני 1940, קונסול פורטוגל בבורדו, אריסטידש דה סוזה מנדש, לא הצליח להירדם. מתחת לחלונו, בבניין הקונסוליה שברחוב לואי ה-18 מספר 14 התגודדו אלפי פליטים. יומיים קודם לכן נכבשה פאריס על ידי הנאצים, וזרם אדיר של פליטים החל לעשות את דרכו דרומה. מאות אלפי בני אדם - משפחות עם ילדים וקשישים - ניסו להימלט מהגרמנים, וקיוו לחצות את הגבול לספרד שהכריזה עם פרוץ המלחמה על נייטרליות. משם קיוו להמשיך לפורטוגל, וממנה אל יבשת אמריקה הבטוחה.

אך ההוראות מליסבון היו ברורות: לא לתת ויזות מעבר לאיש. בין הפליטים היו יהודים רבים, אבל לא רק. היו שם גם קומוניסטים, סופרים, מתנגדי משטר, כמרים ונזירות. שליט פורטוגל, אנטוניו דה אוליביירה סלזאר, לא רצה להכעיס את גרמניה של היטלר, והורה לכל הנציגויות הדיפלומטיות לא להעניק שום ויזה בלי אישור מוקדם מליסבון. את אותו לילה העביר סוזה מנדש בתפילה, נקרע בין מחויבותו האנושית לבין תפקידו כדיפלומט.

בבוקר, העידו מאוחר יותר ילדיו, שיערו הלבין לחלוטין, אבל בלבו גמלה החלטה. ב-17 וב-18 ביוני, בעוד מטוסים גרמניים מפציצים את בורדו, עבד סוזה מנדש ללא הפסקה, גם בלילה, יחד עם אשתו ובנו הבכור. בסך הכל הנפיק 2,862 אשרות מעבר לפורטוגל, תוך הפרה מפורשת של ההוראות מליסבון. בימים שלאחר מכן הנפיק עוד אלפי ויזות בזמן שעשה את דרכו אל הגבול הספרדי.

למרות אומץ הלב הזה, והמחיר ששילם בעקבותיו סוזה מנדש, שמו כמעט שאינו ידוע. יד ושם אמנם הכריז עליו כחסיד אומות העולם ב-1966, אבל שמו נפקד מתוכנית הלימודים בישראל. פורטוגל עצמה התנכרה לסוזה מנדש, ורק ב-1996 הוחלט לנקות את שמו. כעת מנסים יד ושם וממשלת פורטוגל לתקן את המעוות, באמצעות תערוכה ראשונה מסוגה שתיפתח היום במשכן הכנסת ותספר את סיפורו של סוזה מנדש, "המלאך מבורדו".

בלימוזינה, אל החופש

ד"ר אברהם מילגרם, היסטוריון מיד ושם ואוצר התערוכה, אומר, כי סוזה מנדש הוא חסיד אומות העולם שהציל את המספר הגדול ביותר של יהודים אחרי ראול ולנברג השוודי, שפעל בבודפשט. "סוזה מנדש הרבה פחות מוכר", אומר מילגרם, "וזה עוול. בדרך כלל מכירים את ולנברג ואת שינדלר, אבל יש הבדל גדול בין סוזה מנדש לוולנברג, שנשלח כדי להציל יהודים. סוזה מנדש עשה הכל בניגוד להוראות. הוא לא רק העניק אלפי ויזות נגד רצונו של הדיקטטור הפורטוגלי סלזאר, אלא עשה זאת במודע. הוא ידע שייענש, וכך גם היה. מדובר במקרה מובהק של אדם שהלך אחרי צו מצפונו, שסיכן את מעמדו, את שירותו ואת קידומו במשרד החוץ, את משפחתו ואת עתידו הכלכלי. זה מקרה יוצא דופן של אדם הגון ואידיאליסט".

אריסטידש דה סוזה מנדש נולד ב-1895 למשפחה אריסטוקרטית. אביו היה שופט בבית המשפט העליון בפורטוגל, אך הוא בחר בקריירה דיפלומטית. לאחר שמילא משרות שונות באירופה ובארה"ב, מונה ב-1938 לקונסול בבורדו. מילגרם מציין, כי החיכוכים שלו עם משרד החוץ בליסבון החלו בשתי ויזות שהנפיק עוד לפני נהירת הפליטים הגדולה לדרום צרפת. הראשונה ניתנה בנובמבר 1939 לפליט היהודי ארנולד ויזניצר ולאשתו, והשנייה ניתנה במארס 1940, לרופא רפובליקאי מספרד, אדוארדו ניירה לפורטה. לבני הזוג ויזניצר ולד"ר לפורטה נשקפה סכנת כליאה במחנות ריכוז בצרפת.

בעקבות מתן האשרות הללו ננזף סוזה מנדש בכתב, במברק מליסבון: "כל הפרה או עבירה נוספת בתחום זה תיחשב להפרת משמעת ותשמש עילה להליך משמעתי שבו יובא בחשבון כי מעשיו של (הקונסול), המחייבים הזהרות וגינויים, חוזרים ונשנים".

כשהחלה נהירת הפליטים ההמונית באביב 1940, הוצפה בורדו במהגרים. ספרד היתה מוכנה לאפשר כניסת פליטים לתחומה, רק אם החזיקו באשרת כניסה למדינה שלישית, במקרה הזה פורטוגל. סלזאר, שניסה לשמור על קשריו ההדוקים עם שליט ספרד פרנסיסקו פרנקו ועם אדולף היטלר, הורה לקונסולים בספרד ובדרום צרפת - בבורדו, בפרפיניאן, במארסיי, בניס ובערים אחרות - לא להנפיק ויזות.

"חדר האוכל, חדר המגורים ומשרדי הקונסול (היו מלאים) בנשים וגברים, בני כל הגילים, ובעיקר זקנים וחולים", העיד לימים סזאר מנדש, אחיינו של הקונסול. "היו שם נשים הרות, היו שם אנשים שראו את קרוביהם מתים בדרכים, נהרגים מהפצצות מטוסים. הם ישנו על כיסאות, על הרצפה, על השטיחים. הם לא אכלו ולא שתו מחשש שמא יאבדו את מקומם בתור. הם לא התרחצו, לא הסתרקו, לא החליפו בגדים ולא התגלחו. לרובם לא היה דבר זולת הבגדים שלגופם. על המדרכות, בדלת הכניסה, על גרם המדרגות הרחב שהוביל לבניין נדחסו מאות פליטים שנשארו שם יומם ולילה וחיכו לתורם".

סוזה מנדש החליט להעניק אשרה לכל מי שביקש, וללא תשלום. לאנשי הצוות שלו הסביר: "ממשלתי דחתה את כל הבקשות לוויזות, אבל איני יכול להניח לכל האנשים האלה למות. החוקה שלנו אומרת כי דתו או לאומיותו של אדם לא יכולה לשמש עילה נגדו. החלטתי לפעול לפי עיקרון זה. אני עומד לאשר ויזה לכל מי שיבקש אותה, וגם אם יפטרו אותי בשל כך, איני יכול אלא לנהוג כנוצרי ולפעול לפי צו מצפוני".

בין היתר, העניק סוזה מנדש ויזות לסופר הפולני-יהודי יוליאן טובים ולמשפחת הדוכס מהבסבורג. אבל הדרמה בבית הקונסול בבורדו היתה רק הפרק הראשון. סוזה מנדש יצא לעיר באיון, קרוב לגבול עם ספרד, שם פגש עוד אלפי פליטים שמנסים לחצות את הגבול. אחוז אמוק חתם הקונסול הפורטוגלי בדרכונו של כל מי שפגש, לעתים רק בשם "מנדש". משם המשיך להנדאי, העיר הצרפתית האחרונה שלפני הגבול, חוויה שתיאר לימים בנו הבכור: "כשרכבו הדיפלומטי של אבי הגיעה לעיר הגבול הצרפתית, הוא פגש קבוצה גדולה של פליטים שלהם נתן ויזה עוד בבורדו. האנשים האלה הגיעו לנקודת הגבול, אבל ממשלת פורטוגל התקשרה לשומרים והורתה להם לא לכבד ויזות שנחתמו על ידי מנדש. אבי הורה לנהג להאט וסימן לפליטים ללכת בעקבות הרכב למעבר גבול אחר שבו לא היו טלפונים. בלימוזינה השחורה שלו, עם סימן הזיהוי הדיפלומטי, הוביל אבי את הפליטים אל עבר העיר אירון שבספרד, לעבר החופש".

בסך הכל, מעריך מילגרם, מלבד הוויזות שהונפקו בבורדו, העניק סוזה מנדש עוד אלפי ויזות שאין עליהן רישום מדויק.

ארוחות בבתי תמחוי

הפעולה על פי צו מצפונו אכן עלתה לסוזה מנדש ביוקר. הרודן סלזאר הורה להחזיר אותו לליסבון, שם שוחרר מיד מהשירות הדיפלומטי. ועדת משמעת הורתה להשעות את כל זכויותיו לפנסיה ולפיצויי פיטורים. סוזה מנדש הגיש בקשות ערעור לממשלה ולבית המשפט העליון, אך לשווא. משולל כל הכנסה, ועם משפחה בת 12 ילדים, נאלץ סוזה מנדש למכור את אחוזתו, ולחיות חיי עוני. כמה שבועות לפני תום המלחמה לקה בשבץ, ונותר משותק חלקית. אשתו אנג'לינה לקתה בשטף דם במוח, ומתה ב-1948 מבלי שקיבלה טיפול רפואי. בשנים האחרונות לחייו נאלצו סוזה מנדש וילדיו לאכול בבתי תמחוי בליסבון של "האגודה העברית לסעד למהגרים" (HIAS). הוא עצמו מת ב-3 באפריל 1954.

מרבית הפליטים שהציל, יהודים ואחרים, שהו רק תקופה קצרה בפורטוגל, לפני שהמשיכו לארצות הברית ולאמריקה הלטינית. חלקם סייעו לבני משפחתו בתהליך טיהור שמו, שהחל בהחלטה של הפרלמנט הפורטוגלי במארס 1988.

במארס 1996 החליט הפרלמנט להשיב לסוזה מנדש את מעמדו הקונסולרי, וביולי אותה שנה החליט משרד החוץ לפצות את משפחתו. בתערוכה, שמגוללת את קורות חייו באמצעות טקסטים ותמונות ושעוצבה על ידי פנינה פרידמן, יוצגו גם כמה חפצים אישיים של סוזה מנדש, שהובאו מהארכיון של השירות הדיפלומטי בליסבון, בהם העט שבה חתם הקונסול על אלפי הוויזות, ושני עיטורים שקיבל בשנים שבהן שירת במשרד החוץ הפורטוגלי. התערוכה תוצג ב-27 בינואר 2008, יום השואה הבינלאומי, במשרד החוץ בירושלים, ומאוחר יותר ביד ושם. גירסה מצומצמת שלה אמורה לעבור בין בתי ספר בישראל.

"סוזה מנדש מעולם לא התחרט, למרות המחיר ששילם", אומר מילגרם, "וראוי מאוד לזכור אותו, ולא רק בקרב היהודים, שכן מעשיו הם דוגמה ומופת להתנהגות אנושית מוסרית". על עצמו העיד סוזה מנדש, כי "אם אלפי יהודים סובלים בגלל קתולי אחד (הכוונה לאדולף היטלר, ע"ש), אז גם קתולי אחד יכול לסבול בשביל כל כך הרבה יהודים".



סוזה מנדש. "קתולי אחד יכול לסבול בשביל כל כך הרבה יהודים"


פליטים יהודים בליסבון, 1940. מרבית הפליטים שהציל סוזה מנדש שהו רק תקופה קצרה בפורטוגל, לפני שהמשיכו לארצות הברית ולאמריקה הלטינית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו