בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שהצעירים יעבדו קצת

לפני גיוסו לרכישת קרקעות בשטחים בשירות המדינה היה עו"ד יעקב חרותי חבר בשלוש מחתרות שהוגדרו "ארגון טרור", אחת על ידי הבריטים ושתיים על ידי ממשלת ישראל. בלח"י הוא התמחה בהכנת פצצות, שלפחות אחת מהן הרגה בטעות אזרח בריטי חף מפשע. בראיון הוא מגלה פרטים על פעולותיו, בכלל זה הנחת הפצצה בבית הנציגות הסובייטית בתל אביב, טוען בתוקף שלא היה טרוריסט אך רומז שאילו היה צעיר יותר היה מצטרף היום אל המתנחלים שפוגעים בערבים

תגובות

ארגון הטרור נוסד בפגישה אקראית על הספסל הראשון בשדרות ח"ן בתל אביב. יעקב חרותי ושמעון בכר, שני אנשי לח"י לשעבר, בפגישה ראשונה אחרי זמן מה, התיישבו על הספסל ופתחו בשיחה. "התחלנו לדבר על כך שהערבים רוצחים ויורים והמדינה לא מגיבה", נזכר חרותי. השניים החליטו לעשות מעשה. "אמרנו שצריך להקים ארגון". כך הוקמה בחורף 1952 הקבוצה שנודעה בשם "מלכות ישראל" או "מחתרת צריפין".

ד"ר יעקב חרותי הוא היום עורך דין בן 78, ודומה שהלהט שלו לא פג מאז. הוא ממשיך לעבוד במשרד עורכי הדין שמנהלת בתו עדנה. מחתרת צריפין לא היתה גולת הכותרת של חייו, אלא תחנת ביניים. כאיש לח"י תיכנן להרוג את ארנסט בווין, שר החוץ הבריטי. מעטפת נפץ ששלח אל קצין משטרה בריטי שהרג חבר לח"י, הרגה בטעות את אחיו. במלחמת העצמאות השתתף בניסיון פריצה לעיר העתיקה. בשנות החמישים נכלא פעמיים על פעילות במה שהוגדר "ארגון טרור".

בעשור האחרון הוא פעיל במכללת אריאל שבשומרון, ומעורב בפעילויות של חוגי הימין. הוא בן בית אצל מנהיגי גוש אמונים, אירח את הרב מאיר כהנא בביתו והיה מהמייסדים של תנועת התחייה, ושל צומת בהנהגת רפאל איתן. חרותי דיבר על לבו של רחבעם זאבי להצטרף לפעילות פוליטית, הציע את השם "מולדת" ורשם את התנועה ברשם העמותות (בתו, עדנה חרותי, היא היועצת המשפטית של "מולדת", אחד ממרכיבי האיחוד הלאומי). הוא היה עורך דינם של גדולי הסוחרים שרכשו קרקעות בשטחים - "גאולת קרקעות" הוא מכנה את מעשהו - שעליהן הוקמו ישובים כאלקנה, גבעת זאב, שערי תקווה. את ה"טריק" המשפטי שאיפשר ליהודים, לאחר עליית הליכוד לשלטון ב-1977, לרכוש קרקעות בסיטונות, אפשר לייחס לו.

ניכר בו שהוא דבק עדיין בכמה מההרגלים הקונספירטיוויים שאימץ מאז שהצטרף ללח"י. חרותי מתקשה להשאיר בידי בן שיחו דף שעליו כתב דבר מה כדי להדגיש את טיעונו. הוא דחה את הבקשה להקליט את הראיון עמו ויש בו חשדנות טבעית אל זרים, במיוחד עיתונאים.

על השקפת עולמו הוא מעיד, כי לא השתנתה "מאז חורבן הבית הראשון". היא עומדת לדבריו על שירתו של אצ"ג (אורי צבי גרינברג), על עיקרי התחייה של מייסד לח"י, אברהם ("יאיר") שטרן, ועל אבני היסוד של ד"ר ישראל אלדד, ממנהיגי לח"י. "תיכף תראה מהי בדיוק השקפת עולמי", הוא אומר ונעלם לחדר הסמוך.

השיחה מתקיימת בדירתו שהיא גם משרדו בלב תל אביב. כעבור דקה הוא שב עם גיליון דהוי של כתב העת "החזית" ("ביטאון החוגים הלאומיים") וקורא בקול כותרות וידיעות מגיליון תמוז תשכ"ז, שבועות אחדים לאחר מלחמת ששת הימים: "מלכודת ושמה שלום", "הפתרון לבעיה הערבית: יציאה לארצותיהם", ציטוט מדברי הרמטכ"ל אז יצחק רבין - "הגבולות החדשים הכרחיים". אף שאינו דתי ("בעיני הדתיים אני בוודאי לא דתי") ארץ ישראל שייכת בעיניו אך ורק ל"עם ישראל" וגבולותיה צריכים להיות בגבולות ההבטחה של אלוהים לאברהם, "מן הפרת ועד היאור". אולי יותר מכל מייצג השיר "אמת אחת ולא שתיים" של אצ"ג את תפישתו הלאומית, ובמיוחד השורה "ארץ נכבשת בדם".

הזדמנויות שהוחמצו

כשנשאל יעקב חרותי לדעתו על תוכנית ההתנתקות, הוא עונה: "נקודת המוצא שלי, בכל שנות חיי, היתה שהבעלות המוחלטת על ארץ ישראל היא של עם ישראל. האמונה שלי היא בארץ ישראל מן הפרת ועד היאור, אבל ברור שכיום זה לא מעשי". את הקביעה הזאת הוא ממהר לסייג: "ההיסטוריה שלנו מאז 1942 רצופה בטענות על 'חוסר מעשיות'. אמרו שלא מעשי לגרש את הבריטים, שלא מעשי להקים מדינה יהודית. המעשי מוכח על ידי ההיסטוריה, שמכתיבה אירועים - אולי מוגזם לומר אפוקליפטיים, אבל לפחות ארועים אזוריים או עולמיים שמעניקים הזדמנויות, שלפעמים מנצלים אותן ולפעמים מחמיצים".

אילו הזדמנויות הוחמצו?

"בריחת הערבים מהגדה המערבית. במלחמת ששת הימים שירתתי כסמל והייתי בקלקיליה. העיר היתה ריקה בגלל בריחת הערבים, אבל דיין החזיר אותם מגשרי הירדן. לעומת זאת, בלוד וברמלה ב-1948 ההזדמנות לא הוחמצה ורבין ביצע את המעשה".

בריחה? זה לא היה גירוש?

"אני לא רואה בזה גירוש. הוצאת ערבים ממולדתי אינה גירוש. אם שרון לא נבהל מגירוש יהודים אז אני לא נבהל מהמלה גירוש. ארץ ישראל היא המולדת של עם ישראל. הגבולות ומהות העם הם בהתפתחות מתמדת. לבן גוריון ולבגין היתה הזדמנות והם החמיצו אותה. בן גוריון הכריז לאחר מבצע סיני ב-1956 על הקמת מלכות הבית השלישי וברח, למרות שאני לא חושב שהאמריקאים באמת איימו עלינו. בגין ברח מסיני ב-1982 לאחר קמפ דייוויד".

מה ההבדל בין השקפת עולמך לבין זו של כהנא?

"היינו ידידים, כשהוא הגיע לארץ בפעמים הראשונות הוא התארח בביתי. הוא היה אדם עם השקפת עולם ברורה וחדה בכיוון הלאומי".

גם הוא צידד בגירוש ערבים.

"חבל שלא הצליח. הבעיה שלו ושל פוליטיקאים רבים שהוא רצה להיות מנהיג יחיד, אחרת היה יכול להוביל תנועה רחבה".

את אריאל שרון הכיר חרותי היטב בתקופה שבה היה מעורב ברכישת קרקעות בשטחים, ושרון היה שר הביטחון. "אני חושב שהוא לא ממלא את תפקידו", אומר חרותי בזהירות. "אני חושב שהוא מאמין בדרכו, עד כמה שאפשר להאמין לפוליטיקאי, במה שהוא עושה כיום".

רבים בימין רואים בו בוגד, גם אתה?

"לא. אני לא משתמש בביטויים כאלה. אתה משמיע את המלה 'בוגד' ומיד מעלים את זה לדרגה הגבוהה ביותר. לוקחים את המלה ונותנים לה משמעות אחרת ממה שהתכוונת ולך תוכיח שאין לך אחות".

למה אתה מתכוון?

"לכך שאולי שרון בגד באידיאלים שלו, שהוא מעל באמון במובן המוסרי. איך אפשר לחשוב על פינוי יהודים בכוח ממולדתם? מה היה קורה אילו היו עושים זאת לערביי אום אל-פחם?"

אתה בוודאי יודע שיש רגישות לבחירת המלים לאחר שיגאל עמיר רצח את יצחק רבין.

"הרוצח הוא חולה נפש, שהיה צריך לירות בו".

יש אנשים שרואים במעשהו אקט מהפכני שנועד לעצור תהליך.

"בעיני הוא לא מהפכן. המעשה שלו הכניס את רבין, שהיה דמות חיוורת, להיסטוריה, אחרת רבין היה נעלם ונמוג מדפי ההיסטוריה".

מהו גבול ההתנגדות הלגיטימית של המתנחלים למה שאתה מכנה "גירוש"?

"לפי השקפת עולמי אסור לפגוע בחיילים ובכוחות הביטחון. אסור להכותם, בוודאי שלא להשתמש בנשק".

ופגיעה בערבים? המחתרת שהקמת לאחר קום המדינה ירתה בערבים.

"נכון, המתנחלים מפעילים בעניין זה את אותו היגיון שאני הפעלתי אז. אילו הייתי צעיר אולי היו משכנעים אותי להצטרף, אבל כיום אני על תקן של אוהד. הגיע הזמן שהצעירים יעבדו קצת. אני יכול לעזור רק בדרכים אחרות. במסגרת החוק. אם מישהו הולך להרוג ערבי וייכנס לבית הסוהר, אעזור למשפחתו. אתן לאשתו אוכל".

בשנות השמונים נחשף ארגון טרור יהודי שתיכנן בין השאר לפוצץ את המסגדים על הר הבית. מה דעתך על הרעיון הזה?

"לשים פצצה במסגד זה רחוק מהשקפת עולמי. אני לא יודע מה היה קורה אילו הייתי אחד מהם, אבל ברעיון של פיצוץ המסגדים לא היו מושכים אותי".

דין מוות לאויב

יעקב חרותי נולד בתל אביב ב-1927. אמו יהודית עלתה כילדה עם הוריה מפולין, ב-1923. אביו, מרדכי ולקר, היה בפולין ממייסדי השומר הצעיר ושינה את שמו לחרותי לפני שעלה ארצה ב-1920, כאן נמנה עם הקבוצה הראשונה של התנועה שהתיישבה במחנה העבודה ביתניה. לאחר שהתפכח מהרעיונות המהפכניים של השומר הצעיר היה אביו מפא"יניק שרוף, כפי שמגדירו בנו, ובין השאר היה סגן נשיא בית הדין לערעורים של צה"ל.

יעקב חרותי למד בגימנסיה "הרצליה", התגייס בנעוריו למשטרת היישובים והצטרף ללח"י. במחתרת היה במחלקה הטכנית והתמחה בהכנת חומרי נפץ. פצצה מתוצרת המחלקה הרסה באפריל 1947 את בסיס המשטרה בשרונה (היום הקריה בתל אביב); קצין משטרה ושלושה שוטרים נהרגו. כעבור חצי שנה נשלח להקים סניף פעיל של הלח"י בבריטניה. הוא החל ללמוד משפטים באוניברסיטת לונדון ובו-בזמן גייס כמה עשרות יהודים.

הנהגת לח"י הטילה על הרשת בבריטניה כמה משימות, ובהן חיסולם של שר החוץ ארנסט בווין, של מפקד הכוחות הבריטיים לשעבר בארץ, גנרל איוולין ברקר, שנחשב אנטישמי וחתם על גזרי דין מוות לאסירי המחתרות, ושל רוי פאראן. ההתנקשות בבווין בוטלה בהוראה מהמפקדה בארץ. פצצה ששלח חרותי לביתו של גנרל ברקר עוררה את חשדה של אשתו; היא הזעיקה חבלנים שניטרלו אותה. על מעורבותו של חרותי בפרשת פאראן נכתב כאן בהרחבה לפני כמה חודשים (בכתבתו של גיורא גודמן, מוסף "הארץ" 3.9.04).

פאראן שירת בארץ כקצין משטרה, והועמד לדין על מעורבותו במעצרו ובהריגתו של הנער חבר לח"י אלכסנדר רובוביץ, שנתפס בעת שהדביק כרוזים של המחתרת. אחרי שזוכה במשפט חזר פאראן לבריטניה. פעילי לח"י בארצות הברית שלחו אל חרותי חומרי נפץ, סוללות ומכשיר רדיו והוא הכין מהם את המטען, שהוסתר בתוך ספר מחזות של שייקספיר. חבילת הנפץ נשלחה אל כתובתו של רוי פאראן, אך מי שפתח אותה היה אחיו בן ה-25, רקס פאראן.

"מצער שנהרג אדם חף מפשע", אומר חרותי. "זה לא היה מכוון. חבל שזה קרה. האם הייתי עושה זאת שוב? כן. זו היתה מלחמה, ובמלחמה יש טעויות ויש חריגים. אני מצטער שלא נהרג הרוצח".

אתה מגדיר את עצמך טרוריסט?

"לא. ודאי שלא. לוקחים את המלה טרור ומדביקים אותה למגוון ענק של מעשי אלימות שנעשים בכוח. אני הייתי לוחם חרות והיום אני אדם עם דעות שאינן כבר כה לוחמניות".

אבל בעבר היית מוכן לרצוח?

"להרוג. תבדיל בין להרוג ללרצוח. במלחמה של הלח"י עם אנגליה לא ביצענו מעשי רצח. הרגנו חיילים במלחמה - הרגנו ונהרגנו".

מהי ההגדרה שלך לטרור?

"מעשי טרור קשורים ישירות לרצח במכוון של חפים מפשע, נשים וילדים, כטקטיקה בלתי נפרדת מהמלחמה".

זה לא מה שעשו גם אנשי לח"י?

"לא ולא. לא לח"י ולא אצ"ל ולא ההגנה התכוונו לפגוע בחפים מפשע. המאבק כוון נגד חיילים ושוטרים וסמלים של השלטון. הייתי לוחם נגד האנגלים ולא טרוריסט, משום שלא התכוונתי לפגוע במודע בחפים מפשע. כמובן שבמלחמה נפגעים גם חפים מפשע, אבל הם לא היו המטרה".

אצ"ל ולח"י גם הרגו במכוון אזרחים ערבים חפים מפשע, הטמינו פצצות בשווקים, ירו על אוטובוסים, זה לא טרור?

"לפי הגדרתי, טרור הוא הרג מכוון של אזרחים והוא חלק מהאסטרטגיה. אצל הערבים זו מטרת המלחמה. אם פה ושם נעשות פעולות כלפי אזרחים, אך אינן חלק מהאסטרטגיה הכוללת, אזי בעיני אם נפגעים אזרחים כמוצר לוואי של המלחמה זה אינו טרור. נכון שההגנה והאצ"ל וגם הלח"י פגעו באזרחים, אבל זה לא היה חלק מהאסטרטגיה. כל פעולת הרג של אזרחים צריך לבחון את נסיבותיה. יכול להיות שזה היה טרור נגד טרור, או פעולת תגובה".

ואילו ארגוני הטרור הפלשתיניים היו מתכוונים רק לפגוע בחיילים ובאנשי כוחות הביטחון?

"הייתי אומר שזה אקט מלחמתי ולא מעשה טרור, אבל דינו מוות משום שהוא האויב שלי. יכול להיות שהם, הערבים, רואים עצמם כלוחמים, אבל בשבילי הם האויב והיחס שלי כלפי הערבים הוא 'הקם להרגך השכם להרגו'. גם אם הערבים רואים עצמם כלוחמים, אני רואה אותם כמסגרת שרוצה להשמיד אותי. אנו שרויים במצב מלחמה. אצטט מאלדד שענה על שאלה כשאלתך: לערבים כל הכבוד וכל הכדורים".

גם הבריטים ראו בך אויב, לא?

"נכון. מבחינת האנגלים הייתי טרוריסט שדינו מוות. לא רציתי למות, אבל הייתי מודע לסיכון".

הנשק הוסתר במערה

במלחמת העצמאות חזר חרותי מלונדון והספיק להשתתף בניסיון הפריצה הכושל לעיר העתיקה בירושלים, במבצע משותף להגנה, לאצ"ל וללח"י. הוא סייע לחלץ תחת אש פצוע של ההגנה, מעשה שעמד לזכותו כשנעצר כעבור ארבע שנים והורשע בחברות בארגון טרור. לקראת סיום המלחמה ולאחר שאנשי לח"י התנקשו בירושלים בחיי מתווך האו"ם, הרוזן השוודי פולקה ברנדוט, הורה ראש הממשלה דוד בן גוריון לראש השב"כ איסר הראל לפרק את לח"י. רבים מחברי הארגון נעצרו והוחזקו בבית מעצר ביפו. לאחר בריחה המונית מהכלא הוקם בשבילם כעין מחנה מעצר בכפר הערבי הנטוש שייח' מונס מצפון לירקון ושם גויסו לצה"ל.

חרותי ומשפחתו התגוררו במשך כמה שנים בשייח' מונס. בשנים הראשונות לאחר המלחמה הוא היה פעיל בחוג שריכז סביבו אלדד ופרסם את כתב העת "סולם". ב-1952, אחרי הפגישה על הספסל בשדרה עם שמעון בכר, ידידו מהלח"י, שוב ירד חרותי למחתרת. "הרעיון היה של מלכות ישראל", הוא אומר, "אבל לא במובן שהשתרש, כאילו הכוונה להקמת מלוכה. זה התבסס על מושג שטבע אורי צבי גרינברג, שהיה בשבילנו משכמו ומעלה, ליתר דיוק מסולייתו ומעלה. פשוט הערצנו אותו. גם יאיר השתמש בביטוי. באנגלית למלה royalty יש משמעות של מלך בשר ודם ולמלה sovereignty יש משמעות של אדנות, ריבונות ממלכתית. אורי צבי ויאיר השתמשו במושג מלכות ישראל במובן של אדנות, ממלכתיות".

מטרת המחתרת היתה כפולה: לפגוע בנציגויות של ברית המועצות וצ'כוסלובקיה, במחאה על הדיכוי האנטישמי (משטרו של סטאלין הוציא להורג באוגוסט 1952 סופרים ואנשי רוח יהודים, ואילו בפראג הואשם בבגידה מזכיר המפלגה הקומוניסטית, רודולף סלאנסקי, שהיה ממוצא יהודי). המטרה השנייה היתה להגיב בירי ולהרוג חיילים של הלגיון הירדני כל אימת שאלה יירו על יהודים בירושלים המחולקת. חרותי ובכר, אמונים על עקרונות המידור והחשאיות, גייסו כמה עשרות מחבריהם לשעבר בלח"י והקימו גם ארגון של צעירים, מעין תנועת נוער.

"היינו עשרות בכמה רמות", אומר חרותי. "היו כאלה ששימשו מודיעים וסיפקו מידע. אחרים עשו מעשים פשוטים של העברת הודעות. היו כאלה שנתנו את דירתם לפגישה. אחרים סיפקו אוכל. והיו מעטים שיצאו לפעולות". לרשות הקבוצה עמדו נשק וחומרי חבלה שהסתירו אנשי לח"י במערות באזור ירושלים בתקופת מלחמת העצמאות.

"מלכות ישראל" לא היתה המחתרת היהודית היחידה שפעלה אז. בו-בזמן, וללא כל קשר, פעלה גם "ברית הקנאים", מחתרת של חרדים שעם חבריה נמנו מרדכי אליהו, שהיה כעבור שנים הרב הראשי לישראל ושלמה לורנץ, שהיה אחר כך יו"ר ועדת הכספים של הכנסת מטעם אגודת ישראל. "ברית הקנאים" מיקדה את פעולותיה נגד חנויות שנפתחו בשבת, או שמכרו בשר חזיר, ונגד מדיניות הממשלה לגייס בנות לצה"ל. מטרתה היתה לכפות את חוקי הדת היהודית ולהקים מדינת הלכה.

בספרו "ביטחון ודמוקרטיה" מייחס איסר הראל ל"מלכות ישראל" את הניסיון בנובמבר 1952 להניח מטען סרק ליד הצירות הצ'כוסלובקית בתל אביב, וטוען כי זו היתה פעולתה הראשונה של המחתרת. חרותי אומר שאת הפעולה ביצעו "בני הנוער", קבוצת הצעירים. פעולה אחרת היתה ירי אל עמדות הלגיון הירדני בירושלים.

"הירדנים ירו לעבר בית במוסררה והרגו אשה", אומר חרותי. "החלטנו להגיב. נסעתי לירושלים ויחד עם החברים מירושלים בדקתי את השטח וסיכמנו על הפעולה. חזרתי לתל אביב. אנשי ירושלים הוציאו נשק מהמערה וירו לעבר עמדה של הלגיון בעת חילופי משמרות. הירדנים מסרו על שני נפגעים. אני לא יודע אם הם נהרגו או נפצעו". חרותי טוען כי עד היום אינו יודע את זהותם של היורים. הוא ממשיך לשמור בסוד את שמות חבריו למחתרת, במיוחד אלה שלא נעצרו, אף שקצתם כבר אינם בחיים.

בניסיון נוסף להגיב בירי על ירי, הפעם על הכפר בית איקסא ליד ירושלים, נלכד יחזקאל מזרחי. שני ילדים ששיחקו ליד מערה מצאו בה כלי נשק ודיווחו למשטרה. זו הציבה מארב ולכדה את מזרחי כשבא להצטייד בנשק. הוא נחקר והודה בכוונתו, אך לא הסגיר את חבריו למחתרת. "הפעולות נגד הערבים נועדו לשבור את ההבלגה של המדינה", אומר חרותי. "מבחינה זו אני חושב שהצלחנו. אני חושב שבן גוריון הבין את הרמז. תוך זמן קצר ביותר הוקמה יחידה 101". זו, בפיקודו של אריאל שרון, החלה לבצע פעולות תגמול בגדה המערבית.

ארגון טרור יהודי

המחתרת המשיכה במבצעיה. בשעות הערב של 9 בפברואר 1953, במזג אוויר סוער וגשום, הונחה פצצה רבת עוצמה של כ-15 ק"ג בגן הצירות של ברית המועצות, בשדרות רוטשילד 46 בתל אביב. לבניין נגרם נזק רב. ברית המועצות הגיבה בזעם וניתקה את קשריה הדיפלומטיים עם ישראל. בעיני חרותי וחבריו הפעולה הצליחה מעל למשוער. בעיני ממשלת בן גוריון, הפיצוץ נתפש כאיום על עצם קיומו של המשטר הדמוקרטי בישראל. המאמצים ללכוד את האחראים הואצו.

ב-26 במאי לאחר חצות הצליחה משטרת ישראל ללכוד שני בחורי ישיבה מ"ברית הקנאים", כשברשותם חומרי נפץ. הם התכוננו לפגוע בבניין של משרד החינוך, במחאה נגד החינוך הממלכתי. ברשותם נמצאה גם רשימת החברים. אחד מהעצורים הדתיים היה חבר לח"י שהופקד על מחסן נשק של "מלכות ישראל". הוא זימר בחקירתו, והשב"כ והמשטרה הצליחו ביוני לעצור את רוב חברי המחתרת, ובהם המנהיגים חרותי ובכר. בישיבה מיוחדת ב-8 ביוני הכריזה הממשלה על "מלכות ישראל" ארגון טרור, מכוח הפקודה למניעת טרור.

"היה קל להיכנס למקום", משחזר חרותי את המבצע, "למרות שהוצב שם שוטר. נכנסנו מהצד האחורי לאחר שפרצנו במגזרי תיל את הגדר. השתמשנו במטען גדול ויכולנו להניח אותו איפה שרצינו. יכולנו לגרום לאבידות בנפש, אבל במכוון הנחנו אותו בגן, במרחק של עשרה מטרים מהבניין. המטרה היתה לבצע פעולת מחאה רצינית".

העצורים נשפטו בבית דין צבאי מיוחד שהוקם בפקודת הרמטכ"ל. בראש ההרכב ישב נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, ד"ר בנימין הלוי, ש"חויל" לשם כך. בית הדין התכנס לישיבותיו במחנה צריפין ומכאן הכינוי "מחתרת צריפין", שדבק בקבוצה. "לא הודינו בכלום, סירבנו להכיר בסמכות בית דין צבאי לשפוט אזרחים", אומר חרותי.

התביעה לא הצליחה לקשור את הנאשמים לפיגוע בצירות הסובייטית והם הורשעו בחברות בארגון טרור ובהחזקת כלי נשק ואמצעי חבלה. בכר, שנמלט בזמן המשפט והסתתר זמן מה עד שנלכד שוב, נידון ל-12 שנות מאסר, חרותי לעשר שנים ויחזקאל מזרחי לחמש. על האחרים נגזרו תקופות מאסר קצרות.

בהעדר ערכאת ערעור שימש שופט בית המשפט העליון, שמעון אגרנט, מעין "בודק" של גזר הדין. אגרנט, בחוות דעת חסויה, קבע כי חרותי ראוי להפחתה בעונשו, בין השאר משום שהציל פצוע בקרב על העיר העתיקה. אבל למען יראו וייראו המליץ לחון אותו מאוחר יותר. כעבור כשנתיים בכלא תל מונד שוחררו כל אסירי "מלכות ישראל", לאחר שקיבלו חנינה משר הביטחון פנחס לבון.

בכלא הספיק חרותי לסיים בתוך כשנה את לימודי המשפטים שלו (שבהם החל בבריטניה). לפני שמונה שנים, בהיותו בן 70, קיבל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטה אמריקאית. "בהקמת המחתרת עשינו טעות כשהחלטנו לגייס את בני הנוער", עושה חרותי חשבון נפש. "בכך קבענו שאנו מעוניינים בהמשכיות, וזאת בניגוד לרעיון המקורי, כשדיברנו על פעולה אד-הוק, על הקמת גוף מגיב. לא היינו צריכים לעשות דברים שיתפרשו כניסיון להנציח את הארגון".

יועץ לענייני קרקעות

בעקבות רצח ישראל קסטנר ב-1958 נעצרו חרותי וכמה מחבריו בחשד לחברות בארגון טרור. קסטנר, פקיד בכיר במשרד ממשלתי, היה במלחמת העולם השנייה מראשי הקהילה היהודית בהונגריה וניהל משא ומתן עם אדולף אייכמן להצלת יהודים. מלכיאל גרינוולד, יהודי הונגרי, הפיץ כרוזים שבהם האשים את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים. הממשלה החליטה להעמיד את גרינוולד לדין על הוצאת דיבה, אבל פרקליטו, עו"ד שמואל תמיר, הפך במשפט את קסטנר ממאשים לנאשם, והשופט, אותו בנימין הלוי, קבע בפסק דינו שקסטנר "מכר את נשמתו לשטן". המדינה עירערה לבית המשפט העליון, וזכתה. השופט אגרנט קבע בפסק הדין כי את תפקידו של קסטנר צריכה לשפוט ההיסטוריה, לא בית המשפט.

אחרי רצח קסטנר נפתחו שני משפטים, שהתנהלו בשני הרכבים נפרדים. באחד הועמדו לדין הנאשמים ברצח, ובמשפט השני הואשם חרותי בהנהגת ארגון טרור ובהפצת כרוזים נגד אחד השופטים שדנו בפרשת קסטנר. "לא היה לי שום קשר לרצח קסטנר וגם השב"כ ידע זאת", אומר חרותי. "לאיסר (הראל) היתה חסרה אז מחתרת, ולכן הלבישו עלי את הסיפור. בסוף זוכיתי".

חרותי זוכה אמנם מההאשמה החמורה יותר, אך הורשע בהפצת הכרוזים נגד השופט. הוא נידון לשנה וחצי מאסר, ומאחר שכבר בילה שנה במעצר שוחרר מיד, בניכוי שליש מעונשו. בפסק הדין השני הרשיע בית המשפט את זאב אקשטיין, שהיה בעבר מודיע זוטר של השב"כ, את יוסף מנקס ואת דן שמר ברצח, וגזר עליהם מאסר עולם. השלושה זוכו מאשמת החברות בארגון טרור.

הראל כותב בספרו שבזמן ריצוי העונש התוודה מנקס כי "אני הייתי האחראי לפיצוץ הצירות הסובייטית. אני אירגנתי את הפעולה. לקחתי לעזרה את יעקב חרותי". לדברי חרותי הרעיון למבצע גובש בפגישה של הנהגת המחתרת ולא היה פרי החלטתו של אדם אחד.

למרות שני המעצרים שלו בתוך חמש שנים, שמתוכן בילה שלוש שנים בכלא, ואולי בעטיים, התיידד חרותי עם איסר הראל. לפני ארבע שנים נפגשו בפעם האחרונה, ביום הולדתו ה-85 של יצחק שמיר. אך בניגוד ליחסו אל כמה מחברי לח"י, ובהם דוד שומרון, יעקב אליאב ויצחק שמיר, הראל לא הציע לחרותי להתגייס למוסד.

הלהט המהפכני של חרותי הצטנן. הוא התחתן והקים משפחה ובעקבות אביו התפרנס מעריכת דין. תחילה עסק בדיני אישות אך אלה השניאו את עצמם עליו והוא פנה לתחום המסחרי ובכלל זה מקרקעין. הוא רואה בקרקע "ערך" ולדבריו "לקרקע אין מחיר, כל מה שאתה משלם זה מחיר טוב. החוכמה היא לקנות קרקע לטווח ארוך ולא לקנות כדי למכור מהר".

לאחר מלחמת ששת הימים התאפשר לו לשלב גישה זו עם האידיאולוגיה שלו. בהכירו היטב את דיני המקרקעין, המבוססים על החוק העותמני ועל החוק המנדטורי, שעליהם התבססו גם חוקי ירדן שחלו על הגדה המערבית, מונה חרותי לייעץ בענייני קרקעות ליועץ המשפטי של המינהל האזרחי. העובדה שהוא דובר ערבית סייעה גם היא. אחת העסקות הראשונות שבהן היה מעורב היתה רכישת קרקע בגוש עציון. זה היה בתקופת ממשלת רבין הראשונה. חרותי פעל לבקשת "הימנותא", חברה בת של הקרן הקיימת, שעסקה בעניין זה בסודיות רבה.

"טיפלתי בצד המשפטי של העסקה", הוא אומר. "הקרקע נועדה לצורכי פיתוח ישוב ובניית כביש. בעל הקרקע היה נוצרי, שהיגר לדרום אמריקה. איתרנו אותו בצ'ילה, החתמנו אותו על ייפוי כוח ותצהירים והבאנו אותו לארץ לביצוע העסקה. היה אז צורך בהיתרים מיוחדים גם כדי להעביר מט"ח לחו"ל, ורק אז סגרנו את העסקה". בחיוך ציני הוא מספר כי על ההיתר חתמו אז שלושה מראשי מפלגת העבודה: שמעון פרס, שהיה שר הביטחון, אהרן אוזן שר החקלאות והשר בלי תיק ישראל גלילי.

התנופה הגדולה ברכישת הקרקעות באה לאחר ניצחון הליכוד בבחירות מאי 1977. עד אז היו קיימות מגבלות רבות שמנעו בעצם מיחידים או מחברות פרטיות לרכוש קרקעות בשטחים. "החוק הירדני מ-1957 קבע שמי שמוכר קרקע לנוכרים, כלומר ליהודים, הוא בוגד", מסביר חרותי. "ממשלות ישראל לא רק שלא החילו את החוק הישראלי על שטחי המולדת, אלא שאפילו פחדו לבטל את החוק הזה. אבסורד נוסף היה שאחרי הכיבוש הירדני של הגדה המערבית ב-1949 הם השתלטו על אדמות יהודים והפקידו את ניהולן בידי פקיד ממונה על 'נכסי אויב'. גם כיום יהודי שסבא שלו קנה בזמן הבריטים אדמה בירושלים שנפלה בידי הירדנים לא יכול להחזיר לעצמו את הרכוש, המוחזק בידי הפקיד הממונה הזה".

בזכות שינוי קטן

ב-1979 הוציאה ממשלת בגין צו שהתיר לבצע עסקות קנייה גם בלי היתר מראש, ולקבל את ההיתר על סמך הצגת חוזה הרכישה. במלים אחרות, להכשיר את הרכישה לאחר שכבר נעשתה בפועל. חרותי לא הסתפק בכך והחל לפעול במרץ למען הקלה נוספת. הוא מצא בעל ברית בעוזרו לענייני התיישבות של שר הביטחון שרון. "באתי אל אורי בראון, העוזר של אדון שרון, שאיתו הייתי אז בקשר שוטף", מספר חרותי. "אמרתי לו שאפשר להרחיב את תחולת החוק הירדני, שקבע כי מותר לתאגידים שעוסקים ברווחה ובדת לקנות קרקעות. כוונת החוק היתה לאפשר פעילות של ארגוני צדקה בערים, כדי שיקימו בתי ספר, בתי חולים, כנסיות. הצעתי להכניס שינוי קטן שיאמר כי הרכישה היא לכל תכלית, ולא רק לצדקה".

מה היתה תגובת העוזר של שרון?

"הוא התלהב והזמין אליו את הבן של הזמר".

את מי?

"את יואל זינגר, הבן של הזמר והשחקן גדעון זינגר. יואל זינגר היה אז קצין צעיר, ראש ענף דין בינלאומי בפרקליטות בצה"ל". כשהוא מספר את התגלגלות העניינים חרותי אינו מסתיר את שביעות רצונו מהזיגזג ההיסטורי, שכן יואל זינגר היה כעבור כעשר שנים ממנסחי הסכם אוסלו שחתמה ממשלת רבין-פרס עם אש"ף.

בעזרת התרגיל המשפטי הזה נפתחו השערים. עשרות קבלנים וסוחרי נדל"ן מיהרו לרכוש קרקעות בגדה, שעל חלקן הוקמו התנחלויות. חרותי גאה לספר כי לזכותו נזקף רישומם של מאה תאגידים אצל רשם החברות ברמאללה, שפועל מכוח החוק הירדני. חרותי היה רושם שם חברת אחזקות, שבעלי המניות שלה היו ישראלים. הרישום הפך את התאגיד לחברה ירדנית. חברת האחזקות הקימה חברה בת, שרכשה את הקרקע מבעליה הערבים.

במשך השנים נפוצו שמועות על מעשי הונאה רבים. באמת היו כאלה?

"כן. של ערבים. אבל בלא מעט מקרים טענו המוכרים הערבים שהם לא מכרו, שהחתימות שלהם זויפו או שאיימו עליהם".

ולא איימו עליהם?

"לא שאני יודע. אצלם תמיד דיבר הכסף. בכל העסקות שטיפלתי הקפדתי להיות נוכח בחתימה על החוזה. הבעלים קיבלו תמיד כסף תמורת הקרקע".

חרותי, שהתגורר שנים אחדות בבית שהקים בקרני שומרון, חזר לתל אביב מסיבות אישיות ומקצועיות. בשנים האחרונות, הוא אומר, התחדדה בו ההכרה כי "מדינת ישראל פועלת בניגוד לאינטרסים של העם היהודי". הוא מאוכזב ממעשיה של המדינה "שהייתי בין מקימיה ולא לילד הזה התפללתי".

מה כל כך מפריע לך?

"תראה איזו מדינה נתן לכם הדור שלי ומה עשיתם ממנה. ההתנתקות ויצירת 'העם הפלשתיני'. זה היה תהליך צפוי כשבן גוריון יצא מסיני, ונמשך כשלא התייחסו ב-1967 לעבר הירדן המערבי כמולדת ושטחים משוחררים. יצרתם כאן שני עמים חדשים: עם פלשתיני ועם ישראלי. אני משתייך לעם היהודי. מה שיש כאן זו לא מדינה של עם ישראל. כדי להגן על העם ועל המולדת צריך לדעתי להקים קונגרס יהודי עולמי חדש, וכמו שטוען ד"ר יצחק רביד, לדאוג לאינטרסים האמיתיים של העם היהודי, שלא יקבל יותר תכתיבים של הממסד הישראלי". *



יעקב חרותי בשדרות ח"ן בתל אביב, במקום שבו נולדה לפני 52 שנה מחתרת "מלכות ישראל". מדינת ישראל, הוא טוען, פועלת בניגוד לאינטרסים של העם היהודי


חברי "מחתרת צריפין" ביום השחרור מכלא תל מונד, 1955. מימין: זאב ייבין, סוהר, יחזקאל מזרחי, יעקב בלומנטל, שמעון בכר, מנהל הכלא, יעקב חרותי וקצין הביטחון של הכלא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו