שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ברור שהפלשתינאים רוצים, לא ברור אם הם יכולים

אל"מ נדב פדן, שכמח"ט נכנס לבית לחם יותר מפעם אחת, מציע להתקדם בזהירות בהעברת האחריות הביטחונית לפלשתינאים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמוס הראל
עמוס הראל

מהם סיכויי הצלחתה של התוכנית להעברת האחריות הביטחונית בערי הגדה המערבית לידי הרשות הפלשתינית? מערכת הביטחון הישראלית ניגשת למהלך המתוכנן בספקנות מסוימת. מנגנוני הביטחון הפלשתיניים בגדה כמעט וחדלו מלתפקד מאז מבצע "חומת מגן" לפני כשלוש שנים. ישראל עומדת שם מול ריבוי פרטנרים אפשריים, שברובם עוינים אלה את אלה. בצה"ל ובשב"כ יש הערכות שונות על משך הזמן שיידרש לרשות כדי לעצור את הטרור בכל עיר שתועבר לאחריותה. חלקן מדברות על חודשיים, אחרות על פרק זמן של שנתיים, שלוש. גם הפלשתינאים זהירים. זו הסיבה לכך שהצדדים קרובים לסיכום על "פיילוט": העברת עיר אחת (יריחו) ואולי שתיים (גם בית לחם) בשלב ראשון, והמתנה לתוצאות. אם ההעברה תעלה יפה, תורחב האחריות הפלשתינית גם לערים נוספות.

זהירות הצדדים מסתמכת במידה רבה על ניסיון העבר. בבית לחם הועברה האחריות כמה פעמים ובכל פעם הסתיים הניסוי בכישלון חרוץ, כפי שאירע, בפעם האחרונה, ב"הודנה" של קיץ 2003. אל"מ נדב פדן, המסיים בשבוע הבא כהונה של שנה וחצי כמפקד חטיבת עציון (בית לחם) בצה"ל אומר שזה היה כישלון ידוע מראש. שבעת החודשים שבהם שלטו הפלשתינאים בעיר וצה"ל מיעט בכניסות אליה, הסתיימו בשני פיגועים קשים. רשתות הפתח בבית לחם שיגרו מתאבדים לשני אוטובוסים בירושלים והרגו 19 אזרחים ישראלים. לאחר הפיגועים, צה"ל והשב"כ שבו לפעול בעיר באינטנסיוויות.

חקירת הפיגועים של השב"כ, חשפה מעורבות כבדה של אנשי מנגנוני הביטחון הפלשתיניים: אחד ממשלחי המתאבדים היה ראש לשכתו של מושל בית לחם. המסקנות של פדן מהפרשה עשויות אולי לסייע לצה"ל להימנע מחזרה על אותן טעויות. הסיבה העיקרית לכישלון, הוא אומר, נבעה מכך שהעיר היתה "בועה בתוך מציאות שונה ביהודה ושומרון". לדבריו, "בית לחם הפכה אבן שואבת למבוקשים מהסביבה, לחוף מבטחים לטרוריסטים מחברון ואפילו משכם, שידעו כי הם יכולים לפעול בעיר רחוק מהישג ידנו, בשל ההבנות שהושגו". המחבלים, מוסיף פדן, ניצלו את קו התפר הפרוץ בין העיר לירושלים.

באותו שלב היתה גדר ההפרדה ב"עוטף ירושלים" בשלבי בנייה ראשונים והמעבר לתוך ירושלים נעשה בלא קושי. התיאום הביטחוני בין צה"ל למנגנונים הפלשתיניים היה שטחי ומינימלי. "היה חוסר בשלות מצד המנגנונים", אומר פדן. "לא היתה להם שום כוונה לעצור פעילות טרור. הם הסתפקו בסיורים שמנעו יידוי אבנים ובמקרה הטוב ירי על ירושלים. אבל לא היה תמריץ אמיתי, מבחינתם, לעצור מבוקשים".

בלי קריצות

ובכל זאת, בסיבוב הנוכחי, פדן יותר אופטימי. "אני נפגש עם ראשי המנגנונים בקביעות לאורך כל התקופה שלי כאן", הוא אומר. "בשבועות האחרונים הם מדברים אחרת: גם אתנו וגם עם אנשיהם. אין יותר קריצות. זה נראה כמו כוונה אמיתית לקחת את האחריות הביטחונית לידיים. זו התקדמות מהותית. הפעם, ברור שהם רוצים. השאלה שנותרה פתוחה היא אם הם באמת יכולים".

פדן, יליד קיבוץ עין-כרמל בן 38, נמצא בעיצומה של קריירה צבאית מבטיחה. מחטיבת בית לחם הוא ימשיך בחודש הבא לתפקיד מרכזי, מפקד בה"ד 1 (ראו מסגרת). הוא התגייס ליחידה מובחרת ועשה שם שירות ממושך, עד לתפקיד של מפקד פלגה. אבל יצא ממנה אחר כך ושימש כמג"ד בחטיבת הנח"ל, בתקופה שלפני הנסיגה מלבנון וכמג"ד בבית הספר לקצינים. זמן קצר לפני "חומת מגן" מונה למפקד יחידת המסתערבים דובדבן.

השבוע שבו נועדו אריאל שרון ומחמוד עבאס (אבו מאזן) בשארם א-שייח כדי לציין את סיומה החגיגי (גם אם המוטל מאוד בספק) של המלחמה בשטחים, הוא זמן מתאים לסיכומים גם בעבור המח"ט היוצא. שלוש שנים ברציפות עשה בלחימה, וכה הרבה השתנה במהלכן. כשמונה לתפקידו בדובדבן, עוד היסס צה"ל אם להיכנס למחנות הפליטים בגדה, שמתוכם שיגרו רשתות הטרור מדי יום מתאבדים לתחומי ישראל. במטכ"ל חששו ממאות נפגעים לצה"ל במחנות.

דובדבן, בפיקודו, השתתפה בכניסות הראשונות למחנות הפליטים בשכם ובטול כרם, שהסתיימו בנפגעים בודדים לצה"ל. בסוף מארס 2002 החל מבצע "חומת מגן". פדן, כמו רבים ממפקדי השדה בצה"ל, משוכנע שזאת הפעולה שהטתה את הכף. כאן החלה מגמת הבלימה שסופה הצהרותיו של אבו מאזן על חוסר התוחלת שבאלימות אחרי עלייתו לשלטון. ואף שהוא חובש כומתה אדומה, הוא מוכן לתת את הקרדיט למחנה ה"נצי" יותר בצה"ל, המזוהה בעיקר עם הכומתות החומות של יוצאי חטיבת גולני, שזיהו בשלב מוקדם יותר את הצורך במעבר לפעילות אגרסיווית.

"הראשונים שירד להם האסימון בצבא היו צ'יקו (מח"ט גולני, משה תמיר, כיום ראש מטה פיקוד המרכז, ע"ה) ויאיר גולן (מח"ט הנח"ל אז וכיום מפקד עוצבת הגליל, ע"ה). בדיעבד אני שותף לגישה של גולני. היינו צריכים להפעיל יותר עוצמה, הרבה יותר מוקדם. אבל כדי להיות הוגן, צריך להודות שהגעתי למסקנה הזאת רק בדיעבד. בפעם הראשונה שנכנסנו למבצע גדול ברמאללה, במארס, עמדנו מול המפות ולא בדיוק הבנו מה קורה. באמת פותחים באש על המוקטעה? אז אין יותר רשות פלשתינית? זה נראה לנו כמו יציאה למלחמה בסוריה".

בלי טנקים

"נכנסנו לתוך העימות הזה", אומר פדן, "עם חששות יותר מדי גדולים. האדרנו את היכולת הפלשתינית, אבל כשהדברים הגיעו ללחימה ממשית, הא-סימטריה בין הצדדים הכריעה. היכולת של צה"ל לנהל קרב מקצועי, לשלוט בכוחות בסיטואציה מסובכת, היתה גדולה על הפלשתינאים. הם לא הצליחו להעמיד מולנו התנגדות מאורגנת בסדר גודל של יותר ממחלקה. המערכת ההגנתית שלהם קרסה כי היא לא היתה יותר מאסופה של קבוצות. מנגד, אנחנו לא עיכלנו בזמן את השינוי האסטרטגי במצב. עד חומת מגן, עוד נאבקנו בטרור כשהמטרה במקביל היא שימור המערכת הפלשתינית וזה בשלב שאותה מערכת כבר נלחמה בנו".

דרך הנכונה להפעלת הכוח, הוא אומר, נלמדה בצה"ל רק תוך כדי לחימה. "כשכבשנו את הערים, נכנסנו אליהן עם חטיבות משורינות. הטנקים האלה הסתובבו בערים כמו פיל בחנות חרסינה. התוצאה היתה שנדרשנו לנקות את השברים ולשלם על הנזקים. אבל כשב-2004 כבשנו את בית לחם מחדש, עשינו את זה ברגל. ג'יפים ממוגנים נכנסו רק בשלב השני וטנקים לא הפעלנו בכלל".

פדן מעביר את הפיקוד על חטיבת בית לחם לחבר ותיק, אל"מ ניצן אלון. הוא מתנבא, בזהירות, שהתקופה של יורשו באזור עשויה להיות מעט פחות סוערת. "יש כאן פוטנציאל לא רע להגיע למציאות ביטחונית סבירה. בית לחם היא עיר של תעשייה ותיירות, שמעוניינת בהתאוששות", הוא אומר ומיד מסייג: "ועדיין, אני מציע לא להתבלבל בניתוח המצב. הפלשתינאים לא שינו את המטרות שלהם: מדינה, גבולות 67', ירושלים. אסור ללכת שולל אחרי החיוכים ולחיצות הידיים. אם זה יעבוד, זה יצליח מתוקף אינטרסים משותפים. אבל יש בינינו פערים לא מבוטלים של שפה וכוונות. אנחנו אפילו לא מסכימים על ההגדרה של טרור. מבחינתם, כשפעיל ממחנה דהיישה יורה על ג'יפ צבאי שעובר בבית לחם, זו התנגדות לגיטימית. בהגדרות שלנו, זה טרור. במגעים עם ראשי המנגנונים גיליתי, כשניסינו לדבר על פתרון הסכסוך, השיחות התפוצצו. כשהתעסקנו בשאלה איפה יעמוד הסיור כדי למנוע ירי, הצלחנו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ