בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פה ושם באירופה ובארץ ישראל

הרמן שטרוק

תגובות

הרטרוספקטיווה להרמן שטרוק נוגעת ללב, מרתקת וחשובה, אף כי אינה מסעירה. מדובר בתערוכה טובה מאוד של אמן שזכה להכרה רבה בזכות האמנות שיצר ולא פחות מכך בזכות אישיות נדיבה וכריזמטית ועשייה ציבורית. היא בנויה כתערוכה היסטורית שמלמדת פרק חשוב על יהדות גרמניה, על יהדות מזרח אירופה החל במלחמת העולם הראשונה וגם על החיים בארץ משנות ה-20 ועד סמוך להקמת המדינה.

העבודות של שטרוק זכורות בעיקר על פי נושאיהן, כולם נושאים קלאסיים של דיוקנאות ונוף. שטרוק פועל לרוב כמספר סיפור יותר מאשר כיוצר דימויים בעלי תוקף משל עצמם. היקפה הגדול של התערוכה, 200 עבודות, התאפשר משום שעיזבונו של שטרוק נמצא בבעלות מיקי ברנשטיין, קרובו, ונשמר כפי שהיה במקור.

שטרוק נולד בברלין ב-1876, למד באקדמיה לאמנות בברלין ומ-1904 היה חבר בתנועת האמנות המודרנית "ססציון". ב-1908 חיבר את הספר "אמנות התחריט" שנחשב לספר יסוד בתחום. עם תלמידיו הרבים נמנו מקס ליברמן, לוביס קורינת, לסר אורי, יעקב שטיינהרדט, לודוויג מיידנר וגם מארק שאגאל.

ב-1900 פגש ביוסף ישראלס ההולנדי, שהיה למורהו החשוב ביותר והשפעתו, כמו זו של רמברנדט, ניכרת היטב. גם הוא וגם ישראלס, שהיה מבוגר ממנו ביותר מ-50 שנה, היו אמנים שלמרות יהדותם הצליחו לקבל הכרה מעולם האמנות הכללי של זמנם. כשסיים ללמוד ב-1899, שטרוק לא יכול היה להיות למורה או פרופסור באקדמיה לאמנות בגלל יהדותו, אלא רק לפתח קריירה עצמאית. דומה שגם מבחינה זו שאב השראה מישראלס וכל חייו חתם על עבודות בשמו העברי ובמגן דוד. את הציונות הנלהבת שלו ביטא בפעילות ב"מזרחי" בקונגרס הציוני ואף בעלייה לארץ כבר ב-1922.

דיוקן של מלך

דיוקן הרצל מ-1903 היה חלק מסדרה ארוכה של דיוקנאות שיצר בשנים לפני מלחמת העולם הראשונה, והם הקנו לו במידה רבה את פרסומו כאמן. ציור דיוקנאות מוזמנים היה סוגה מקובלת של ציור ותחריט. שטרוק יצר רבים כאלה, בכולם הקנה למודלים שלו הדרת פנים מכובדת. דיוקן הרצל המוצג בתערוכה בשלוש גרסאות, שתיים מוקדמות ואחת הגרסה המוכרת של הרצל בפרופיל, מספק הזדמנות להיווכח עד כמה הבחין שטרוק בפרטים חיצוניים ובעיקר פנימיים - ועד כמה העדיף להתעלם מהם.

שטרוק פגש את הרצל במצרים בדרכו לארץ ישראל. אחר כך, בדרכו לברלין, עבר בווינה ובביתו של הרצל רשם את דמותו. הרצל, שהיה רק בן 43, נראה בשניים מהתחריטים עייף, לאה ואף מובס. בדיוקן הרשמי, לעומת זאת, השימוש בפרופיל מתקשר לא רק לדיוקנאות היסטוריים של מלכים וקיסרים, אלא גם מציג מראה שונה: שטרוק צייר את הרצל ברוך ובהערצה.

העבודה בתחריט מעולה, ומעניין לראות כי שטרוק השאיר גם קווים מהוססים, למשל כאלה הנראים כהתלבטות היכן למקם במדויק את צווארון הז'קט וכמו מותירים עדות על התרגשות שעורר בו ציור הדמות הנערצת. עותקים של תחריט זה נפוצו בכל רחבי העולם היהודי, וכך נותר הרצל, שמת שנה לאחר מכן, חקוק בזיכרון הקולקטיווי בדמות הדיוקן שיצר שטרוק.

כמו יהודים רבים, גם שטרוק היה פטריוט גרמני נלהב על אף האפליה שבה חי. הוא התנדב לשירות במלחמת העולם הראשונה וזו היתה נקודת מפנה הן בחייו האישיים והן כאמן. שטרוק שימש מתרגם וצנזור, לחם והיה ממונה על עניינים יהודיים במזרח, ובו-בזמן היה צייר צבאי. לצד הרישומים והתחריטים הרבים של יהודים שיצר בתקופה זו, שניכר בהם הכבוד והחיבה שרחש לדמויות אלה השונות כל כך מאנשי הקהילות היהודיות שהכיר בגרמניה ובהולנד, יצר שטרוק את אוגדן התחריטים "שבויי מלחמה". יש משהו מצמרר בתחריטים האלה, שבהם מיין שטרוק את המודלים, שלא ביוזמתו, לפי גזעיהם. הפרויקט הזה מעיד עד כמה חשיבה גזענית היתה מושרשת בתרבות הגרמנית, באופן אירוני אפילו בקרב יהודים. העבודה, שנעשתה בשיתוף פעולה עם אנתרופולוג, פורשת תמונה של גזעי השבויים שנפלו בשבי הגרמני, מאפריקאים שחורים דרך ערבים מצפון אפריקה ועד סלווים ומערב-אירופים.

אוריינטליזם אחר

בין עבודותיו של שטרוק גם שני אלבומי תחריטים, האחד של ונציה והשני שמו "אמריקה", כשם ספרו של קפקא. ב-1922 שטרוק הוא אמן מתבונן שמצייר את רשמיו כתייר. במקומות שונים בתערוכה יש ויטרינות שבהן פתוחים פנקסים של שטרוק, שרשם כמו שאנחנו מצלמים היום במצלמה דיגיטלית - כמעט תרגום מיידי של מה שהעין קולטת, למען הזיכרון, במעין חופש מקסים ממחויבות לקומפוזיציה. בתחריטים של שטרוק ניכרת ההתרגשות שלו מהערים היפות וסוג של שחרור שאינו חוזר אחר כך. הספרים האלה נחלו הצלחה מסחרית ושטרוק פעל בברלין בעמדה של אמן חביב הממסד. לא היה לו שום קשר לאקספרסיוניזם הגרמני, אף שהיה בן גילם של מרבית האמנים המרכזיים בו, וגם לא ניכרת ביצירתו שום השפעה של האמנים המודרניים כמו פיקאסו, אם כי שטרוק צירף עבודה אחת שלו לספרו על התחריט.

שטרוק הרבה בנסיעות בארץ ישראל, שבה ביקר לראשונה ב-1903. החלטתו להגר לארץ ב-1922 היתה בהחלט יוצאת דופן. כאמן זכה שטרוק להצלחה רבה והיה בעל קשרים תרבותיים, אישיים ועסקיים חובקי עולם. חוץ ממרסל ינקו, שעלה בשנות ה-40, לא היגר לארץ אמן בעל הכרה בינלאומית כזאת.

ואף על פי כן, שטרוק לא השפיע כאן מבחינה אמנותית ואפילו לא הפך את התחריט, המדיום החשוב כל כך (עד היום) באירופה, למקובל כאן. העדר ההשפעה הזה ממחיש את סגירותו של עולם התרבות הישראלי. שטרוק הגיע לארץ שפעל בה עולם אמנות צעיר ונמרץ למדי. תערוכות הוצגו במגדל דוד, ושנים ספורות אחרי בואו הוצגו תערוכות "אמנים מודרניים" בתל אביב ובהן תרגומים מקומיים, מאוחרים, לאמנות האוונגרד של אירופה. האמנות של שטרוק שפרחה באירופה לא מצאה הד ואף לא הערכה רבה. הוא זכה להערכה בעיקר כאישיות תרבותית; כך, למשל, היה מעורב בהקמת מוזיאון תל אביב ואחר כך שימש בו בתפקידי מפתח. עם זאת, בקטלוג המצוין הנלווה לתערוכה כותב גדעון עפרת כי למרות היחסים המסויגים משהו עם עולם האמנות, "ספק אם נמצא עוד אמן אחד שעבודות כה רבות שלו הוצגו בבתים ברחבי ארץ ישראל".

שטרוק, שעד לתערוכה הנוכחית לא זכה כאן להכרה הולמת, ייצג ביצירתו ובחייו תרבות שחבל שלא השאירה כאן חותם עמוק יותר. הוא היה חרדי אך פתוח, ובמקביל לתמיכה בבני עקיבא היה חבר הדירקטוריון של קרן קיימת לישראל וקרן היסוד. עד עליית הנאציזם נסע כל קיץ לברלין ושם הציג ומכר יצירות שיצר בארץ. בעבודות האלה נותר מראה מרוחק, אוריינטליסטי במידה רבה של שטרוק על סביבתו החדשה. ההבדל בין האוריינטליזם שלו לזה של אמנים כמו גוטמן או ראובן מעניין ויכול להיות בסיס לתערוכה מרתקת. בעוד שהם הציגו אוריינט חושני ושוקק, הרי אצל שטרוק, דומה שכהד לגעגועים לאירופה, האוריינט בעיקר ריק, מצומצם צורנית, שליו אך לא חובק.

רבים מתחריטיו היו של נוף עירוני בירושלים ובחיפה. שטרוק יצר את נופי חיפה לספרו של ארנולד צווייג "כנען החדשה", שראה אור בברלין ב-1924. הוא גם הציג מנופי הארץ בשתי תערוכות בניו יורק בסוף שנות ה-20 וקיבל ביקורות נלהבות.

מעשיו של שטרוק, הדברים שנכתבו על אישיותו וכן יצירותיו ששמרו על מבע של שלווה מעידים על הומניסט גדול ואמן שאיכות עבודתו נובעת ממסורת ארוכה שהוא לא ראה שום צורך לערער עליה.

• • •
הרמן שטרוק. אוצרות: חנה שוץ, רותי אופק. המוזיאון הפתוח, גן התעשייה בתפן. שעות הפתיחה: ימים ראשון עד חמישי 9:00-17:00, שבת 10:00-17:00. עד 30.4



ציורים של הרמן שטרוק מתוך התערוכה במוזיאון הפתוח בתפן. מלמעלה: דיוקן בנימין זאב הרצל, 1903; "נצ'ה דיאקיטה", מתוך האוגדן "שבויי מלחמה", 1915-1916; "ניו יורק, גורדי שחקים", 1922;"שלכטנזה", 1909



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו