בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההסכם המוזר שרקח מנכ"ל משרד רה"מ אילן כהן עם חברת דקסיה

צוות בראשות כהן החל במו"מ עם אוצר השלטון המקומי שבשליטת דקסיה כדי לגייס הלוואות לרשויות המקומיות בהבראה. טיוטת ההסכם מגלה שהבנק זכה להארכה דה פקטו של הזיכיון שקיבל ב-98' ללא מכרז, ללא תמורה למדינה ומבלי שיתחייב למתן אשראי נוסף

תגובות

כותרות העיתונים מלאו באחרונה ידיעות על ניגודי העניינים, לכאורה, בפעילותו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה אילן כהן, וכן על מאבקי הכוחות בינו לחשב הכללי באוצר הד"ר ירון זליכה.

כהן, כך נטען, ביקש לפטר את זליכה מתפקידו, ואילו שלשום דווח כי זליכה נוטרל בידי נתניהו, שהסמיך את מנכ"ל משרד האוצר הד"ר יוסי לנהל מו"מ עם חברת דקסיה, בעלת השליטה בחברת אוצר השלטון המקומי, על מתן אשראי לרשויות המקומיות.

ניתן להסיק מרצף ההדלפות המרשים כי אין חיבה רבה בין כהן לזליכה. ואולם מחוץ להיבט האישי, החשוב כשלעצמו, יש מאבק אמיתי על נכס ששווה הרבה כסף.

ההסכם המתגבש, שהצית את הסכסוך בין כהן לבין זליכה, עשוי להכריע את גורלו של בנק אוצר השלטון המקומי, וכן את גורל השקעתה של חברת דקסיה בו.

תוצאות הסכסוך שפרץ מזכירות, ולא במקרה, סכסוך אחר בין זליכה לבין המנכ"ל הקודם של משרד ראש הממשלה אביגדור יצחקי על רקע סיום הזיכיון להפעלת בתי הזיקוק.

הסיבוב האחרון במלחמה שבין כהן לזליכה פרץ בעקבות ניסיונו של כהן לחתום על הסכם חדש בין חברת אוצר השלטון המקומי לבין משרד האוצר על העמדת אשראי לרשויות מקומיות, שנמצאות בתהליכי הבראה. ואולם שורשיו קודמים למשבר הפיננסי ברשויות המקומיות.

אוצר השלטון המקומי הוא בנק שמתפקד כסוכן של החשב הכללי על פי הסכם ל-10 שנים שיסתיים בדצמבר 2008.

הבנק מבצע בלעדית את כל התשלומים של הממשלה לרשויות המקומיות וגובה את הכספים המגיעים מהן לממשלה. הבנק היה בשליטת מרכז השלטון המקומי עד 2001, אך אז נמכרה השליטה בו לחברת דקסיה שבסיסה בצרפת.

אוצר השלטון מעמיד אשראי לרשויות המקומיות; מגזר ידוע לשמצה ברמת הניהול הפיננסי שלו. ואולם למרות הדימוי הבעייתי שיש לרשויות המקומיות בשוק הכספים, מצבו של בנק אוצר השלטון המקומי מצוין. הבנק מציג לאורך השנים תשואה להון עדיפה משמעותית מזו של שני הבנקים הגדולים, והיקף הפרשותיו לחובות מסופקים הסתכם ב-0.15% בלבד מתיק האשראי בינואר ספטמבר 2004, לעומת 0.6% מתיק האשראי בבנק הפועלים.

יתרה מזו, לבנק אוצר השלטון המקומי אין הפרשה לחובות אבודים, פשוט מפני שלא היו חובות מקרים של חוב שלא נפרע.

הפלא הבנקאי הזה פחות מפתיע, אם נזכור שאוצר השלטון המקומי הוא למעשה מונופול במתן אשראי לרשויות המקומיות, שפועל בחסות ערבות מדינה לחובותיהן של הרשויות.

למעשה, ההסכם שנחתם ב-98' נתן בידי אוצר השלטון המקומי משהו טוב יותר מערבות מדינה, מוזר ככל שהדבר יישמע.

על פי הסכם שנחתם בינו לבין הממשלה, מקבל אוצר השלטון המקומי זכות לקזז את חובות הרשויות המקומיות כלפיו מכספי מענקי האיזון (שיגיעו ב-2005 ל-2.9 מיליארד שקל), וכן ההשתפות בתקציב, אגרות וארנונה שמקבלות הרשויות המקומיות ממשרד האוצר ומופקדים בחשבון מיוחד.

הסדר זה מעמיד את אוצר השלטון המקומי במצב מיוחד. המדינה נותנת לבנק בטוחה במזומן שגבוהה מהיקף האשראי (2.2 מיליארד שקל) שאוצר השלטון המקומי מעמידה לרשויות המקומיות.

פירוש הדבר הוא שבנק אוצר השלטון המקומי מקבל שקל במזומן כבטוחה מהמדינה כנגד כל שקל במזומן של אשראי שהעמיד לרשויות המקומיות.

אוצר השלטון המקומי נותן אשראי חסר סיכון למעשה, אך המחירים, כלומר הריביות שהוא גובה מהרשויות המקומיות, גבוהים משמעותית מהריבית חסרת הסיכון, היינו התשואה על איגרות החוב של ממשלת ישראל.

אוצר השלטון המקומי משלם למדינה תמלוגים של עד 7 מיליון שקל בשנה עד לתום החוזה בדצמבר 2008.

הפנומן הזה מסביר את התשואה הנאה להון וההפרשות האפסיות לחובות מסופקים, ובעיקר מדוע מתקשה דקסיה, שהיא בעלת השליטה באוצר השלטון המקומי, להיפרד מהזיכיון.

כבר לפני כשנה החלו גישושים להארכת ההסכם עם המדינה, כשמקביל הופיעו ידיעות על כוונתה של חברת מגדל לרכוש מדקסיה את השליטה בבנק. בין אם תמכור דקסיה את השליטה בבנק בין אם תשמור אותה בידיה, דבר אחד ברור: ללא הארכת ההסכם עם החשב הכללי, ספק אם יש בסיס עסקי להמשך פעילותו של הבנק, וייתכן אף שהחברה תצטרך להחזיר לבנק ישראל את הרישיון לנהל מוסד בנקאי.

הגישושים הראשונים להארכת ההסכם נדחו על ידי משרד האוצר. למרות חילוקי הדעות העמוקים ביניהם, מסכימים זליכה וכהן שההסכם מ-98' גרוע ואין להאריכו במתכונתו הנוכחית - בין השאר מפני שהוא מקטין את התחרות על מתן אשראי לרשויות המקומיות ומעלה את הריבית שהן משלמות.

הסיבה לכך היא שאוצר השלטון המקומי קיבל מהממשלה זכות קדימה על כספי מענקי הממשלה המוזרמים לרשויות המקומיות. כספים אלו הם הבטוחה הטובה ביותר לפירעון הלוואה, ועל כן כל הלוואה נוספת שייתן בנק מסחרי לרשות המקומית תהיה מסוכנת יותר ונחותה הגדרתית.

סיכוייו של אוצר השלטון המקומי לזכות בהארכת ההסכם עם החשב הכללי נראו נמוכים, עד שהלקוח העיקרי שלו, הרשויות המקומיות, קרס בקיץ 2004, וממשלת ישראל באה לעזרתו באחד ממעשי האיוולת הלא מעטים שעשתה ביחסיה עם הסקטור המגזר הבעייתי.

קריסת הרשויות המקומיות הביאה לאי תשלום שכר לעשרות אלפים עובדים במשך חודשים ועד ליותר משנה. הלחץ הציבורי שהופעל על הממשלה הביא לחקיקת תיקון 31 לחוק התקציב, שמהותו היא יצירת מנגנון שמאפשר לממשלה להזרים כסף לרשויות המקומיות שהגישו תוכניות הבראה מאושרות. זאת, מבלי שהבנקים יוכלו לעקל כספים אלו כדי לגבות את הסכומים שהרשויות חייבות להם.

תיקון 31 עקף, לכאורה, את זכויות הקניין של הבנקים המעוגנות בחוקי יסוד. ואולם באווירה שנוצרה בקיץ 2004 ניתן היה להעביר גם את החוק הסהרורי והבלתי חוקתי הזה. הבנקים, כולל בנק אוצר השלטון המקומי, שהעמדת אשראי לרשויות המקומיות הוא תכלית קיומו, הגיבו בעצירת אשראי מוחלטת לרשויות המקומיות, עובדה שהחמירה את מצב הרשויות והכניסה אותן לסחרור נוסף.

המשבר הגדול ברשויות המקומיות היה שעת הכושר הגדולה שלה המתינו אוצר השלטון המקומי ודקסיה, בעלת השליטה בבנק.

דקסיה הביעה בשיחות לא רשמיות עם לשכת שר האוצר נכונות להעמיד אשראי נוסף לרשויות המקומיות. הדעות חלוקות אם דקסיה דיברה על 300 מיליון יורו כגרסת משרד הפנים או על 600 מיליון יורו כגרסת האוצר. לנוכח מגבלות התקציב של האוצר, הפיתוי לפטור את מצוקתן הכספית של הרשויות המקומיות באמצעות בנק זר היה גדול. בתמורה ביקש הבנק לחתום על הסכם נוסף עם משרד האוצר, שיסדיר העמדת אשראי נוסף לרשויות מקומיות שנמצאות במסגרת תוכנית הבראה בתמורה לקבלת תמריצים, וכן שיפור תנאי ההסכם בינו לבין משרד האוצר עד לתום תקופתו בדצמבר 2008.

כהן, שהיה מיוזמי ההתקשרות עם דקסיה קיבל על עצמו לנהל את המשא ומתן מטעם הממשלה. התוצאה כפי שנרשמה בטיוטת ההסכם ונחשפת בראשונה ב-TheMarker מעוררת שאלות נוקבות בדבר סבירותו, בעיקר לנוכח עמדת המוצא הנחותה של בנק אוצר השלטון המקומי ודקסיה. ההסכם שנועד לכאורה להעמיד אשראי נוסף לרשויות מקומיות בהבראה, מבטיח למעשה לאוצר השלטון המקומי את הארכת הזיכיון לשנים ארוכות. יתרה מזו, הוא משפר את תנאי ההסכם המקורי מבחינת אוצר השלטון המקורי, וזאת מבלי שתיקח על עצמה התחייבות נוספת.

על פי ההסכם המתגבש, תיתן המדינה תמריצים לאוצר השלטון המקומי כדי שזה יעמיד אשראי נוסף לרשויות מקומיות בתוכניות הבראה ביחס להיקף האשראי שהעמיד בסוף ספטמבר 2004.

משרד האוצר מתחייב לתת לאוצר השלטון המקומי תמריץ של 0.35% מהאשראי הנוסף שיעמיד לרשויות המקומיות. התמריץ ניתן לבנק על ידי הפחתה של עד 50% בתמלוגים שהוא משלם למדינה, כלומר אוצר השלטון המקומי ישלם מעתה ועד לסוף ההסכם בדצמבר 2008 תמלוגים שנתיים בסך 3.5 מיליון שקל, לעומת 7 מיליון שקל עד עתה.

ויתור של המדינה על 14 מיליון שקל הוא הטבה נאה, אבל ההטבה הנאה באמת חבויה בהתחיבויות שייקחו על עצמן הרשויות המקומיות בהסכמת האוצר, על פי טיוטת ההסכם החדש. אוצר השלטון המקומי התנה את העמדת האשראי הנוסף בכך שהרשויות המקומיות ייתנו הוראה בלתי חוזרת לחשב הכללי להעביר את כל הכספים המגיעים להן ממשרדי הממשלה לחשבון המתנהל על שמם בבנק אוצר השלטון המקומי, וזאת למשך כל תקופת ההלוואה שיקבלו.

פירוש הדבר הוא שאם אוצר השלטון המקומי ייתן, לדוגמה, לעיר ירושלים ב-2007 הלוואה ל-10 שנים, אזי כל הכספים שתעביר הממשלה לירושלים יופקדו בחשבונה של ירושלים בבנק אוצר השלטון המקומי עד 2017. ההסכם המקורי בין הבנק לחשב הכללי שנחתם ב-98' לתקופה של 10 שנים קבע כי בתום התקופה יפסיק החשב הכללי להעביר את הכספים המגיעים לרשות המקומית מהממשלה לבנק אוצר השלטון המקומי, והרשות עצמה תהיה זכאית לקבוע באיזה בנק יופקדו הכספים המגיעים לה.

התנאי שהעמיד הבנק להסכם החדש מאריך אם כן את תוקפו של ההסכם המקורי מבלי להצהיר על כך במפורש. וכך, במסווה של הסכם למתן אשראי מיוחד לרשויות המקומיות בהבראה, יקבל בנק אוצר השלטון המקומי ובעלת השליטה בו את מה שרצו בו מלכתחילה: הארכת ההסכם והנצחת מעמדו כספק המוביל של אשראי לרשויות המקומיות.

בנק אוצר השלטון המקומי זוכה בהארכה דה פקטו של ההסכם מ-98', וזאת ללא מכרז ומבלי שישלם על כך מאום.

יתרה מזו, בנק אוצר השלטון המקומי מחזק את הביטחונות שקיבל בהסכם החשב הכללי עד עתה. ההסכם המקורי קבע שהכספים שתעביר הממשלה לחשבונות של הרשויות עשויים לשמש כבטוחה להחזר ההלוואות שיקבלו. ההסכם נתן למעשה לאוצר השלטון המקומי זכות לקזז את החוב של הרשות מהכספים שעומדים לרשותה בחשבונה בבנק אוצר השלטון המקומי.

ההסכם החדש משפר את מצבו הטוב ממילא של בנק אוצר השלטון המקומי. על פי ההסכם החדש, מתחייבות הרשויות לשעבד 45%-25% ממענקי האיזון שיקבלו לטובת הבנק, כשהן מכירות בכך קודם לכן שכל שיעבוד נוסף שייתנו הרשויות לבנקים אחרים על הכספים שמעבירה להן הממשלה יהיה נחות בדרגה בהשוואה לבטוחה שייתנו לאוצר השלטון המקומי. משמעותו של סעיף זה היא החלשת התחרות על מתן אשראי לרשויות המקומיות וחיזוק מעמדו של אוצר השלטון המקומי בשוק זה, שכן איזה בנק יהיה מוכן להעמיד אשראי כשידוע לו שהביטחונות שהוא מקבל נחותים בדרגה.

הערכה זו התחזקה בשבועות האחרונים כשאחד משני הבנקים הגדולים הודיע לאחת הערים הגדולות כי אין בכוונתו לחדש אשראי לעיר לנוכח הסיכויים שיהפוך למלווה נחות על פי ההסכם החדש המתגבש בין אוצר השלטון המקומי לבין משרד האוצר.

ההסכם משאיר פתח לרשות המקומית לבטל את ההוראה להעביר את כספי הממשלה לחשבון בבנק אוצר השלטון המקומי ולוותר בכך על חסותו הפיננסית של הבנק החל בינואר 2009.

אלא שאלוהים נמצא בפרטים, ואלו קובעים שהתנאי לכך הוא שהרשות המקומית תפרע את האשראי ותשלם לבנק עמלת פירעון מוקדם.

עמלה זו תביא בחשבון את הריבית שהבנק מסוגל לגבות מלקוחות דומים לרשות המקומית, ולתקופה דומה לזו שנותרה עד למועד המקורי של ההלוואה.

משמעותו של סעיף זה היא שהרשות המקומית תשלם לאוצר השלטון המקומי עמלת פירעון מוקדם בגובה של חלק ניכר מהרווח המימוני שהיתה מפיקה מפירעון מוקדם של ההלוואה שקיבלה מאוצר השלטון המקומי וקיבלת הלוואה זולה יותר מבנק אחר. משום כך, לא תהיה לרשות המקומית מוטיווציה לקיים מכרז בין כל הבנקים על תנאי האשראי שהיא זקוקה לו.

המרכיב המפתיע בהסכם החדש המתגבש הוא הפער העצום בין תחילתו לבין סופו. המו"מ החל על רקע הטענה שדקסיה תעמיד אשראי של 600 או 300 מיליון יורו ותגאל אותן ממצוקתן התקציבית, אבל בטיוטת ההסכם אין כל התחייבות של אוצר השלטון המקומי להעמיד אשראי ולו בשקל. הבנק מביע נכונות לבחון בחיוב העמדת אשראי בכפוף לשיקול דעתו הבלעדי ובתנאי שהמדינה תעמוד בכל התחייבויותיה.

ההסכם שרקחו כהן ושותפיו למו"מ אכן יאפשר לדקסיה למכור את הבנק, ובהנחה שהבנק ימשיך לדווח על רווחיותו הנוכחית של כ-30 מיליון שקל בשנה במשך 5-4 שנים נוספות לפחות, אפשר להניח שיעלה את הערך לבעלת המניות העיקרית חברת דקסיה ב-150 מיליון שקל לפחות.

הישג זה מרשים לנוכח הקלפים המועטים שעמדו לזכותו של הבנק בבואו לדון על הארכת ההסכם. לכאורה, היה אפשר לצפות שמנהלי המו"מ מטעם המדינה בראשות כהן יכריזו שהחלטת בנק אוצר השלטון המקומי להפסיק את מתן האשראי לרשויות המקומיות היא הפרה יסודית של ההסכם עם החשב הכללי.

מנהלי המו"מ יכלו להצהיר שאין בכוונתם להאריך את ההסכם עם אוצר השלטון המקומי לאחר דצמבר 2008, הן משום שההסכם מעניק מעמד מעין מונופולי לבנק אוצר השלטון המקומי, הן כדי ללחוץ על הבנק לתת אשראי בתנאים מועדפים.

הדרך של כהן הביאה את המדינה למצב שבו היא מאריכה את הזיכיון לחברה עסקית, מבלי שתמצה את יכולתה להפיק מכך יתרון כלכלי של ממש, ותוך שהיא מוותרת על ההזדמנות לפתוח לתחרות אמיתית את שוק האשראי לרשויות המקומיות החל בינואר 2009.

אילן כהן: ההסכם מציל את הרשויות המקומיות ואינו מנציח מונופול

"ההסכם המתגבש היה הפתרון המעשי היחיד למצוקת האשראי של השלטון המקומי. ללא הסכם זה וחידוש האשראי לרשויות, השלטון המקומי היה קורס" - כך אומר מנכ"ל משרד ראש הממשלה אילן כהן. לדבריו, "משרד האוצר, שראשיו היו אלו שחתמו על ההסכם הבעייתי עם אוצר השלטון המקומי מ-98', מתעלם מהעובדה שהרשויות המקומיות משלמות ריביות גבוהות בגין התקופה שבה לא קיבלו אשראי ועמדו על סף התמוטטות".

"הדיבורים על מכרז למתן אשראי לרשויות המקומיות הן שטויות, משום שעד שהיינו מנהלים את המכרז היו הרשויות קורסות, והמדינה היתה חוזרת להתבזות בבית המשפט בגין אי תשלום שכר לעובדיהן.

"אני הובלתי הסכם שמציל את השלטון המקומי. ההסכם מספק אשראי חדש במיליארד שקל לרשויות המקומיות, וכל מה שנתתי בתמורה לבנק אוצר השלטון הוא הפחתת תמלוגים בשלושה מיליון שקל לשנה, שהם בסך הכל בונוס על הגדלת האשראי לרשויות.

"הטענה כאילו ההסכם החדש מאריך את תוקפו של ההסכם שמסתיים ב-98' ומנציח מונופול - אינה נכונה. היא חלק ממסע של הטעיות ושקרים. כל רשות תוכל לצאת מההסכם החל ב-2009 אם תמצא עסקה טובה יותר ובתנאי שתפרע את ההלוואה.

"מאוחר יותר הודה כהן שהרשויות יצטרכו לשלם עמלת פירעון מוקדם, אך טען: "עמדתי על כך שעמלת הפירעון המוקדם תהיה בתנאי שוק שייקבעו במו"מ, שאותו יוביל מנכ"ל משרד האוצר יוסי בכר. מלבד זאת, אם ההסכם כה גרוע, מדוע שר האוצר עומד לחתום עליו.

"נורא קל להתכסח עם כולם ולכופף ידיים כמו שעושים במשרד האוצר. הגישה שלי שונה. לדעתי, חשוב יותר ליצור מערכת יחסי אמון ולהביא משקיעים זרים.

"תראה אילו מאמצים משרד האוצר מוכן לעשות כדי שבנקים זרים יפעלו בישראל ובאיזו הנחה מכרו את בנק דיסקונט.

"בנק דקסיה פעל בישראל בתקופת האינתיפאדה, כשאף לא אחד רצה לעבוד בישראל ולתת הלוואות לישוב הבדואי כסייפה. זאת - על אף שזהו בנק צרפתי. דקסיה, באמצעות אוצר השלטון המקומי, היה היחיד שנתן אשראי לרשויות חלשות.

"אנחנו הבאנו בנק זר שהיה ממורמר ועמד לעזוב. צריך לזכור שדקסיה קנו את בנק אוצר השלטון המקומי, ומיד אחר כך חטפו תביעה ייצוגית. אחר כך המדינה הודיעה לבנק שהרשויות מחויבות להשתמש בתקציבי החינוך שהועברו להן מהממשלה אך ורק לצורכי חינוך, ועל כן כספים אלו הפכו בלתי שמישים כביטחונות.

"המדינה אולי לא חרגה מזכויותיה, אבל התנהגות מסוג זה אינה מסייעת לבנות יחסי אמון עם משקיעים זרים. משרד האוצר מפיץ סיפורים כאילו ניתן היה להקים קרן שתממן את הרשויות המקומיות, אבל האמת היא שאגף התקציבים הודיע שאין ולו שקל נוסף".

יורם גביזון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו