בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשנה הבאה

ריסון עצמי

אשר גרוניס, המתנגד הגדול ביותר לאקטיביזם השיפוטי של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש וקודמה אהרן ברק, מסתמן כמועמד העיקרי לרשת את מקומם. אם תתקבל הצעת חוק פרטית מימין, תהיה לו הזדמנות לעצב בית משפט שמרני, שאינו ממהר להתערב בהחלטות הכנסת והממשלה

23תגובות

ההשקפה השמרנית עולה ממאות פסקי דין שכתב אשר גרוניס, מאז קיבל מינוי של קבע כשופט בבית המשפט העליון, ב-2003. הוא נזהר מביטול חקיקה של הכנסת ונמנע מביטול חקיקת משנה; הוא מתח ביקורת על השימוש הנפוץ מדי בעקרון הסבירות, החביב על עורכי דין המגישים עתירות לבג"ץ, בבואם לתקוף החלטות של רשויות השלטון; הוא אפילו עשה מה שלא היה עולה, קרוב לוודאי, על דעתם של רוב עמיתיו בבית המשפט העליון: הטיל ספק בכך שעניין שהובא לפניו הוא שפיט. גרוניס גם הביע עמדה מסויגת ביחס לזכותו של עותר ציבורי, שאין לו זיקה ישירה למעשה השלטוני שהוא מבקש לתקוף, להתייצב בשערי בית המשפט העליון.

גרוניס נישא אל לשכת נשיא בית המשפט העליון על כפיו של ח"כ יעקב כ"ץ ממפלגת האיחוד הלאומי. לפני כמה חודשים הגיש כ"ץ הצעת חוק, לבטל את התנאי הקובע שמועמד לתפקיד נשיא בית המשפט העליון צריך להיות בעל אופק של שלוש שנים לפחות בתפקיד, לפני הגיעו לגיל פרישה. גיל הפרישה של שופט הוא 70. לפי החוק גרוניס אינו יכול להתמנות לתפקיד, כי ביום פרישתה של הנשיאה דורית ביניש, בסוף פברואר הקרוב, הוא יוכל לשמש נשיא העליון פחות משלוש שנים מלאות. ההפרש בין תקופה מלאה לתקופה כמעט מלאה מסתכם בשבועות.

ח"כ כ"ץ הצהיר שאינו מכיר את פסיקותיו של גרוניס ושהוא מנסה למנוע עשיית עוול לשופט, שכמה שבועות בלבד עלולים להפריד בינו לתפקיד. הוא גם הכחיש את הטענות שהוא פועל למינוי גרוניס בשם גוף אחר.

כ"ץ אינו יחיד במערכה. הוא נהנה מתמיכת יו"ר הוועדה לבחירת שופטים, שר המשפטים יעקב נאמן, ויו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת דוד רותם מישראל ביתנו, בעצמו חבר בוועדה לבחירת שופטים. הצעת החוק קיבלה קדימות יוצאת דופן. ועדת החוקה, חוק ומשפט כבר דנה בה בשבוע שעבר, לקראת העברתה למליאת הכנסת.

איור: עמוס בידרמן

הוועדה לבחירת שופטים, שיש בה רוב למזוהים עם הימין, לא יכלה לחלום על מועמד טוב יותר מגרוניס. אחד מחברי הוועדה העריך השבוע שגרוניס, גם אם ימלא את תפקיד הנשיא תקופה קצרה, יחזיר את בית המשפט העליון לסוף שנות ה-70 - התקופה שקדמה למינוי אהרן ברק לשופט בערכאה הגבוהה מכולן.

"הוא ההיפך המוחלט של ברק ויש לו התנגדות לכל מה שברק עשה, ובמיוחד לאקטיביזם השיפוטי. הוא יפסיק את המפעל ששמו אהרן ברק בבית המשפט העליון... בית המשפט יחזור לפתור סכסוכים בין אנשים ויפסיק להיות שחקן פוליטי לצד הכנסת", אמר חבר הוועדה.

בחודשים הקרובים עתיד גרוניס להיות שותף - כחבר הוועדה לבחירת שופטים, או כנשיא העליון - לבחירת ארבעה שופטים חדשים לבית המשפט העליון. הם יחליפו את השופטת אילה פרוקצ'יה, שפרשה באחרונה, ואת אדמונד לוי, ביניש ואליעזר ריבלין שיפרשו בחודשים הקרובים. כך יוכל לעצב את דמות בית המשפט העליון, מעבר להשפעה שתהיה לרוחו השמרנית על שאר השופטים.

קצר ולעניין

גרוניס נולד ב-1945 וגדל בתל אביב. הוא למד משפטים ובראשית דרכו עבד כעורך דין פרטי. אחר כך עבר לאקדמיה, למד לתואר שני במשפטים באוניברסיטת וירג'יניה בארצות הברית וכתב עבודת דוקטורט באוניברסיטת יורק בטורונטו בקנדה. ב-1976 חזר לישראל והצטרף לסגל ההוראה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. עד 1988 עבד גם כעורך דין בשוק הפרטי. באותה שנה נבחר להיות שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. כעבור שמונה שנים עבר למחוזי בתל אביב. אף כי לא התבלט, קיבל ב-2002 מינוי זמני לבית המשפט העליון. כעבור שנה קיבל מינוי קבע.

הוא נחשב אחד השופטים החרוצים והיעילים בעליון. בקרב עורכי דין הוא ידוע כשופט טכנוקרט, ענייני וקצר רוח. פסקי הדין שלו תואמים את אופיו השיפוטי - קצרים, תמציתיים, חסרי ברק.

גרוניס בא לבית המשפט העליון עם השקפת עולם מוצקה. יש האומרים שהיא נשענת על השקפת עולמו השיפוטית של מאמנו בתקופת ההתמחות, המשנה לנשיא בית המשפט העליון בעבר, השופט שלמה לוין. מאז מונה לשופט בעליון דבק בו, בדין, דימוי של שופט שמרן, שנזהר מפלישה לתחומי הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.

כבר בשנה הראשונה שלו כשופט העליון, במינוי של קבע, חשף גרוניס את תפישתו בדבר הזהירות שיש לנקוט בביטול חקיקה, גם חקיקת משנה. בעתירה לבטל תקנות המאפשרות פיטום אווזים בנימוק שהן סותרות חוק, נותר גרוניס בדעת מיעוט. הוא התנגד לביטול התקנות, חלק על שופטים מנוסים וותיקים ממנו והגן על עמדתו בנחישות. גרוניס העדיף לקבל את שיקול הדעת של אנשי הרשות המחוקקת, שאישרו את התקנות לאחר דיונים והתייעצויות. "אילו קיבלנו את טענתה של העותרת כי פיטום אווזים אסור", כתב, "היינו צריכים לומר כי הן שר החקלאות הן ועדת החינוך השחיתו מלאכתם לריק והתקינו תקנות הסותרות את החוק".

כשנדונו עתירות לפסול חוק של הכנסת, בטענה שאינו חוקתי, התייצב גרוניס כמוכיח בשער ולא חשש להתעמת עם הנשיא לשעבר ברק, מוביל האקטיביזם השיפוטי. כך היה כשפסק נגד ביטול חוק האזרחות. גרוניס הלם בברק, הזהיר מפני "ההגדרה הרחבה מאוד של הזכות החוקתית, כשיטתו של חברי הנשיא", התריע מפני "זילות של הזכויות החוקתיות" וקבע כי עלולה להתעורר בעיה מעשית הנוגעת "ליכולתם של בתי המשפט להתמודד השכם והערב עם טענות חוקתיות".

גרוניס בלט בגישתו השמרנית גם בפסק הדין בעתירות שביקשו לקבוע שחוק טל, המסדיר את דחיית השירות של תלמידי הישיבות, אינו חוקתי. באותו פסק דין הוא הציג דעה יוצאת דופן, שאין צידוק להפעיל ביקורת שיפוטית על החוק כי שהוא מעניק זכות יתר למיעוט, כשטענת הרוב היא לפגיעה בשוויון. "כאשר הרוב פועל בדרכים דמוקרטיות ומקבל חוק הנותן עדיפות למיעוט, אין מקום שבית המשפט יהפוך לפטרונו של הרוב", הגיב על פסק הדין של הנשיא לשעבר ברק. "איני חולק על הצורך בביקורת שיפוטית ועל הצידוק לקיומה", כתב. "דומה, שהוויכוח העיקרי עוסק בשאלת היקפה של הביקורת השיפוטית. אכן, גישתי מצומצמת יותר מגישתו של חברי הנשיא".

שתי עתירות נגד החלטת הממשלה להקים ועדה ממשלתית להתנהלותם של הדרג המדיני ומערכת הביטחון במלחמת לבנון השנייה הונחו לפתחו של בג"ץ. גרוניס, שהצטרף לדעת הרוב ודחה את העתירות, קבע כי בית המשפט חייב לנקוט "ריסון עצמי" ולא להתערב בהחלטות הרשות המבצעת. הוא התייחס גם לשימוש הרווח בטענה שהחלטת הרשות השלטונית נגועה ב"חוסר סבירות" וכתב שיש להפחית אותו.

יש להבחין, כתב אז גרוניס, בין תפקידו של בית המשפט לתפקיד הרשות המבצעת. לדבריו, לבית המשפט אין הכישורים והכלים לבדוק כל החלטה של הרשויות מכל היבט נדרש. "חרף הסייגים האמורים העוטפים את עילת חוסר הסבירות, נראה שהעילה האמורה הפכה למעין ‘נורמת על' בתחום המשפט המינהלי", הוסיף בציניות.

לא הכל שפיט

באחד מפסקי הדין שפירסם השנה, בעניין פרס ישראל, כתב גרוניס שיש לצמצם במידה ניכרת את ההתערבות בית המשפט בהחלטות הנוגעות לפרס. הוא הסביר כי כאשר מדובר בטענות הנוגעות להליך הבחירה של חתני הפרס, יש להפעיל ריסון רב, ובוודאי שכך בכל האמור בטענה של ניגוד עניינים.

גרוניס לא הסתפק בכך. הוא מצא לנכון להשתית את החלטתו לדחות את העתירה על שני עקרונות משפטיים, שספק אם מי משופטי העליון היה מערער לעליהם בתקופת נשיאותו של ברק: שפיטות, כלומר מהו תחום ההתערבות בית המשפט בנושאים שונים; זכות העמידה, כלומר מהי זכותו של העותר, החסר עניין אישי ישיר בסוגיה הנדונה, לפנות לבג"ץ.

עקרונות אלה היו עניין למחלוקת העמוקה בין שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן, לקבוצת משפטנים בראשות נשיאת העליון דורית ביניש, שכונתה "כנופיית שלטון החוק". פרידמן ביקש לצמצם את תחום ההתערבות של בג"ץ. הגישה הגורסת ש"כל העולם משפט" קוממה אותו. הוא קיווה להגביל את זכות העמידה והתנגד לפתיחת דלתות ההיכל לרווחה.

"ראשית", כתב גרוניס ביחס לעתירה נגד פרס ישראל, "מדובר בתחום שכמעט כולו אינו שפיט. שנית, יש להציב מחדש, ולו חלקית, את הדרישה של זכות עמידה ככל שמדובר בענייני פרסי ישראל. יש לצמצם באופן משמעותי את היקף ההתערבות של בית המשפט בהחלטות הנוגעות למתן הפרס. זאת במיוחד ככל שמדובר בטענות הנוגעות לזכאותו של הזוכה, היינו לצד המהותי של הענקת הפרס. גם כאשר מדובר בטענות הנוגעות להליך הבחירה, קרי להיבט הדיוני, יש להפעיל ריסון רב, בוודאי שכך לגבי טענה של ניגוד עניינים".

"הקדנציה של גרוניס כנשיא תהיה קצרה יחסית, והוא יפעל בבית משפט מאוד ליברלי, שבו כוחותיו של הנשיא ממילא מוגבלים יחסית. כל זה יקשה על היכולת שלו לסחוב את האונייה הכבדה לכיוון אחר מהכיוון שאליו היא שטה", אמר ד"ר הלל סומר, מרצה בכיר למשפט חוקתי מהמרכז הבינתחומי הרצליה.

סומר אינו חושש מהקו השמרני שמייצג גרוניס. "צריך לזכור, שבית המשפט העליון שלנו, בהשוואה למקביליו, נתפש בעולם כולו כמאוד אקטיביסטי. אם מתוך המרחק הכל כך קיצוני שבית המשפט הגיע אליו, בעיקר תחת נשיאותו של ברק, הוא יחזור מעט אחורה, זה לא יזעזע אותי".

"יש להניח שגרוניס ימשיך בקו השיפוטי השמרני שמאפיין את פסיקתו עד כה, שגורס איפוק, ריסון ומתינות מרביים בהתערבות בית המשפט בהחלטות הרשות המבצעת", אמר ד"ר אביעד הכהן, דיקן מכללת שערי משפט. "אבל יש לזכור שנשיא בית המשפט העליון הוא רק ראשון בין שווים. אין זה מן הנמנע, שכמו הנשיאים שקדמו לו, בחלק מהמקרים גרוניס ימצא את עצמו בעמדת מיעוט מול שופטי הרוב, שידבקו בקו אקטיביסטי יותר".

"לדעתי, גרוניס אינו שופט שמרן במובן המקובל", אומר פרופ' אריאל בנדור, מומחה למשפט חוקתי ומינהלי מאוניברסיטת בר אילן. "גרוניס מונחה על ידי תפישת עולם משפטית המבוססת על מתן משקל כבד לערכי בהירות וודאות, לעתים על חשבון הפעלת שיקול דעת שיפוטי על בסיס פרשנות תכליתית. הוא נוהג כך בין אם התוצאה היא לרוחו של השלטון ובין אם אינה נושאת חן בעיניו, משום שהיא מצמצמת את הגמישות השלטונית. לדעתי, טוב שגם השקפה מקצועית כזאת תזכה לבולטות הראויה". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו