שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

התנתקות מזכויות היתר

המתנחלים נדהמים לגלות, שכללי המשחק השתנו ולא עוד הם העליונים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נמרוד אלוני
נמרוד אלוני

ברוח אמרתו של טולסטוי ש"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו ולכל משפחה אומללה אומללות ייחודית לה", יכולים אנו לקבוע שכל הברכות שנופלות בחיקם של בני האדם דומות הן, אך לטראומות שמכות בנו - לכל אחת ייחוד מייסר משלה. כל טראומה, באשר היא טראומה, ניכרת בכך שפגיעתה קשה, הסבל שנגרם בעטיה נמשך זמן רב, והחלמה מלאה ממנה איננה מן האפשר. יחד עם זאת, לא הרי טראומה פיסית מחבלה גופנית, כהרי טראומה נפשית ממעשה אונס או מהלם קרב, כהרי טראומה אמונית עקב בגידת האל או האידיאולוגיה, כהרי טראומה לאומית, קהילתית או משפחתית לנוכח עקירה כפויה מן הבית והמולדת.

אשר לעשרות אלפי המתנחלים אשר במסגרת תהליך השלום והקמת מדינת פלשתין יידרשו לעקור ולהתנתק מביתם שבחבלי יהודה, שומרון ועזה - אין חולק על כך שהתנתקות זו תהיה למרביתם טראומטית. אחרי ככלות הכול - ללא הבדל דת, לאום, עדה ואמונה - כל עקירה כפויה ממקום שהוא עבורך מולדת ובית כרוכה בתחושה נורמלית לחלוטין של אובדן, מצוקה וסבל.

לצד טראומה קולקטיווית ומובנת זו, טראומה נוספת וייחודית כבר החלה מכה באותה קבוצה מתוך ציבור המתנחלים, אשר מובילה בימים אלה את המאבק הכוחני והקנאי נגד ההתנתקות. אין מדובר ב"קומץ" וגם לא בציבור מבוטל, אלא באלפים רבים מתומכי "גוש אמונים", "זו ארצנו", "כהנא חי", "האיחוד הלאומי" ותומכי "המורדים" במפלגת הליכוד. הטראומה הקשה והייחודית של מחנה זה נובעת מאובדן הלגיטימציה להתנשאותם הלאומנית כיהודים ומן הכורח להתנתק מזכויות היתר שלהם כ"עם אדונים": לא עוד "עם בחירה" על "אדמה קדושה", אשר מקדם את גאולתו הלאומית תוך כדי התייחסות אל המקומיים הפלשתינאים כיצורים נחותים, פגומים ומשוללי זכויות אדם ואזרח, אלא עם ככל העמים אשר נדרש להתנהג על פי הקודים המקובלים על בני תרבות - כולל כיבוד זכויותיו של הפרט לחירות ולאזרחות וזכויותיו של הקולקטיב הלאומי להגדרה עצמית תרבותית וריבונית.

למרות הבושה, אין זה מיותר לציין שברמה זו או אחרת של מודעות או של הדחקה, לעמדה בלתי-מוסרית זו היה לאורך שנים רבות מעמד דומיננטי בחברה הישראלית - כולל במפלגת העבודה. כל עוד לא היתה אינתיפאדה העדיפו מרבית הישראלים להתעלם מכבודם של הפלשתינאים כבני אדם במובן המלא והמחייב של המלה. כפי שכתב מרטין לותר קינג במכתבו הידוע מכלא בירמינגהם: "מעולם לא ויתר המעמד המיוחס על זכויות היתר שלו מתוך רצון טוב וחופשי; תמיד נדרשו מאבקם ומחאתם של המדוכאים כדי להביא את ה'אדונים' לוותר על זכויות היתר שלהם ולכונן משטר של שוויון זכויות וצדק חברתי".

פה ושם היו לנו חנוך לוין, ישעיהו ליבוביץ ופעילים פוליטיים בעלי מצפון הומניסטי שדרשו לנהוג בפלשתינאים בהגינות וביושר הראויים לבני אדם באשר הם בני אדם, אך הרוב המכריע העדיף את התנומה המוסרית וזכה להתעורר רק לנוכח זוועות האינתיפאדה והתמיכה הגורפת מצד אומות העולם בתביעת הפלשתינאים לריבונות לאומית משלהם.

לאורם של דברים אלה מתחוורת עוצמת הטראומה של הקנאים הדתיים והלאומניים מבין המתנחלים: כמו הלבנים האדנותיים בארה"ב ובדרום אפריקה, שנדהמו פתאום לגלות שכללי המשחק השתנו ולא עוד הם עליונים והשחורים נחותים, כך גם אותה קבוצה מקרב המתנחלים אשר נדרשת היום להתנתק מזכויות היתר שלה כעם אדונים ולהסכין לחיים משותפים במסגרת משטר דמוקרטי, שבו לכל אדם ערך עצמי בלתי מותנה ושווה לזולתו.

כמו כלל המתנחלים, על הטראומה שהם חווים בגין ההתנתקות הכפויה מבתיהם - גם הלאומנים והמשיחיים ראויים לאמפתיה ולסיוע. אך בשונה ממרבית המתנחלים, המעניקים קדימות לערכי הדמוקרטיה והשלום ומכאן גם נכונים לחזור לישראל של גבולות 67', הטראומה הנוספת והייחודית של הקנאים אינה ראויה לא לאמפתיה ולא לסיוע, כי אם לגינוי מוסרי חריף. יש רק לקוות שההיבריס הלאומני שלהם, התנשאותם היהודית והבוז שלהם למוסר הכלל-אנושי - שכל אלה ייגמרו בטראומה של התנתקות מזכויות היתר, ולא בטרגדיה של מלחמת אזרחים וקורבן אדם.

הד"ר אלוני הוא ראש "המכון למחשבה חינוכית" במכללת סמינר הקיבוצים ויו"ר אקדמי של רשת חמ"ה לחינוך ממלכתי-הומניסטי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ