בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אומרים שהיה פה שמח

סיפורן של הלהקות הצבאיות הוא סיפורה של התרבות המוסיקלית בישראל - ואולי גם של החברה הישראלית עצמה; האלבום "שירים במדים" מחיה את האגדות והשירים מהימים ההם (ורק חבל שהוא שוכח את להקת הרבנות הצבאית)

תגובות

שירים במדים - סיפורן של הלהקות הצבאיות

שמואליק טסלר. הוצאת יד יצחק בן צבי, 294 עמ', 162 שקלים

"הלהקות הצבאיות ביטאו בשיריהן את אתוס הציונות: את החלוציות, את ההתנדבות, את הנאמנות, את הזיקה הבלתי מתפשרת למדינה ואת רוח ההסכמות בחברה הישראלית" (עמ' 9); ולא רק זאת: הלהקות הצבאיות היו אמצעי חשוב להפצה ממוסדת של התרבות המוסיקלית המתפתחת ושל הזמר העברי בקרב חיילים וגם בקרב האזרחים. רבים מהשירים של שנות ה-50 וה-60, שהיו "תור הזהב" של הזמר העברי, נכתבו עבור הלהקות, הושמעו והופצו על ידן.

סיפורן של הלהקות הצבאיות הוא סיפורה של המדינה, מתקופת היישוב ומלחמת העולם השנייה (הלהקות שפעלו במסגרת הצבא הבריטי, למשל להקת "מעין זה"), בתקופת מלחמת העצמאות ("הצ'יזבטרון", "החישטרון" ואחרות), וב-30 השנים הראשונות של המדינה. הלהקות הופיעו ביחידות צבאיות, בבתי חולים וביחידות מרוחקות שבהן לעתים מנה הקהל חיילים בודדים בלבד.

לאחר מלחמת יום הכיפורים חל מפנה דרמטי במפת הערכים הישראלית; הציונות, החלוציות וההתנדבות איבדו את כוחן כערכים מובילים בחברה הישראלית. הסצינה המוסיקלית השתנתה, הלהקות השתנו, איבדו את ייחודן, את המקוריות שלהן ואת משמעותן בזמר הישראלי הפופולרי. כל אלה הביאו בסופו של דבר, לדעת שמואליק טסלר, לפירוקן של הלהקות הצבאיות, למגינת לבם של שוחרי הזמר העברי.

ספרו של טסלר הוא מחווה מרגשת וראויה ללהקות הצבאיות לדורותיהן. לדור אשר ידע את הלהקות יהיה הדפדוף בספר תענוג אמיתי: השירים המוכרים של כל להקה הופכים לזמר באוזניו של הקורא כשהוא מביט במלות השירים, בתמונות הרבות ובתצלומי התקליטים, השירונים והתוכניות, וכל זה בהדפסה משובחת ובפורמט אלבומי צבעוני מרהיב. לדור שלא הכיר את הלהקות מזומנת חוויה ארצישראלית אמיתית, בחזקת "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי".

*

הספר מבוסס על עבודת תחקיר מדעית מפורטת. טסלר ריאיין חברי להקות, יוצרים ובמאים, הסתמך על חומר ארכיוני ומחקרים מגוונים ורבים. הוא סוקר את כל הלהקות הצבאיות החל במלחמת העולם השנייה ועד ללהקות המתחדשות של שנות ה -80; לכל להקה מוקדש פרק הסוקר במפורט את ההיסטוריה שלה: שמות התוכניות, הכוכבים שהופיעו והשירים שהושרו בכל אחת מהן ואפילו תאריכי ההופעות. כמו כן מובאים קטעים מתוך עדויות אישיות המוסיפים צבע לטקסט. יש להצטער על כך שמקומה של להקה אחת נפקד מן הספר - להקת הרבנות הצבאית, שממשיכה להופיע גם כיום. בין כוכבי הלהקה היו בני רוזנבאום וישראל גוטסדינר, הלא הם "צמד רעים", וגם הזמר דודו פישר.

העריכה הגרפית והלשונית, לרבות מפתח השירים והעניינים שבסוף הספר, והערות השוליים הנרחבות המוצגות באופן בלתי שגרתי בצדי העמוד ולא בתחתיתו, ראויה לכל שבח. יחד עם זאת, העריכה התוכנית של הספר וארגונו לוקים לדעתי בכמה בעיות.

הפרק השני, "תרבות וזמר בתקופת היישוב", מוקדש לרקע שבו פעלו הלהקות הצבאיות העבריות לפני קום המדינה. הפרק כשלעצמו מעניין, אך מקומו בספר בעייתי: זהו פרק כללי העוסק בתקופה מסוימת בלבד. נכון היה מבחינת רצף הדברים למקמו בתחילת הספר כמבוא, כך שרצף התיאור של הלהקות השונות לא ייקטע. זאת ועוד, אם רצה טסלר להשכיל את הקורא בתרבות הזמר הישראלי באופן כללי, מדוע הגביל את המידע לתקופת היישוב בלבד, ולא השלים את המלאכה והוסיף גם מידע הקשור לתרבות הזמר בתקופת פעילותן של הלהקות הצבאיות לאחר קום המדינה, מידע שהוא חשוב לא פחות.

בעיה נוספת בפרק השני היא ההגדרה של המחבר ל"זמר הארצישראלי", בעקבות החוקר נתן שחר: "השיר הארצישראלי, הוא השיר שלחנו נכתב בארץ ישראל במרקם מונופוני, מלחינו מזוהה, תמלילו נכתב במקור בשפה העברית, והמיצור כולו הופק ו/או הופץ גם בדפוס בארץ-ישראל במהלך השנים 1949-1882" (עמ' 29). האם אין שירים רבים שאנו מכירים, שהופצו מפה לאוזן ולא הודפסו, ובכל זאת שייכים לזמר הארצישראלי? ומה לגבי השירים שמלחינם אינו מזוהה, כמו למשל השיר "אם אשכחך" (המוכר כ"ציון תמתי") שכתב מנחם מנדל דוליצקי ואין יודע מי כתב את לחנו, שיר שהיה נפוץ מאוד בימי העלייה הראשונה? ומה דינם של שירים בלחן שאינו מקורי ישראלי, למשל השיר מתקופת העלייה הראשונה "שיר העבודה" (המוכר כ"יה חי לי לי") שלחנו ערבי, או השירים שלחנם רוסי והיו נפוצים כל כך ביישוב ומושרים עד היום באירועי השירה בציבור, אך לא הולחנו בארץ ישראל? טסלר עצמו מציג את השירים הרוסיים כחטיבה בתוך השיר הארצישראלי ובכך הוא יוצר סתירה עם ההגדרה שעליה הסתמך קודם לכן.

*

טסלר קובע בפרק השני, כי ראשיתו של הפזמון הפופולרי בישראל היה עם הקמת חברת התקליטים "אחווה" ב-1933; אמנם אין ספק שהקלטה היא גורם חשוב במערכת המוסיקה הפופולרית, אך אי אפשר לקבוע את הקמתה של חברת תקליטים כסמן לתחילתו של הפזמון הפופולרי: זהו רק סימפטום לקיום תשתית של חומר מוסיקלי שהחל להיווצר כבר קודם לכן. גם לפני 1933 הוקלטו תקליטים ונפוצו בארץ. כך למשל תקליטיו של הזמר יהודה הר-מלח, שהוקלטו ב-1921 והופצו בארץ, ותקליטיו של חוקר המוסיקה, המלחין והמורה אברהם צבי אידלסון, שהוקלטו בגרמניה ויצאו בסוף 1922, ובהם (בין השאר) השירים "הבה נגילה", "תחזקנה", יחד עם שירי לאום אחרים, וגם שירי אהבה כמו "הכניסיני תחת כנפך" של חיים נחמן ביאליק.

הלהקות של טרום המדינה ושל תקופת מלחמת השחרור זוכות, ובצדק, לסקירה מעמיקה ולמקום של כבוד בפרקים הראשונים של הספר, אך בסיכום הספר אין התייחסות ללהקות אלה ולעובדת היותן התשתית של הלהקות הצבאיות המאוחרות יותר.

הפרק האחרון בספר נקרא "בידור וזמר בצה"ל". הקורא מצפה, בשל כותרת זו, לסקירה של פעילויות נוספות בתחום הבידור והזמר בצה"ל לבד מהלהקות; לדוגמה תזמורות שפעלו, כמו התזמורת הקלה של חיל האוויר בניצוחו של רס"ן אריך טייך, שהוקמה בסוף מאי 48', ומטרתה המוצהרת היתה לבדר את החיילים. או לדוגמה הפקת השירון הייחודי מסוגו, בן אלף השירים, שקובצו על ידי אליהו הכהן (לימים חוקר הזמר העברי), בתקופה שבה היה מפקד חוות הגדנ"ע באר-אורה בתחילת שנות ה-50. מטרת השירון היתה ליצור מאגר שמתוכו יוכלו המעוניינים לבחור את השירים המתאימים להם.

בפועל, פרק אחרון זה הוא הסיכום לספר. בתוכו נמצא תת-הפרק "דמויות מפתח", שבו מוצגות שתי דמויות חשובות: דני ליטאי, במאי הלהקות הצבאיות, ויאיר רוזנבלום, המלחין, המעבד והמנהל המוסיקלי של רבות מהלהקות. נראה לי שהיה מקום להזכיר דמויות נוספות כמו נעמי פולני, חברת להקת הצ'יזבטרון ובמאית הלהקות הצבאיות בראשית דרכן, ואחרים.

לסיכום, אבקש לתקן מידע המובא בספר ביחס לשיר "בערבות הנגב" (עמ' 51); טסלר כותב כי רפאל קלצ'קין טען שמלות השיר נכתבו לזכרו של ראובן זלינגר, שהיה שכנו ונפל בפריצת המצור לקיבוץ גת. אך יש לדייק בפרטים: "בערבות הנגב" נכתב בעקבות השיר הרוסי "Na opushke lesa" ("בקרחת היער"), שנכתב על ידי פ. מאמאיצ'וק (Mamaychuk) והולחן על ידי ל. שוכין (Shokhin). השיר הגיע לארץ בשנות ה-40 המוקדמות, תורגם על ידי מתרגם אלמוני והושר בתנועות הנוער בשם "שם הרחק ביער" (את השיר כפי שהושר בתנועות הנוער ביצע גם הזמר זוהר ארגוב).

קלצ'קין שיכתב את השיר ב-1948 כדי להפוך אותו לישראלי (במקום "קרחת היער" המיקום הפך ל"ערבות הנגב", והפרטיזן שנפל, על פי השיר המקורי, הפך ל"איש מגן", וקלצ'קין אף הוסיף את המשפט "אם תרצו, חבריא, אין זו אגדה" שאינו שייך לתוכן השיר). הנוסח העברי של קלצ'קין נשאר קרוב למקור הרוסי, ותיאור הלוחם אינו תואם את פרטיו של ראובן זלינגר. בנוסח של קלצ'קין מופיעה "אם זקנה ניצבת", כפי שמופיעה בשיר הרוסי - אך אמו של זלינגר היתה בת 38 בנופלו; בשירו של קלצ'קין כתוב (בבית השלישי): "את בכורי שכלתי במצולות הים ואותך גידלתי למגן העם" - במציאות זלינגר היה הבכור.

למרות כל ההערות, הרוצים ללמוד על הלהקות הצבאיות ועל תרומתן לזמר הישראלי, בעיקר ב-30 השנים הראשונות לעצמאות, ימצאו בספרו של טסלר חיבור חשוב ביותר, אשר מופיע בעיתוי מתאים - חגיגות ה-60 למדינה, שהלהקות הצבאיות היו חלק משמעותי בהתפתחות תרבותה המוסיקלית.

ד"ר טלילה אלירם היא מנהלת המרכז לחקר המוסיקה העממית הישראלית, אוניברסיטת בר אילן. ספרה "בוא שיר עברי" ראה אור בהוצאת אוניברסיטת חיפה



מאלבומי הלהקות הצבאיות (תצלומי העטיפות לקומים מתוך הספר)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו